סנט פטרבורג — ה”חלון” של רוסיה לאירופה
מאת כתב עורו! ברוסיה
”אני אוהב אותך, מעשי ידי פיוטר! \ אני אוהב את דמותך הנוקשה והסימטרית; \ בין מזחי הגרניט שלה \ זורם הנְיֶבָה המלכותי באצילות” (אלכסנדר סרגיויץ’ פושקין).
שירו המפורסם של פושקין על סנט פטרבורג, המצוטט כאן חלקית, מתייחס למייסד העיר ולמיקומה בצפון הרחוק, בנקודת המפגש של נהר נייבה עם הים הבלטי. אך אפשר שאתה תוהה: ’כיצד הגיעה עיר חשובה זו לידי קיום באדמת ביצות צפונית?’
צמיחתה של רוסיה נעצרה בסוף המאה ה־17 מחמת חוסר נגישותה לים. חלומו של צאר רוסיה הצעיר, פְּיוֹטֶר ’הגדול’, היה לקרוע ”חלון לאירופה” באמצעות מוצא לים. היציאה הדרומית לים השחור היתה חסומה על־ידי האימפריה העותומאנית. לכן פנה פיוטר לצפון, לאזור תחת שליטתה של שבדיה הגובל בים הבלטי.
בכדי להגשים את חלומו, הכריז פיוטר מלחמה על שבדיה באוגוסט 1700. למרות שמאמציו הצבאיים לא עלו יפה בהתחלה, הוא לא אמר נואש. עד נובמבר 1702, כפה פיוטר על שבדיה לסגת מימת לדוגה. ימה זו, הגדולה באירופה, מתחברת לאחר 60 קילומטר דרך נהר נייבה לים הבלטי. השבדים נאלצו להתבצר בתוך מצודה השוכנת באי זעיר בסביבת מוצאות הנייבה אל הימה. פיוטר הצליח להשתלט על אי המצודה של השבדים ונתן לאי שם חדש: שליסֶלבורג.
כעבור זמן מה, השיבו השבדים מלחמה שערה במצודה ששמה ניֶנשַנץ, לא רחוק משפך נהר הנייבה לים הבלטי. במאי 1703 הובס שם סופית חיל המצב השבדי. הניצחון הקנה לרוסים שליטה מלאה בדלתא. עתה, החל פיוטר ללא דיחוי בבניית מבצר קרוב לאי זאייצ׳י על מנת להגן על שפך הנייבה. וכך, ב־16 במאי 1703, לפני 300 שנה בערך, הניח פיוטר ’הגדול’ את אבן הפינה למה שמוכר כיום כמצודת פיוטר־פַּווֶל. זהו התאריך המקובל לייסוד סנט פטרבורג הנקראת על שמו של הקדוש הפטרון של הצאר, השליח פטרוס.
מתפתחת כעיר בירה
שלא כמו ערי בירה אחרות, סנט פטרבורג תוכננה ונבנתה מלכתחילה כעיר בירה מרשימה. על אף מיקומה בצפון הרחוק — בקו הרוחב בו שוכנת כיום העיר אֶנקורג’ שבאלסקה — המשיך פיוטר במאמצי הבנייה הבלתי נלאים שלו. עצים סופקו מאזורי ימת לדוגה ונוֹבְגוֹרוֹד. אחת הדרכים בהן השיג פיוטר אבנים לבנייה היתה על־ידי הטלת מכסָה. כל רוסי שנכנס לסנט פטרבורג ובאמתחתו סחורה כלשהי, נדרש להביא עימו כמות מסוימת של אבנים. בנוסף לכך, אסר פיוטר בניית בתי אבן, ראשית במוסקבה ואחר כך בכל רחבי האימפריה. כתוצאה מכך, כל הבנאים שנותרו מחוסרי עבודה הגיעו לסנט פטרבורג.
