סנט פטרבורג — ה”‏חלון”‏ של רוסיה לאירופה

מאת כתב עורו!‏ ברוסיה

‏”‏אני אוהב אותך,‏ מעשי ידי פיוטר!‏ ‏\‏ אני אוהב את דמותך הנוקשה והסימטרית;‏ ‏\‏ בין מזחי הגרניט שלה ‏\‏ זורם הנְיֶבָה המלכותי באצילות”‏ ‏(‏אלכסנדר סרגיויץ’‏ פושקין)‏.‏

שירו המפורסם של פושקין על סנט פטרבורג,‏ המצוטט כאן חלקית,‏ מתייחס למייסד העיר ולמיקומה בצפון הרחוק,‏ בנקודת המפגש של נהר נייבה עם הים הבלטי.‏ אך אפשר שאתה תוהה:‏ ’‏כיצד הגיעה עיר חשובה זו לידי קיום באדמת ביצות צפונית?‏’‏

צמיחתה של רוסיה נעצרה בסוף המאה ה־17 מחמת חוסר נגישותה לים.‏ חלומו של צאר רוסיה הצעיר,‏ פְּיוֹטֶר ’‏הגדול’‏,‏ היה לקרוע ”‏חלון לאירופה”‏ באמצעות מוצא לים.‏ היציאה הדרומית לים השחור היתה חסומה על־ידי האימפריה העותומאנית.‏ לכן פנה פיוטר לצפון,‏ לאזור תחת שליטתה של שבדיה הגובל בים הבלטי.‏

בכדי להגשים את חלומו,‏ הכריז פיוטר מלחמה על שבדיה באוגוסט 1700.‏ למרות שמאמציו הצבאיים לא עלו יפה בהתחלה,‏ הוא לא אמר נואש.‏ עד נובמבר 1702,‏ כפה פיוטר על שבדיה לסגת מימת לדוגה.‏ ימה זו,‏ הגדולה באירופה,‏ מתחברת לאחר 60 קילומטר דרך נהר נייבה לים הבלטי.‏ השבדים נאלצו להתבצר בתוך מצודה השוכנת באי זעיר בסביבת מוצאות הנייבה אל הימה.‏ פיוטר הצליח להשתלט על אי המצודה של השבדים ונתן לאי שם חדש:‏ שליסֶלבורג.‏

כעבור זמן מה,‏ השיבו השבדים מלחמה שערה במצודה ששמה ניֶנשַנץ,‏ לא רחוק משפך נהר הנייבה לים הבלטי.‏ במאי 1703 הובס שם סופית חיל המצב השבדי.‏ הניצחון הקנה לרוסים שליטה מלאה בדלתא.‏ עתה,‏ החל פיוטר ללא דיחוי בבניית מבצר קרוב לאי זאייצ׳י על מנת להגן על שפך הנייבה.‏ וכך,‏ ב־16 במאי 1703,‏ לפני 300 שנה בערך,‏ הניח פיוטר ’‏הגדול’‏ את אבן הפינה למה שמוכר כיום כמצודת פיוטר־פַּווֶל.‏ זהו התאריך המקובל לייסוד סנט פטרבורג הנקראת על שמו של הקדוש הפטרון של הצאר,‏ השליח פטרוס.‏

מתפתחת כעיר בירה

שלא כמו ערי בירה אחרות,‏ סנט פטרבורג תוכננה ונבנתה מלכתחילה כעיר בירה מרשימה.‏ על אף מיקומה בצפון הרחוק — בקו הרוחב בו שוכנת כיום העיר אֶנקורג’‏ שבאלסקה — המשיך פיוטר במאמצי הבנייה הבלתי נלאים שלו.‏ עצים סופקו מאזורי ימת לדוגה ונוֹבְגוֹרוֹד.‏ אחת הדרכים בהן השיג פיוטר אבנים לבנייה היתה על־ידי הטלת מכסָה.‏ כל רוסי שנכנס לסנט פטרבורג ובאמתחתו סחורה כלשהי,‏ נדרש להביא עימו כמות מסוימת של אבנים.‏ בנוסף לכך,‏ אסר פיוטר בניית בתי אבן,‏ ראשית במוסקבה ואחר כך בכל רחבי האימפריה.‏ כתוצאה מכך,‏ כל הבנאים שנותרו מחוסרי עבודה הגיעו לסנט פטרבורג.‏

