הנדידה הגדולה
מאת כתב עורו! בקניה
הארץ רועמת לקול מיליוני פרסות הרוקעות באדמה. המוני גופים כבדי משקל פורצים קדימה כנחשול, ויוצרים ענן מיתמר של אבק אדום. ברגליו הצנומות והארוכות, דוהר העדר על פני מדרוני הגאיות והגבעות, חוצה אדמות מרעה פתוחות וצולח נהרות ונחלים. הוא מתקדם בגלים גדולים, ומותיר מאחוריו אלומות דשא שנתלשו מן השורש. עדר אדיר זה של יצורים גועים הנסים בבהלה הוא אחד המחזות המרהיבים ביותר של חיות הבר על פני האדמה — הנדידה הגדולה של הגנואים.
גן־העדן של אפריקה
סֶרֶנגֶטִי היא ערבה פראית עצומה המשתרעת על פני שטח של 30 אלף קילומטר מרובע וממוקמת בין הארצות טנזניה וקניה. האדמה כאן מכוסה בשכבה עשירה של אפר וולקני, היוצרת תנאים אידיאליים עבור שפע העשב המכסה את האדמה. יש בה חורשות עצי שיטה ועצים קוצניים המספקים עלים למשפחות הפילים. עדרי ג׳ירפות נעים בחן בסוואנה, בפסיעות איטיות וגדולות.
בכמה אזורים, קבוצת סלעי גרניט, שנעשו חלקים מהרוח והגשם, מבצבצת מן הערבות ומספקת נקודות תצפית מושלמות לאריות ולנמרים. בנהרות השוצפים והמתפתלים שורצים היפופוטמים ותנינים. ניתן לחזות בעדרי גנו, בראמים, ובסוגים שונים של אנטילופות הרועים במישורים הפתוחים. זברות צמאות מתקבצות במקווי המים ומקיפות אותם כמו מחרוזת חרוזים בלבן ושחור. צביים ואימפלות מנתרים לאורך המישורים בניתורים קשתיים גדולים. עדרים גדולים של תאו אפריקני, עם קרניהם המסיביות והמתעקלות וגופם השרירי, מלחכים את קצוות העשב בעזרת חרטומיהם הרחבים.
בסרנגטי מצויות שפע של להקות אריות. במהלך החום הכבד של היום, האריות מעבירים את זמנם בעצלתיים תחת צילם של עצים ושיחים, בהמתנה לצינת הערב כדי לצאת לציד. הנמרים שרועים פשוטי איברים על ענפיהם העליונים של העצים, מוסווים על־ידי האור המנומר הנוצר מהעלווה. הברדלס רואה בכרי הדשא רחבי הידיים מקום מושלם למאוצי הברק שלו. גופו הכחוש מיטשטש בעודו חורך את המישורים במרדפו אחר טרף.
אכן, מדהים לצפות במערכת האקולוגית בסרנגטי המשמשת גן־עדן לבעלי חיים. עם זאת, עדרי הגנו העצומים מהווים את אחד מפלאי הטבע הגדולים ביותר בעולם החי.
ליצן המישורים
מעריכים כי בסרנגטי חיים כ־5.1 מיליון גנואים. זהו יצור בעל מראה מוזר: ראשו ארוך ועיניו המבריקות ממוקמות בחלקה העליון של הגולגולת רחוקות זו מזו. קרניו, המזכירות קרני פרה, כפופות מעט כלפי מטה והחוצה ואחר כך מסתעפות כלפי חוץ ולמעלה. גבו יורד בשיפוע כלפי מטה לאחוריו הנראים חלשים וחסרי פרופורציה יחסית לכתפיו וצווארו החזקים. רגליים דקות וארוכות נושאות את משקל גופו הכבד של הגנו. עם זקן ארוך ולבן תחת סנטרו, רעמת שיער שחורה וזנב הדומה לזנב סוס, הגנו נראה כמו בליל של מספר חיות שונות.
