חוכמת חיים בעולם מסובך
”לאדם שטוב לפניו נתן [אלוהים] חוכמה ודעת ושמחה” (קהלת ב׳:26).
אין זה קל לקבל החלטות נבונות ואתיות בעולם שבו הרפואה והטכנולוגיה נעשות יותר ויותר מסובכות. לפניך כמה מן ההתפתחויות האחרונות שעוררו ויכוחים סוערים. נשים יכולות כיום להפסיק היריון בלתי רצוי על־ידי נטילת ”גלולה של הבוקר שאחרי”. המדענים פרצו את מחסום הגנים ויש בידם היכולת ”להנדס” צמחים ובעלי־חיים. המעבדות מתחרות זו בזו על עוברי אנוש לצורך הפקת תאי גזע יקרים, ורבים תולים בהם את התקווה ליצירת מהפכה רפואית.
ניסיונות אלו לעשות מניפולציות בטבע מעוררים ברבים מתח וחששות ומותירים אותם מבולבלים מבחינה מוסרית ואתית. תוצאות אלו מזכירות לנו את דברי המקרא: ”לא לאדם דרכו. לא לאיש הולך והָכין את צעדו” (ירמיהו י׳:23). כפי שילדים זקוקים להדרכת הוריהם, כל בני האדם זקוקים לעזרה מאבינו שבשמים כדי לכלכל את צעדיהם בתבונה.
הקשב לאלוהים ורכוש חוכמה
כדי להקשיב לאלוהים יש לקרוא וליישם את דברו הכתוב. נכון, המקרא אינו עוסק ספציפית בכל הסוגיות הרפואיות והמדעיות המורכבות של ימינו. למרות זאת, עקרונותיו, אשר יעמדו לעולם, יש בהם כדי לעזור לנו להסיק מסקנות שקולות (פטרוס א׳. א׳:25).
למשל, תן דעתך לוויכוח סביב תאי גזע עובריים אנושיים. כאמור, השגתם כרוכה בהשמדת עוברים חיים. באשר לסכסוך האתי שהדבר יוצר, פרנסיס קולינס, ראש המכון הלאומי לחקר הגנום האנושי בארצות־הברית, אמר: ”הנה דוגמה קלאסית של התנגשות בין שני עקרונות חשובים מאוד. האחד הוא קדושת חיי האדם והשני הוא החובה שלנו כבני אדם להקל את סבלם של הסובלים ולטפל במחלות נוראיות... רבים סבורים, ולדעתי בצדק, שמחקר זה העושה מניפולציות בתאים שמקורם בעוברי אנוש, חורג מגבולות המותר באשר לקדושת חיי האדם”.
המקרא חושף את עמדתו של אלוהים כלפי העוברים ובכך מסייע לנו ליישב סוגיה מסובכת זו. בתקופת עם ישראל הקדום, אם אישה הרה נפצעה בידי אדם אחר, וכתוצאה מכך היא או העובר שברחמה מתו, אלוהים ראה באותו אדם אשם בהריגה. היה עליו לשלם ”נפש תחת נפש”a (שמות כ״א:22, 23). מכאן מתקבלת המסקנה שכל חיי אנוש קדושים לבורא, כולל חייו של אדם שטרם נולד. אלוהים מתעניין בנו עוד בהיותנו ברחם, כפי שאומר מחבר התהלים: ”גולמי [עובר בראשית התהוותו] ראו עיניך, ועל ספרך כולם [כל איבריו] ייכתבו” (תהלים קל״ט:16).
על אף הקידמה הטכנולוגית האדירה של האנושות, המקרא מסייע לנו לאמץ גישה מאוזנת ומציאותית כלפי בני אדם והישגיהם. הכתוב אומר: ”אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו, ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו (מחשבותיו)” (תהלים קמ״ו:3, 4). יש אומרים שאמירה זו נודפת פסימיות. האומנם? האין זו אמירה כנה ועובדתית? הרי גם האדם המוכשר ביותר אינו מסוגל למנוע מעצמו — או מאחרים — את הזיקנה, את החולי ובסופו של דבר את המוות.
לעומת זאת, מגבלות אלו אינן חלות על הבורא. יתרה מכך, יש בידו הכוח להביא ל”תשועה” ויש לו הרצון לעשות כן. ישוע אמר: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). כדי לתת לנו יסוד לאמונה, ריפא ישוע, בתקופת חייו עלי אדמות, את כל החולים ואת כל בעלי המוגבלויות שבאו אליו. הוא אף הקים מתים! (לוקס ז׳:21, 22).
נסיו של ישוע הם בבחינת הצצה אל תוכנית הריפוי הגדולה של אלוהים, שתחל כאשר מלכותו תיטול לידיה את מלוא השליטה על כדור־הארץ. את זאת מבקש מי שמתפלל את תפילת האדון. רק באמצעות מלכות אלוהים — ממשלתו השמימית של אלוהים בהנהגת ישוע המשיח — ייעשה רצון אלוהים בארץ (דניאל ב׳:44; מתי ו׳:9, 10).
האם הבטחות מקראיות אלו נוטעות בך תקווה? האם אתה מעוניין ללמוד את השקפתו של אלוהים לגבי סוגיות קשות רבות הניצבות בפנינו וכך להשביע את רצונו כמיטב יכולתך? אם כן, הרינו מעודדים אותך להקשיב ולשים לב לדבר־אלוהים. בו טמונה החוכמה לחיים — לחיים אין קץ (יוחנן י״ז:3; טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
[הערת שוליים]
a יש אומרים שהחוק חל אך ורק על הפגיעה באֵם. אך הפסוקים מציגים תמונה אחרת. חוקרי המקרא ידועי השם, ק. פ. קייל ופ. דליטש, אומרים שהניסוח בפסוק ”מוציא ככל הנראה מכלל אפשרות את ייחוס המילים לפציעה באישה בלבד”. (ראה עורו! אוקטובר 1990, עמוד 11.)
[תמונות בעמוד 10]
המקרא מספק הדרכה לימינו ותקווה ודאית לבריאות מושלמת בעתיד