בניית העיר נמשכה ב”קצב חריג בהשוואה לימים ההם”, לדברי האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה (The Great Soviet Encyclopedia). תוך זמן קצר נבנו תעלות ניקוז, יסודות מבנים, רחובות, בניינים, כנסיות, בתי־חולים ומשרדים ממשלתיים. באותה שנה שנוסדה העיר, החלו בבניית מספנה, הידועה בתור האדמירליות, שהפכה במרוצת הזמן למטה הראשי של הצי הרוסי.
סמוך לשנת 1710 הוחל בבניית ארמון הקיץ, בית הקיט של הצארים. ב־1712 בירת רוסיה העתיקה את מקום מושבה, על כל משרדיה הממשלתיים, ממוסקבה לסנט פטרבורג. בניית ארמון האבן הראשון של העיר, שעדיין עומד על תילו, נסתיימה ב־1714. הוא הוקם עבור מושל העיר הראשון, אלכסנדר מנשיקוב. באותה שנה, החלו גם בעבודות על קתדרלת פיוטר־פַּווֶל שהוקמה בתוך המצודה הנושאת אף היא שם זה. צריח הקתדרלה המיתמר הוא אחד מסימני הנוף של העיר. כמו כן, נבנה גם ארמון החורף ששכן על גדות נהר נייבה, אולם ב־1721 הוא הופל ובמקומו הוקם מבנה עשוי אבן. לאחר מכן, נבנה ארמון החורף החדש, שניצב במקומו עד עצם היום ובו כ־100,1 חדרים. ארמון מפואר זה נעשה למרכז העיר ומקום מושבו של האֶרמיטַז’, המוזיאון הלאומי המפורסם.
העשור הראשון בתולדות סנט פטרבורג אופיין בצמיחה מדהימה. לפי הדיווחים, בשנת 1714 היו בעיר קרוב ל־500,34 מבנים! בניית ארמונות ובניינים ענקיים נמשכה ללא הפוגה. הדת הותירה חותם עמוק בתולדותיה של רוסיה והדבר בא לידי ביטוי ברבים מבנייני העיר.
אחת הדוגמאות לכך היא קתדרלת קזַן, שלה עיצוב חצי עיגולי ואכסדרה קדמית. נוכחותה המרשימה הניבטת כבר מרחובה הראשי של העיר, נייבסקי פרוספקט, תרמה רבות לעובדה שהרחוב נחשב לאחד הרחובות החשובים ביותר בעולם. מאוחר יותר, החלו לבנות את הקתדרלה על שם איסֶק. קרוב ל־000,24 קורות קובעו לקרקע הביצתית על מנת לתמוך במבנה, ואילו הכיפה המאסיבית צופתה ב־100 קילוגרם זהב טהור.
גם מפעלי הבנייה סביב סנט פטרבורג לא היו פחות מרשימים. ב־1714 החלו לבנות בפטרהוף, הנקראת כיום פטרוֹדבוֹרֶץ, את הארמון הגדול, שנועד להיות משכנו של פיוטר. בינתיים, בעיר השכנה צ׳רסקוֹייֶה סֶלו, ששמה כיום הוא פושקין, נבנה ארמון יֶקַטֶרִינָה המפואר עבור אשתו של פיוטר. לקראת סוף המאה ה־18, הוקמו עוד שני ארמונות כבירים בשני פרברים נוספים: פָּבְלוֹפְסְק וגָטְצֶ’ינָה.
מאות הגשרים שהוקמו מעל לתעלות ונתיבי המים בעיר רק העצימו את יופיה של עיר מתפתחת זו. לכן, סנט פטרבורג מתוארת לעתים כ”ונציה של הצפון”. אדריכלים איטלקים, גרמנים וצרפתים שיתפו פעולה עם קולגות רוסים על מנת לבנות לפי הגדרת האנציקלופדיה בריטניקה את ”אחת הערים המרהיבות וההרמוניות ביותר באירופה”.