בניית העיר נמשכה ב”‏קצב חריג בהשוואה לימים ההם”‏,‏ לדברי האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה (‏The Great Soviet Encyclopedia)‏. תוך זמן קצר נבנו תעלות ניקוז,‏ יסודות מבנים,‏ רחובות,‏ בניינים,‏ כנסיות,‏ בתי־חולים ומשרדים ממשלתיים.‏ באותה שנה שנוסדה העיר,‏ החלו בבניית מספנה,‏ הידועה בתור האדמירליות,‏ שהפכה במרוצת הזמן למטה הראשי של הצי הרוסי.‏

סמוך לשנת 1710 הוחל בבניית ארמון הקיץ,‏ בית הקיט של הצארים.‏ ב־1712 בירת רוסיה העתיקה את מקום מושבה,‏ על כל משרדיה הממשלתיים,‏ ממוסקבה לסנט פטרבורג.‏ בניית ארמון האבן הראשון של העיר,‏ שעדיין עומד על תילו,‏ נסתיימה ב־1714.‏ הוא הוקם עבור מושל העיר הראשון,‏ אלכסנדר מנשיקוב.‏ באותה שנה,‏ החלו גם בעבודות על קתדרלת פיוטר־פַּווֶל שהוקמה בתוך המצודה הנושאת אף היא שם זה.‏ צריח הקתדרלה המיתמר הוא אחד מסימני הנוף של העיר.‏ כמו כן,‏ נבנה גם ארמון החורף ששכן על גדות נהר נייבה,‏ אולם ב־1721 הוא הופל ובמקומו הוקם מבנה עשוי אבן.‏ לאחר מכן,‏ נבנה ארמון החורף החדש,‏ שניצב במקומו עד עצם היום ובו כ־100,‏1 חדרים.‏ ארמון מפואר זה נעשה למרכז העיר ומקום מושבו של האֶרמיטַז’‏,‏ המוזיאון הלאומי המפורסם.‏

העשור הראשון בתולדות סנט פטרבורג אופיין בצמיחה מדהימה.‏ לפי הדיווחים,‏ בשנת 1714 היו בעיר קרוב ל־500,‏34 מבנים!‏ בניית ארמונות ובניינים ענקיים נמשכה ללא הפוגה.‏ הדת הותירה חותם עמוק בתולדותיה של רוסיה והדבר בא לידי ביטוי ברבים מבנייני העיר.‏

אחת הדוגמאות לכך היא קתדרלת קזַן,‏ שלה עיצוב חצי עיגולי ואכסדרה קדמית.‏ נוכחותה המרשימה הניבטת כבר מרחובה הראשי של העיר,‏ נייבסקי פרוספקט,‏ תרמה רבות לעובדה שהרחוב נחשב לאחד הרחובות החשובים ביותר בעולם.‏ מאוחר יותר,‏ החלו לבנות את הקתדרלה על שם איסֶק.‏ קרוב ל־000,‏24 קורות קובעו לקרקע הביצתית על מנת לתמוך במבנה,‏ ואילו הכיפה המאסיבית צופתה ב־100 קילוגרם זהב טהור.‏

גם מפעלי הבנייה סביב סנט פטרבורג לא היו פחות מרשימים.‏ ב־1714 החלו לבנות בפטרהוף,‏ הנקראת כיום פטרוֹדבוֹרֶץ,‏ את הארמון הגדול,‏ שנועד להיות משכנו של פיוטר.‏ בינתיים,‏ בעיר השכנה צ׳רסקוֹייֶה סֶלו,‏ ששמה כיום הוא פושקין,‏ נבנה ארמון יֶקַטֶרִינָה המפואר עבור אשתו של פיוטר.‏ לקראת סוף המאה ה־18,‏ הוקמו עוד שני ארמונות כבירים בשני פרברים נוספים:‏ פָּבְלוֹפְסְק וגָטְצֶ’‏ינָה.‏

מאות הגשרים שהוקמו מעל לתעלות ונתיבי המים בעיר רק העצימו את יופיה של עיר מתפתחת זו.‏ לכן,‏ סנט פטרבורג מתוארת לעתים כ”‏ונציה של הצפון”‏.‏ אדריכלים איטלקים,‏ גרמנים וצרפתים שיתפו פעולה עם קולגות רוסים על מנת לבנות לפי הגדרת האנציקלופדיה בריטניקה את ”‏אחת הערים המרהיבות וההרמוניות ביותר באירופה”‏.‏