התנהגותו המשעשעת של הגנו מזכירה לפעמים ליצן. בעדרים גדולים משמיעים הגנואים קולות געייה המזכירים מקהלה של אלפי צפרדעים. בעומדם במישורים הפתוחים, הם נראים כאילו הם בוהים בעולם הסובב אותם במבטים מבולבלים ומופתעים.
לפעמים, פורץ הגנו הזכר בריצה, קופץ בהתלהבות לצדדים ורץ במעגלים. תוך כדי טלטול ראשו, הוא מניף את שתי רגליו האחוריות כלפי מעלה בגב קמור, מנתר שוב ושוב על ארבע רגליו הקשיחות ומעלה אבק בצורה מצחיקה. יש המסבירים שמטרת התנהגות זו היא להרשים את הנקבות או להזהיר זכרים אחרים על־ידי הפגנת שרירים. אף־על־פי־כן, לעתים נדמה שהגנו פשוט מרגיש משועשע.
נולד היישר לתוך עולם עוין
נקבות הגנו ממליטות בתזמון מופלא. יש להן יכולת מיוחדת לתאם ביניהן את מועד לידתם של העוללים, והן ממליטות בין 80 ל־90 אחוז מן העגלים בתוך תקופה בת שלושה שבועות. במרוצת זמן זה מתמלא העדר באלפי עגלי גנו גועים. כל אם חייבת להיצמד במהרה לעגל שלה, כי כאשר העדר נס בבהלה עלולים האם ובנה לאבד זה את זה, ואז סיכוייו של העגל לשרוד בכוחות עצמו קלושים.
הצאצאים נולדים היישר לתוך עולם עוין של טורפים דרוכים. לפני הלידה ממתינות הנקבות לרגע שבו אין כל סימני סכנה. אולם, אם מפתיעה אותן חיית טרף, יש להן יכולת מדהימה לעצור את תהליך הלידה ולנוס על נפשן. אחר כך, בשעה ששום סכנה אינה מרחפת מעל לראשיהן, הן יכולות להשלים את תהליך הלידה.
עושה רושם שגם לעגל יש חוש מולד לסכנה ותוך מספר דקות מרגע הלידה הוא כבר עומד על רגליו. כעבור שבוע יוכל הוולד לדהור במישורים במהירות של 50 קילומטר לשעה.
הגיע הזמן לנוע
הגנואים נודדים בעדרים גדולים בסרנגטי. הסיבה העיקרית לנדידתם היא הגשם. כמות המשקעים נשלטת על־ידי דפוסי אקלים הפועלים במחזוריות שנתית. בדרך כלל גשום במרוצת השנה במקום זה או אחר בתוך גבולותיה של אדמת מרעה ענקית זו.
הגנו חייב לשתות מים מדי יום וזקוק גם לאספקה קבועה של עשב. כל עוד יש בנמצא מזון ומים, הגנואים נשארים באזור. אך ככל שעונת היובש מתקדמת, העשב מתחיל להתייבש ומקורות המים אוזלים. עדרי הגנו אינם יכולים לחכות לגשם שיבוא אליהם. הם חייבים ללכת בעקבותיו.
כשיורד גשם משתנה במהרה מצב המישורים היבשים. תוך מספר ימים, נבטים ירוקים מפלסים את דרכם החוצה דרך האדמה הפורייה ומייצרים עשב ירוק ועסיסי. העשב העדין עשיר בחומרים מזינים ובלחות — גורם משיכה רב השפעה לגנואים.
דומה שליצורים אלה יכולת לחזות במדויק היכן ירדו גשמים, אפילו ממרחקים גדולים. אף אחד אינו בטוח כיצד הם יודעים שגשום בצד אחר של סרנגטי — אולי על־ידי כך שהם רואים את ענני הרעמים המיתמרים והמתנשאים ממרחק רב ואולי על־ידי כך שהם מריחים את הלחות באוויר היבש. בכל אופן, כדי לשרוד, העדרים חייבים לנוע. ואכן נוע הם נעים!
