צעירים שואלים...
למה מסרו אותי לאימוץ?
”זה כמו לחיות עם נכות תמידית. זו מחלת לב שאין דרך לרפא אותה” (רוברט).
כך תיאר את חייו אדם אחד שנמסר לאימוץ עם לידתו. הוא ממשיך: ”בכל יום בחייך לבך משתוקק לדעת את התשובות לשאלות כמו מי הם בני המשפחה האמיתיים שלי? איפה הם גרים? למה הם נטשו אותי?”
שנטל, שאביה אומץ, מצרה על כך שאינה מכירה את סבה וסבתה הביולוגיים. היא אומרת: ”אני מרגישה מרומה כי אני לא יכולה להיות בחברת הדודים, הדודות והבני־דודים שלי”. אומנם לא כל הילדים המאומצים מרגישים כך, אך חלק כן. מדוע?
סיבה לכעס
כשילד מבין שהוא הופרד ממשפחתו הביולוגית הדבר עלול לגרום לו לסערה רגשית. קתרינה, שאומצה בגיל צעיר, אומרת: ”הייתי נוטה להתרגז ולכעוס כי לא הבנתי למה אמי הביולוגית מסרה אותי לאימוץ. הרגשתי שהיא נטשה אותי כי הייתי מכוערת ושאין מה לאהוב בי. ידעתי שאני יכולה לגרום לאמי להתגאות בי, אם רק היתה נותנת לי הזדמנות. כל מחשבה על אמי הביולוגית רק העצימה את הכעס שלי”.
כמו כן, נוצרו מתחים רבים בין קתרינה לבין הוריה המאמצים. ”הרגשתי שהוריי המאמצים ניתקו אותי מאמי האמיתית”, היא אומרת. ”אז הוצאתי את כל הכעס שלי עליהם”. אם כן, התגובה לאימוץ יכולה לבוא לפעמים לידי ביטוי בכעס.
כעס כזה עלול להיות מסוכן. לפעמים, כפי שמראה המקרה של קתרינה, אתה עלול לפרוק את זעמך בדרכים מוטעות או על האנשים הלא־נכונים. המקרא מייעץ: ”הרף מאף ועזוב חימה” (תהלים ל״ז:8). כיצד ? ובכן, דבר־אלוהים מוסיף ואומר: ”שֵׂכֶל [תובנה] אדם האריך אפו” (משלי י״ט:11). אם תבין לעומק את מצבך האישי, תוכל להפחית את הכעס שאתה מרגיש. כיצד?
לתקן השערות מוטעות
התובנה יכולה לעזור לך לבחון את כל אותן השערות המלבות את כעסך. לדוגמה, אם אתה מאומץ, האם אתה חושב שהוריך הביולוגיים מסרו אותך לאימוץ משום שהיה בך פגם כלשהו? כך הרגישה קתרינה. אולם, האם זה נכון בכל מקרה ומקרה? ייתכן שלא ניתן לקבוע מה הניע את הוריך, אך קיימות סיבות טובות להימנע מהשערה פסימיסטית זו. אחרי הכול, מדוע הורים מוסרים בדרך כלל את ילדיהם לאימוץ? לעתים קרובות, הם מרגישים שאין להם ברירה אחרת.
חשוב על הדוגמה של משה. בספר שמות פרק ב׳ מסופר שכאשר ציווה פרעה המצרי להשמיד את התינוקות הזכרים מקרב עם ישראל, הסתירה יוכבד את משה תינוקהּ במשך שלושה חודשים. לבסוף, כבר לא היה ניתן להחביא את התינוק. אבל אמו לא יכלה לסבול את העובדה שבנה יומת. הכתוב מספר על מה שעשתה: ”ולא יכלה עוד הצפינו, ותקח לו תיבת גוֹמֶא ותַחְמְרָה בַחֵמָר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוּף על שפת היאור” (שמות ב׳:3).
אין ספק שנטישת הילד בצורה שכזו לא היתה קלה עבורה. אך איזו ברירה אחרת עמדה בפניה? מתוך אהבה לבנה, היא פעלה בדרך שלדעתה היתה הטובה ביותר עבורו. מעניין לציין שבִּתה השגיחה עליו כל הזמן עד שראתה שמישהו אוסף את אחיה התינוק. סביר להניח שהיא עשתה זאת לבקשת אמהּ החרדה.
כמובן, לא מאחורי כל מקרי האימוץ עומד מקרה של פיקוח נפש, אבל המניעים על־פי־רוב זהים. רוברט אומר: ”נולדתי מחוץ לנישואין. אם אמי היתה מגדלת אותי זה היה מוסיף נטל כבד על משפחתה, משום שהיו עוד ילדים בבית. כנראה שאמי הסיקה שלטובתי עדיף שהיא תמסור אותי לאימוץ”.
למען האמת, ישנן סיבות רבות לכך שילדים נמסרים למשפחות אחרות. אך כפי שדוגמאות אלה ממחישות, אין זה בהכרח משום שהאם שונאת את תינוקה או חושבת שיש בו פגם כלשהו. במקרים רבים, היא סבורה באמת ובתמים שמוטב לילד לגדול אצל משפחה אחרת.
