מנקודת המבט המקראית

האם האחדות המשיחית פירושה אחידות?‏

נראה כי הדתות כיום מאופיינות בחוסר אחדות.‏ אפילו בין כותלי בית תפילה אחד יכולים לשרור חילוקי דעות רבים בין האנשים על עיקרי אמונה ודרכי התנהגות.‏ מחברת אחת ביטאה זאת כך:‏ ”‏זה קשה אפילו למצוא שני אנשים שמאמינים בדיוק באותו אלוהים.‏ היום נראה כאילו כל אדם מחזיק בתורה משלו”‏.‏

בניגוד מוחלט לכך,‏ האיץ השליח פאולוס בחברי הקהילה המשיחית בת המאה הראשונה בקורינתוס להיות ’‏תמימי דעים במוצא פיהם’‏ ולעמוד ”‏מאוחדים לגמרי באותה מחשבה ובאותה דעה”‏ (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏10‏)‏.‏ יש מי שמותחים כיום ביקורת על דבריו של פאולוס.‏ ’‏אנשים שונים זה מזה’‏,‏ הם טוענים,‏ ’‏וזו טעות להתעקש על כך שכל המשיחיים יחשבו או יפעלו באותה דרך’‏.‏ אולם,‏ האם פאולוס באמת טען לציות רובוטי?‏ האם המקרא נותן מקום לחירות אישית?‏

אחדות,‏ לא אחידות

באיגרת אחרת שלו,‏ קרא פאולוס למשיחיים לעבוד את אלוהים בעזרת ’‏כוח ההיגיון שלהם’‏ (‏רומים י״ב:‏1‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ ברור,‏ אם כן,‏ שאין הוא ניסה להפוך את חברי הקהילה המשיחית לרובוטים שאינם מפעילים כושר חשיבה.‏ אך מדוע הוא אמר להם להיות ”‏מאוחדים לגמרי באותה מחשבה ובאותה דעה”‏?‏ פאולוס יעץ עצה זו משום שהקהילה בקורינתוס התמודדה עם בעיה רצינית.‏ בעקבות כיתתיות שהתפתחה בקהילה,‏ היו כאלו שהחשיבו את אפולוס למנהיגם ואילו אחרים העדיפו את פאולוס או פטרוס או קיבלו את המשיח בלבד.‏ חוסר אחדות שכזה לא היה דבר של מה בכך,‏ היות והוא איים על שלום הקהילה.‏

פאולוס חפץ שהקורינתים ישמרו את ”‏אחדות הרוח בקשר של שלום”‏,‏ ממש כפי שהאיץ מאוחר יותר במשיחיים באפסוס (‏אפסים ד׳:‏3‏)‏.‏ הוא עודד את האחים ללכת בעקבות ישוע באחדות,‏ לא להתפצל לקבוצות מנותקות,‏ או כתות.‏ בדרך זו הם יכלו ליהנות מאחדות המטרה (‏יוחנן י״ז:‏22‏)‏.‏ לפיכך,‏ עצתו של פאולוס לקורינתים נועדה לעזור להם לתקן את אורח חשיבתם ולקדם אחדות ולא אחידות (‏קורינתים ב׳.‏ י״ג:‏9,‏ 11‏)‏.‏

האחדות מהותית גם בעניינים של עיקרי אמונה.‏ ההולכים בעקבותיו של ישוע באמת מבינים כי ישנה רק ”‏אמונה אחת”‏,‏ ממש כפי שישנו ”‏אל ואב אחד”‏ בלבד (‏אפסים ד׳:‏1–6‏)‏.‏ אי לכך,‏ המשיחיים מוודאים שאמונתם עולה בקנה אחד עם האמת שאלוהים גילה מעל דפי המקרא בנוגע לעצמו ולמטרתו.‏ הם מאוחדים באמונתם באשר למהותו של אלוהים ולדרישותיו.‏ הם גם נוהגים לפי עקרונות המוסר הברורים שכתובים בדבר־אלוהים (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏9–11‏)‏.‏ בדרך זו המשיחיים נשארים מאוחדים הן מבחינת עיקרי אמונתם והן מבחינה מוסרית.‏