מסע מסוכן
הנדידה מתחילה באופן הדרגתי. הגנואים הם יצורים חברותיים; כשאחד מהם מתחיל ללכת לכיוון מסוים, האחרים מפסיקים ללחך עשב ומנסים ללכת בעקבותיו. תוך זמן קצר כל העדר נע כגל קדימה בנהירה המונית מרשימה. הרעב והצמא מדרבנים אותם קדימה. לעתים הם רצים ולעתים הם מתהלכים בכבדות בזה אחר זה בטורים ארוכים, ומותירים אחריהם חריצים עמוקים באדמה המאובקת.
מסעם מפרך ורצוף סכנות. הטורפים עוקבים אחרי העדרים העצומים ולוטשים עיניים לעבר החיות האיטיות, הפיסחות או החולות. עם התקדמותם נכנסים הגנואים עמוק יותר לשטחן של להקות האריות, שעה שהאחרונים כבר אורבים להם. האריות מסתתרים בעשב הגבוה ולפתע מסתערים לעבר החיות הרועות וגורמים להן להתפזר בבהלה. נמרים, ברדלסים, זאבים טלואים וצבועים מנומרים מנצלים כל חיה המפגרת אחרי העדר או המתרחקת מן העדר הראשי. לאחר שהגנו ניצוד ונהרג מגיחים הנשרים, וצוללים מטה בכנפיים פרושות. הם מתקוטטים ונלחמים על השאריות ואינם מותירים אחריהם דבר מלבד שלד, שסופו להלבין בשמש הלוהטת של אפריקה.
נהרות שוצפים הופכים למכשולים מטילי אימה בפני העדר. חציית נהר היא אירוע מרהיב. אלפי חיות יורדות מהגדה הגבוהה לתוך המים הזורמים. הרוב צולח בביטחה את הנהר ומגיע לגדה השנייה. אחרים נסחפים על־ידי הזרם או נתפסים על־ידי תנינים הממתינים להם מתחת למים. מסע מסוכן זה חוזר על עצמו מדי שנה. המסע בשלמותו עשוי להימשך למרחק של 000,3 קילומטר לערך.
האדם — הטורף הגדול ביותר
מזה אלפי שנים לא היווה האדם איום כלשהו על נדידת הגנואים. אך כעת מהווה האדם את האיום הגדול ביותר למופע ראווה זה. בעשורים האחרונים משתדלות ממשלות קניה וטנזניה להגן על בעלי החיים בסרנגטי. אולם, למרות שנדידת הגנואים נערכת בתוך הגבולות המוגנים של שמורות הטבע, אלפי חיות נלכדות ונשחטות שלא כחוק על־ידי ציידים. הציידים נעזרים במלכודות תיל, בחיצי רעל וברובים, וצדים את החיות כדי לספק בשר ומזכרות לקונים נלהבים. צבא של פקחי ציד וסיורים של פקחי פארק באזורים המוגנים שומרים על המקום, אולם מישור סרנגטי כה גדול שזה כמעט בלתי אפשרי להגן עליו בצורה מוחלטת. ככל שאוכלוסיית האדם גדלה, גובר הלחץ לפלוש לתוך אדמות מרעה פוריות אלו. הקצאת חלקות אדמה לחיות הבר היא נושא כאוב המצוי תמיד בעין הסערה.
בעבר הרחוק נדדו מיליוני ביזונים במישורי צפון אמריקה. כעת כולם נכחדו. יש החוששים שמא גורל זה מצפה לעדרים הגדולים של הגנו שבמזרח אפריקה. יהיה זה עצוב אם נהיה עדים להיעלמותו של פלא טבע מרשים זה. אנו משתוקקים ליום שבו תחת מלכות אלוהים, האדם ובעלי החיים יחיו באיזון מושלם ובהרמוניה (ישעיהו י״א:6–9). עד אז, נמשיך להתבונן ביראת כבוד במפגן מרהיב זה — הנדידה הגדולה של הגנואים.
[תמונה בעמוד 18]
העדרים חייבים לחצות נהרות שוצפים