מנקודת המבט המקראית
כיצד עלינו להשתמש בחופש הבחירה שלנו?
כשברא אלוהים את אדם וחוה, הוא חנן אותם ביכולת להחליט החלטות לפי ראות עיניהם. הוא מינה את אדם כאחראי על גן־עדן. אחד מתפקידיו היה לבחור שמות לבעלי החיים (בראשית ב׳:15, 19). חשוב מכך, אדם וחוה יכלו לבחור אם לציית לאלוהים ואם לאו (בראשית ב׳:17, 18).
מאז ואילך, אנשים קיבלו אין ספור החלטות — רבות מהן טובות, חלקן לא־נבונות ואחרות רעות לחלוטין. חלק מבחירותיו הרעות של האדם הניבו תוצאות הרות אסון. ובכל זאת, אלוהים מעולם לא התערב בזכותנו לבחור. כאב אוהב, אלוהים מספק לנו באמצעות המקרא עזרה בקבלת החלטות טובות. הוא גם מזהיר אותנו מההשלכות של קבלת החלטות שגויות. המקרא אומר כי מה שאנו זורעים את זאת גם נקצור (גלטים ו׳:7).
החלטות בעניינים אישיים
במקרים מסוימים, אלוהים מבטא את רצונו בצורה ברורה ומספק לנו הדרכה ספציפית. עם זאת, ברוב המקרים המקרא אינו קובע מסמרות כיצד עלינו לנהל את עניינינו האישיים. תחת זאת, הוא נותן הדרכה נרחבת המאפשרת לאנשים להביע את טעמם האישי ואת רצונם. לדוגמה, שים לב מה המקרא אומר באשר לבידור.
כתבי־הקודש מכנים את יהוה ”האל המאושר” (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח). דברו מדבר על ”עת לשחוק” ו”עת רקוד” (קהלת ג׳:1, 4). המקרא אומר לנו שדוד המלך ניגן לשביעות רצונם של אחרים (שמואל א׳. ט״ז:16–18, 23). ישוע נכח במסיבת חתונה, ואף הוסיף לשמחה כאשר הפך מים ליין (יוחנן ב׳:1–10).
אך יחד עם זאת, המקרא נותן אזהרה הולמת: ”הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע” (משלי י״ג:20). ”ניבול פה” והתנהגות לא־מוסרית מעציבים את אלוהים ועלולים להרוס את יחסינו עימו (אפסים ה׳:3–5). כאשר אלכוהול זורם ללא ריסון הולם באירועים חברתיים, הדבר עלול להסתיים בבעיות רציניות (משלי כ״ג:29–35; ישעיהו ה׳:11, 12). יהוה אלוהים שונא גם אלימות (תהלים י״א:5; משלי ג׳:31).
פסוקים אלו עוזרים לך לראות את הבידור מבעד לעיניו של אלוהים. המשיחיים מייחסים חשיבות לעקרונות המקרא כשהם מקבלים החלטות. כמובן, כל אחד מאיתנו ישא בהשלכות הטובות או הרעות של בחירתו (גלטים ו׳:7–10).
באופן דומה, מומלץ למשיחיים להחליט החלטות נבונות בהתאם לעקרונות המקרא בנושאים כמו ביגוד, נישואים, הורות ועסקים. הדבר כולל עניינים שאינם מוזכרים מפורשות בכתבי־הקודש, אולם ישנם עקרונות מקראיים המסייעים להם לקבל החלטות מצפוניות (רומים ב׳:14, 15). את העיקרון הבא יש ליישם בכל החלטה אישית שהמשיחי מקבל: ”אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו — עשו את הכול למען כבוד אלוהים” (קורינתים א׳. י׳:31).
בנושא זה, ננהג בתבונה אם נשקול את העיקרון המורה לנו ’לעסוק בעניינים שלנו’ (תסלוניקים א׳. ד׳:11). לעתים עומדות בפני המשיחיים כמה אפשרויות שאינן נוגדות את רצון אלוהים. אי לכך, העדפתו של משיחי אחד עשויה להיות שונה מזו של אחר. יהיה זה למורת רוחו של אלוהים אם הוא יראה שמשרתיו שופטים זה את זה (יעקב ד׳:11, 12). המקרא מייעץ בחוכמה: ”אל יסבול איש מכם... כמתערב בענייני אחרים” (פטרוס א׳. ד׳:15).
ההחלטה לשרת את אלוהים
המקרא מדגיש את התועלת שבציות לאלוהים. אולם, אלוהים אינו כופה על אנשים לשרת אותו. אדרבא, הוא מזמין את ברואיו האנושיים להיות משרתיו. לדוגמה, המקרא אומר: ”בואו, נשתחווה ונכרעה; נברכה לפני יהוה עושנו” (תהלים צ״ה:6).
הזמנה דומה ניתנה לעם ישראל הקדום. לפני יותר מ־500,3 שנה, עמד עם ישראל לפני הר סיני, ואלוהים הציג למיליוני האנשים האלו את מערכת דת האמת כפי שהתגלמה בתורת משה. כעת הבחירה היתה בידיהם: האם הם ישרתו את אלוהים או לא? כיצד הם הגיבו? הם ענו בפה אחד: ”כל אשר דיבר יהוה נעשה ונשמע” (שמות כ״ד:7). ההחלטה אם לעבוד את יהוה היתה בידם.
במאה הראשונה החל ישוע את מלאכת הטפת הבשורה הטובה בנוגע למלכות אלוהים (מתי ד׳:17; כ״ד:14). הוא מעולם לא כפה על אף אדם להצטרף אליו למלאכה זו. למען האמת, הוא הזמין באדיבות את הזולת, באומרו: ”בוא ולך אחריי” (מרקוס ב׳:14; י׳:21). רבים נענו להזמנתו והחלו לבשר יחד עימו (לוקס י׳:1–9). כעבור זמן מה, היו שבחרו לעזוב את ישוע. יהודה בחר לבגוד בו (יוחנן ו׳:66; מעשי השליחים א׳:25). מאוחר יותר, בהדרכת השליחים, רבים נעשו לתלמידים, לא מפאת איום שריחף מעל ראשם, כי אם מרצונם החופשי. הם ”היו מוכנים” ונהפכו ל’מאמינים’ (מעשי השליחים י״ג:48, דל’; י״ז:34). כאז כן היום, משיחיים אמיתיים מצייתים מתוך רצון חופשי לדבר־אלוהים והולכים בעקבות ההוראה של ישוע.
ללא ספק, אלוהים מעוניין שנשתמש ביכולתנו להחליט החלטות. הוא גם מספק הדרכה מקראית העוזרת לנו להחליט החלטות נבונות (תהלים כ״ה:12). במישור ההחלטות האישיות, על כל משיחי לשקול היטב את עקרונות אלוהים. רק בדרך זו נוכל לקיים את ’עבודת אלוהים מכוח ההיגיון שלנו’ (רומים י״ב:1, ע״ח).