עמידה לנוכח קשיים

יריביו של פיוטר לא השכילו להבין עד כמה עיקשת תהיה היאחזותם של הרוסים בחלון שלהם לאירופה.‏ הספר פיוטר הגדול — חייו ועולמו (‏His Life and World ‏—‏ Peter the Great)‏ מסביר:‏ ”‏למן הרגע הראשון שדרכה כף רגלו של פיוטר (‏ה־1)‏ הגדול בשפך הנייבה,‏ הארץ והעיר שקמו שם תמיד נשארו בשליטת רוסיה”‏.‏

אכן,‏ כפי שאומר הספר המצוטט לעיל,‏ ”‏במרוצת המאות,‏ אף לא אחד מהכובשים שנכנסו לרוסיה בכוחות גדולים — קרל ה־12,‏ נפוליאון,‏ היטלר — הצליח לכבוש לאחר מכן את הנמל הבלטי של פיוטר,‏ למרות שהצבאות הנאציים צרו על העיר במשך 900 יום בעת מלחמת העולם השנייה”‏.‏ במצור ארוך זה קיפדו את חייהם בערך מיליון מתושבי העיר.‏ רבים קפאו מקור או גוועו ברעב בחורף של 42/‏1941,‏ כאשר הטמפרטורות צנחו ל־40 מעלות מתחת לאפס.‏

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב־1914,‏ שונה שמה של העיר לפטרוגרד.‏ כאשר מנהיגה הראשון של ברית המועצות,‏ ולדימיר לנין,‏ נפטר ב־1924,‏ הוסב שמה ללנינגרד.‏ לבסוף,‏ עם נפילת ברית המועצות ב־1991,‏ הוחזרה עטרה ליושנה והעיר שבה להיקרא סנט פטרבורג.‏

תרומתה לעולם

בשנת 1724,‏ שנה לפני מותו של פיוטר והוא בן 52,‏ הוקמה לפי פקודתו האקדמיה הרוסית למדעים וב־1757 נוסדה בעיר האקדמיה לאומנות.‏ הציירים הרוסים בני המאה ה־19 קרל בריולוב ואיליא ריפין למדו שם,‏ ולימים זכו להכרה בינלאומית.‏

בשנת 1819 נוסדה אוניברסיטת סנט פטרבורג,‏ ובמרוצת הזמן קמו בעיר מוסדות נוספים להשכלה גבוהה.‏ בשלהי המאה ה־19,‏ זכה הפיזיולוג איוון פבלוב שהתגורר בסנט פטרבורג בפרס נובל על פיתוח תורת הרפלקס המותנה.‏ בעיר זו גם הגה הכימאי הרוסי דימיטרי מֶנְדֶלֶייֶב את הטבלה המחזורית של היסודות,‏ או טבלת מנדלייב,‏ כפי שהיא נקראת ברוסיה.‏

חיי התרבות של העיר משכו תשומת לב בינלאומית.‏ בשנת 1738 נוסדה האקדמיה לריקוד,‏ ולבסוף הפכה לבלט מַרינסקי עטור השבחים.‏ עד מהרה התהדרה העיר באולמות בלט וקונצרטים ובבתי תיאטרון רבים.‏ מלחינים ידועים רבים קבעו משכנם בסנט פטרבורג,‏ ביניהם המלחין הרוסי פיוטר איליץ’‏ צ׳ייקובסקי.‏ הוא ידוע בזכות יצירותיו שלא נס ליחן כגון היפיפיה הנרדמת,‏ אגם הברבורים ומפצח האגוזים וכן גם יצירתו המפורסמת פתיחה חגיגית 1812.‏

סנט פטרבורג טיפחה גם רבים ממשוררי וסופרי רוסיה המהוללים אשר בחרו בעיר כמקום מגוריהם.‏ אלכסנדר סרגיויץ’‏ פושקין הצעיר הפך להיות,‏ לדידם של רבים,‏ ”‏לגדול המשוררים ולמייסד הספרות המודרנית של רוסיה”‏.‏ פושקין הוא התשובה הרוסית לשיקספיר,‏ וחיבוריו תורגמו לכל השפות העיקריות,‏ וביניהם שיר ההלל לעירו המאמצת שצוטט בתחילת המאמר.‏ גם דוסטוייבסקי,‏ אותו מתארת האנציקלופדיה בריטניקה כ”‏מי שנחשב בדרך כלל לאחד הסופרים הטובים ביותר אי פעם”‏,‏ חי בסנט פטרבורג.‏

כך שניתן לומר שאת כל אותם הדברים שקיבלה סנט פטרבורג מאירופה עם צעדיה הראשונים,‏ היא גמלה עשרת מונים.‏ אין ספק כי במרוצת השנים העשירו תושבי העיר את תרבות העולם.‏