התמודדות עם הבדלי השקפה

אולם,‏ אין משמע הדבר שלכל משיחי נאמר כיצד עליו לחשוב ומה עליו לעשות באופן מדויק בכל מצב ומצב.‏ רוב הנושאים כרוכים בבחירה אישית.‏ למשל,‏ למספר משיחיים בני המאה הראשונה בקהילה בקורינתוס היו הסתייגויות בנוגע לאכילת בשר שייתכן שנזבח במקדש אלילי.‏ יש שהיו משוכנעים שאכילת הבשר כמוה כהשתתפות בעבודת אלילים,‏ ואילו אחרים הרגישו שאין זה משנה מהיכן הגיע הבשר.‏ כשפאולוס טיפל בנושא רגיש זה,‏ הוא לא קבע מסמרות ואמר למשיחיים מה לעשות.‏ במקום זאת,‏ הוא הכיר בכך שלא כולם יהיו תמימי דעים בעניין זה (‏קורינתים א׳.‏ ח׳:‏4–13‏)‏.‏a

כיום,‏ המשיחיים יכולים להחליט החלטות שונות איש מרעהו בנוגע לנושאים כמו תעסוקה,‏ בריאות,‏ בידור ותחומים אחרים הנתונים להעדפה אישית.‏ מגוון רחב זה יכול להפריע לכמה בקהילה.‏ אולי הם חוששים שהבדלי השקפה יובילו למחלוקות או לפילוגים בקהילה.‏ אך יחד עם זאת,‏ ניתן למנוע תוצאה זו.‏ והנה דוגמה:‏ למלחין יש מספר מוגבל של תווים שאיתם הוא יכול לעבוד,‏ ובכל זאת עומדות בפניו אינספור אפשרויות להלחין מוסיקה יפה.‏ באופן דומה,‏ המשיחיים מחליטים החלטות בגבולות עקרונות אלוהים.‏ יחד עם זאת,‏ יש להם מידת מה של חופש פעולה כשהם מחליטים החלטות אישיות מסוימות.‏

כיצד ניתן לשמור על אחדות משיחית ובד בבד לכבד את ההחלטות האישיות של הפרט?‏ המפתח הוא אהבה.‏ אהבה לאלוהים מניעה אותנו להיכנע ברצון למצוותיו (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏3‏)‏.‏ אהבה לזולת מניעה אותנו לכבד את זכותם של אחרים להחליט החלטות מצפוניות בעניינים אישיים (‏רומים י״ד:‏3,‏ 4;‏ גלטים ה׳:‏13‏)‏.‏ פאולוס הציב דוגמה טובה בהקשר זה כאשר נכנע לסמכות של הגוף המנהל במאה הראשונה בנושא שהיה קשור לעיקר אמונה (‏מתי כ״ד:‏45–47;‏ מעשי השליחים ט״ו:‏1,‏ 2‏)‏.‏ במקביל,‏ הוא עודד את הכול לכבד את מצפונם של אחיהם המשיחיים בנושאים שנתונים להחלטה אישית (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏25–33‏)‏.‏

ללא ספק,‏ אין למתוח ביקורת על מי שמקבל החלטות מצפוניות שאינן סותרות את עקרונות המקרא (‏יעקב ד׳:‏12‏)‏.‏ מצד שני,‏ משיחיים נאמנים לא יעמדו בתוקף על זכויותיהם האישיות וכך יפגעו במצפון של אחרים ויסכנו את אחדות הקהילה.‏ אל להם גם לטעון לחופש בחירה לעשות משהו שבפירוש אסור לפי דבר־אלוהים (‏רומים ט״ו:‏1;‏ פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏1,‏ 19‏)‏.‏ אהבה לאלוהים צריכה להניענו להתאים את מצפוננו לאורח החשיבה של אלוהים.‏ הפועל היוצא מכך יהיה שנצליח לשמור על אחדות עם אחינו לאמונה (‏עברים ה׳:‏14‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