החשיבות של קבלת אהבה
התובנה גם תעזור לך לראות את הסיבות לכך שאימצו אותך. חשוב שוב על הדוגמה של משה. כעבור זמן מה, ”אספה אותו בת פרעה וגידלה אותו לה לבן” (מעשי השליחים ז׳:21). מה הניע את בת פרעה להגן על ילד שהיא ידעה שהוא אחד מבני העברים שנידונו למוות? ”הנה הנער בוכה”, אומר המקרא. ”ותחמול עליו” (שמות ב׳:6). אם כן, העובדה שמשה אומץ לא נבעה מכך ששנאו או שדחו אותו, אלא משום שאהבו אותו.
ילדים מאומצים רבים מבינים כי הוריהם הביולוגיים לא נטשו אותם סתם כך — למרות שהדבר קורה לעתים קרובות כיום — אלא הביאו אותם לגוף ארגוני מסוים כדי להבטיח שיזכו לטיפול ראוי. ומי שאימצו אותם עשו כן משום שהם אהבו אותם די הצורך כדי לקחת אותם ולדאוג להם. האם אפשר לומר אותו דבר לגביך? אם תתמקד באהבה שקיבלת ותעריך זאת, תוכל להקל את הכאב שאולי אתה מרגיש.
בנוסף לכך, פרט למשפחתך המאמצת, אתה יכול לקבל אהבה גם מאחרים. אם אתה חלק מהקהילה המשיחית, אתה יכול לזכות להרבה אמהות, אבות, אחיות ואחים רוחניים שאוהבים אותך (מרקוס י׳:29, 30). זקני־קהילה משיחיים יכולים להיות ”כמחבא רוח וסתר זרם, כפלגי מים בצָיון, כצל סלע כבד בארץ עייפה” (ישעיהו ל״ב:2). חפש חברים משיחיים בוגרים ואל תהסס לבטוח בהם. ספר להם מה אתה חושב ומרגיש.
לדעתו של רוברט, חשוב לפתח קשרים חזקים בתוך הקהילה המשיחית. ”עדיין מקננת בי תחושה של ריקנות”, הוא מודה. ”אולם, האהבה של משפחתי הרוחנית דוחקת את ההרגשה הזו לקרן זווית בלבי”.
אתה יכול להצליח
לכן, אל תעסיק את עצמך במחשבות מוטעות ושליליות. זה כולל את הדעה שמאחר שאתה מאומץ, לא תוכל להצליח בחיים. מחשבות שליליות כאלו עלולות להיות מאוד מייאשות (משלי כ״ד:10). יתרה מזו, אין להן שום בסיס עובדתי.
זכור, משה ניצל את כל ההזדמנויות שהיו לו. המקרא אומר: ”משה לוּמד בכל חוכמת המצרים והיה בן־חיל בדבריו ובמעשיו” (מעשי השליחים ז׳:22). חשוב מכך, משה קיבל הדרכה רוחנית והתוצאה היתה שאביו השמימי, יהוה, היה מאוד מציאותי בעיניו (עברים י״א:27). האם הוא הצליח בחיים?
ובכן, מאוחר יותר הפך משה להיות מנהיג של אומה גדולה שמנתה שלושה מיליון נפשות, אם לא יותר. הוא נעשה נביא, שופט, מפקד, היסטוריון, מתווך ברית התורה וכותב חמשת הספרים הראשונים של התנ״ך. בנוסף לכך, הוא גם נחשב בדרך כלל למי שכתב את ספר איוב ואת מזמור צ׳ בספר תהלים. כן, למשה היו חיים מאוד מוצלחים. באופן דומה, ילדים מאומצים רבים נוחלים הצלחה, וגם אתה יכול.
רוברט גידל בהצלחה שני ילדים וכעת הוא משרת כזקן־קהילה בקהילה של עדי־יהוה. במבט לאחור על שנותיו בתור ילד מאומץ, הוא אומר: ”למדתי לא להתמקד בדברים שאני לא יכול לתקן, אלא להיות אסיר תודה על הברכות שיש לי”.
אם אתה חי עכשיו אצל משפחה אומנת או שאומצת, ייתכן שמחשבות שליליות יטרידו אותך מפעם לפעם. אך נסה להחליף אותן במחשבות חיוביות. הכתוב בפיליפים ד׳:8, 9 מבטיח ש’אלוהי השלום יהיה עמך’ אם ’יהגה לבבך’ בדברים שהם לרצון אלוהים. עם זאת, מה הם כמה צעדים מעשיים שתוכל לנקוט כדי להצליח בשעה שאתה מתגורר עם משפחתך המאמצת? המאמר הבא בסדרה זו יתמקד בשאלה זו.
[תמונות בעמוד 26]
עצם העובדה שאימצו אותך הוא הוכחה לכך שמישהו אהב אותך די הצורך כדי להפוך אותך לחלק מהמשפחה ולדאוג לך