זמן לזיכרונות

בין התאריכים 24 למאי ו־1 ביוני,‏ פקדו את העיר מאות אלפי מבקרים על מנת להשתתף בחגיגות 300 שנה לייסודה.‏ בזכות כל ההכנות שנעשו למאורע,‏ לאורחים היתה הזדמנות להיזכר בתולדותיה המרתקות על העיר וליהנות מיופיה.‏

שבוע לפני כן,‏ באורח מקרי,‏ עשו בעיר מבקרים רבים לרגל חנוכת המבנים המורחבים של סניף עדי־יהוה ברוסיה,‏ הממוקם בפרברי סנט פטרבורג.‏ למחרת,‏ התכנסו באיצטדיון קירוֹב שבסנט פטרבורג 817,‏9 איש על מנת לשמוע סקירה של תוכנית חנוכת הבית ולהתעודד מדיווחים על פעילות עדי־יהוה בארצות רבות.‏

יותר משניתן לראות

כשמבקרים בסנט פטרבורג חשים לעתים שיש כה רבות לראות,‏ עד שאי אפשר לדעת היכן להתחיל.‏ זו הדילמה כשמבקרים במוזיאון אֶרמיטַז’‏.‏ מעריכים כי אם מקדישים דקה לכל פריט מתוך אלפי המוצגים,‏ יידרשו שנים כדי להשלים את הסיור.‏

אחרים רואים בבלט של סנט פטרבורג פנינת החן היפה ביותר של העיר.‏ בתיאטרון מַרינסקי,‏ אפשר למשל לשבת תחת נברשות זכוכית מקושטות,‏ מוקפים בקירות וכתלים פנימיים נוצצים המצופים קרוב ל־400 קילוגרם זהב.‏ על רקע תפאורה זו,‏ ניתן לצפות בלהקת הבלט,‏ שהיא ככל הנראה בין הטובות בעולם.‏

טיול רגלי פשוט בעיר,‏ שמניין תושביה קרוב לחמישה מיליון,‏ עשוי להיות חוויה מיוחדת תודות לבניינים בעלי העיצוב האלגנטי שלאורך הנייבה.‏ חוויה תרבותית בפני עצמה יכולה להיות נסיעה ברכבת המטרו של העיר,‏ שהיא גם אחת העמוקות ביותר בעולם.‏ מדי יום ביומו נהנים שני מיליון איש משירותי הרכבת התחתית,‏ שעה שהיא עוברת דרך יותר מ־50 תחנות על מסילה שאורכה 98 קילומטר.‏ חלק מהתחנות נחשבות ליפות ביותר בעולם.‏ ב־1955,‏ השנה שבה התחילה הרכבת לפעול,‏ כינה הניו־יורק טיימס את התחנות ”‏סדרת ארמונות מודרניים תת־קרקעיים”‏.‏

אכן,‏ קשה שלא להתפעם מסנט פטרבורג — החל בהקמתה ובהתפתחותה המרשימות וכלה במורשתה המתמשכת של יופי,‏ אומנות,‏ תרבות,‏ חינוך ומוסיקה.‏ תהיה אשר תהיה מטרת הביקור,‏ סביר להניח שהמבקר בסנט פטרבורג יסכים עם ספר העיון שהכתיר את העיר כ”‏אחת הערים היפות ביותר באירופה”‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

פיוטר ’‏הגדול’‏,‏ מייסד העיר

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

סנט פטרבורג מכונה ונציה של הצפון

‏[‏תמונות בעמודים 24,‏ 25]‏

ארמון החורף שעל גדות הנייבה כעת משכנו של מוזיאון אֶרמיטַז’‏ (‏בחלק הימני הפנימי )‏

‏[‏שלמי תודה]‏

מוזיאון אֶרמיטַז’‏,‏ סנט פטרבורג

‏[‏תמונה בעמודים 24,‏ 25]‏

הארמון הגדול

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

מצודת פיוטר־פַּווֶל והקתדרלה שבתוכה,‏ האזור בו הונח היסוד לסנט פטרבורג

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

תיאטרון מַרינסקי המהולל

‏[‏שלמי תודה]‏

Steve Raymer/National Geographic Image Collection

Photo by Natasha Razina

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

תחנות הרכבת התחתית של סנט פטרבורג תוארו כ’‏ארמונות תת־קרקעיים’‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 23]‏

תמונה עליונה:‏ Edward Slater/Index Stock Photography; ציור וסמלים:‏ The State Hermitage Museum, St. Petersburg