עדר מיוחד של בקר בר לבן

מאת כתב עורו!‏ בבריטניה

פארק צִ’‏ילֵנְגֵם,‏ במחוז נורתַמְבָּרְלָנד הגובל בין אנגליה לסקוטלנד,‏ משמש כמקום משכן לעדר קטן של בקר בר לבן ומיוחד.‏ בכל שנה מגיעים מבקרים ממקומות רבים לחזות בהם.‏ למה?‏ משום שחיות אלו מיוחדות במינן.‏ אישתי ואנוכי בין המבקרים היום.‏

משערים שעדר בקר לבן זה שוכן בצ׳ילנגם לפחות מהמאה ה־13 לספירה,‏ כאשר נבנתה חומה מסביב לשמורה ששטחה כ־000,‏6 דונם במטרה ליצור מכלאה של בקר לא־מבוית המשמש למאכל.‏ שטח המרעה צומצם כעת לכ־400,‏1 דונם.‏ לבהמות ייחודיות אלו יש אוזניים אדומות וכפות רגליים שחורות ופנים מנוקדים.‏ הנקודות מופיעות עם הגיעם לגיל שנתיים לערך ומתפשטות בהדרגתיות לעבר הצוואר והכתפיים.‏

ככל הידוע,‏ מעולם לא נולד בעדר עגל שצבעו אחר אפילו לא בחלקו.‏ לפי מה שטוענים,‏ העדר לא הוכלא מעולם עם בקר מבוית.‏ הוא שונה מאלף ראשי הבקר בערך המצויים בפארק צ׳ילינגם ומשאר העדרים הקטנים ברחבי בריטניה ואמריקה הצפונית.‏ בדיקות העלו שסוג הדם של עדר זה הוא ייחודי בקרב סוגי הבקר באירופה המערבית.‏

שתי הקרניים של הפר צומחות קדימה וכלפי חוץ,‏ ואילו קרני הנקבה נוטות לאחור.‏ צורת הגולגולת שלהם והדרך שבה צומחות הקרניים מזכירות את שור־הבר האירופאי,‏ בעל חיים קדום שנכחד ושניתן למצוא ציורים שלו בציורי מערות.‏ כמה בני סמכא מאמינים שחיות הבקר מצ׳ילינגם הן צאצאיו הישירים של השוורים שבעבר נעו ונדו באיים הבריטיים,‏ אך מוצאם נשאר בגדר תעלומה.‏

ההיררכיה בעדר

על מנת לזכות במבט קרוב יותר בעדר,‏ אנו מצטרפים לרכב השטח של שומר העדר.‏ אנו נוסעים במורד ההר במהירות,‏ על פני שטח המרעה רצוף החתחתים,‏ כשלפתע נגלה לפנינו העדר,‏ החוסה מפני השמש תחת סבך עצים קטן.‏ הבהמות מביטות בנו בסקרנות,‏ כדרכן של חיות הבקר.‏ שתיים או שלוש מהן נעות בעצלתיים לעבר הרכב שלנו ומחככות בו את קרניהן המוצקות.‏

השומר מצביע על מנהיג העדר,‏ הפר השליט.‏ הוא הפר הבריא והחזק ביותר.‏ במהלך תקופת ”‏שלטונו”‏,‏ הנמשכת כשלוש שנים,‏ הוא יהיה האב של כל העגלים שימליטו הפרות.‏ בדרך זו,‏ ככל הנראה,‏ רק הגנים הטובים ביותר עוברים בתורשה מדור לדור.‏ שום שור אינו מורשה להזדווג עם הצאצא שלו,‏ ושום בן אינו לוקח מאביו את תפקיד ההרבעה.‏

אינסטינקטים של חיות בר

בעבר היה הזאב האויב העיקרי של חיות אלו.‏ הוא תקף בעיקר את החלשים בעדר.‏ מן המאה ה־16 אין בבריטניה זאבים,‏ ולמרות זאת עדר הבקר דוהר לעתים במנוסה אם הוא נתקף בהלה.‏ כשהם נעצרים,‏ השוורים יוצרים באופן אינסטינקטיבי מעגל מגונן ובמרכזו נמצאים הפרות והעגלים,‏ להגנה מפני טורפים.‏

בהמות אלו הן חיות בר,‏ כך שהחקלאות המודרנית מתקשה לספק להם עזרה.‏ אפילו בחורף,‏ כאשר יש מעט מאוד דשא,‏ הן יאכלו רק חציר וקש ויסרבו לאכול תבואה ומזון בקר.‏ העגלים נולדים במשקל נמוך מאוד,‏ כך שישנם כמה סיבוכים בהמלטה;‏ אם פרה נקלעת למצוקה בשעה שהיא כורעת ללדת,‏ אין דבר שניתן לעשות למענה כי אי אפשר לקרוא לווטרינר.‏ אומרים שאם אדם נוגע באחת החיות שבעדר,‏ חייה בסכנה — כי השאר עלולים להרוג אותה.‏

הפרות ממליטות הרחק מן העדר ומסתירות את עגליהן בשבוע הראשון.‏ לאחר מכן,‏ האם והעגל הצעיר מתקרבים לעדר והפר המנהיג בא לקבל את פניהם ומלווה אותם לתוך העדר.‏ הפרות האחרות באות לרחרח את העגל ובוחנות אותו לפני שהוא מתקבל לעדר.‏ ברגע שהוא עבר את מבחני הקבלה,‏ הוּעם זוהרו.‏

בשנת 1967 היתה התפרצות חמורה של מחלת הפה והטלפיים כ־4 קילומטרים מפארק צ׳ילינגם.‏ האיזור נסגר במהירות הבזק,‏ וכך ניצל העדר.‏ לאחר מכן הוחלט כי צריך ליישב חלק קטן מהעדר בסקוטלנד,‏ כצעד למניעת הכחדתו.‏ החיות התאקלמו היטב היות וכל החיות שנבחרו להקמת העדר החדש הועברו יחדיו.‏

נהנינו מאוד לטייל ולראות את העדר הלבן ולמדנו דבר או שניים על ההיסטוריה שלו.‏ אולי יום אחד תוכל לבקר כאן בעצמך ולראות את הבהמות הייחודיות האלה בסביבתן הטבעית.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 27]‏

באדיבות Chillingham Wild Cattle Association

Loaned by courtesy of Lawrence Alderson