עמידה לנוכח קשיים
יריביו של פיוטר לא השכילו להבין עד כמה עיקשת תהיה היאחזותם של הרוסים בחלון שלהם לאירופה. הספר פיוטר הגדול — חייו ועולמו (His Life and World — Peter the Great) מסביר: ”למן הרגע הראשון שדרכה כף רגלו של פיוטר (ה־1) הגדול בשפך הנייבה, הארץ והעיר שקמו שם תמיד נשארו בשליטת רוסיה”.
אכן, כפי שאומר הספר המצוטט לעיל, ”במרוצת המאות, אף לא אחד מהכובשים שנכנסו לרוסיה בכוחות גדולים — קרל ה־12, נפוליאון, היטלר — הצליח לכבוש לאחר מכן את הנמל הבלטי של פיוטר, למרות שהצבאות הנאציים צרו על העיר במשך 900 יום בעת מלחמת העולם השנייה”. במצור ארוך זה קיפדו את חייהם בערך מיליון מתושבי העיר. רבים קפאו מקור או גוועו ברעב בחורף של 42/1941, כאשר הטמפרטורות צנחו ל־40 מעלות מתחת לאפס.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב־1914, שונה שמה של העיר לפטרוגרד. כאשר מנהיגה הראשון של ברית המועצות, ולדימיר לנין, נפטר ב־1924, הוסב שמה ללנינגרד. לבסוף, עם נפילת ברית המועצות ב־1991, הוחזרה עטרה ליושנה והעיר שבה להיקרא סנט פטרבורג.
תרומתה לעולם
בשנת 1724, שנה לפני מותו של פיוטר והוא בן 52, הוקמה לפי פקודתו האקדמיה הרוסית למדעים וב־1757 נוסדה בעיר האקדמיה לאומנות. הציירים הרוסים בני המאה ה־19 קרל בריולוב ואיליא ריפין למדו שם, ולימים זכו להכרה בינלאומית.
בשנת 1819 נוסדה אוניברסיטת סנט פטרבורג, ובמרוצת הזמן קמו בעיר מוסדות נוספים להשכלה גבוהה. בשלהי המאה ה־19, זכה הפיזיולוג איוון פבלוב שהתגורר בסנט פטרבורג בפרס נובל על פיתוח תורת הרפלקס המותנה. בעיר זו גם הגה הכימאי הרוסי דימיטרי מֶנְדֶלֶייֶב את הטבלה המחזורית של היסודות, או טבלת מנדלייב, כפי שהיא נקראת ברוסיה.
חיי התרבות של העיר משכו תשומת לב בינלאומית. בשנת 1738 נוסדה האקדמיה לריקוד, ולבסוף הפכה לבלט מַרינסקי עטור השבחים. עד מהרה התהדרה העיר באולמות בלט וקונצרטים ובבתי תיאטרון רבים. מלחינים ידועים רבים קבעו משכנם בסנט פטרבורג, ביניהם המלחין הרוסי פיוטר איליץ’ צ׳ייקובסקי. הוא ידוע בזכות יצירותיו שלא נס ליחן כגון היפיפיה הנרדמת, אגם הברבורים ומפצח האגוזים וכן גם יצירתו המפורסמת פתיחה חגיגית 1812.
סנט פטרבורג טיפחה גם רבים ממשוררי וסופרי רוסיה המהוללים אשר בחרו בעיר כמקום מגוריהם. אלכסנדר סרגיויץ’ פושקין הצעיר הפך להיות, לדידם של רבים, ”לגדול המשוררים ולמייסד הספרות המודרנית של רוסיה”. פושקין הוא התשובה הרוסית לשיקספיר, וחיבוריו תורגמו לכל השפות העיקריות, וביניהם שיר ההלל לעירו המאמצת שצוטט בתחילת המאמר. גם דוסטוייבסקי, אותו מתארת האנציקלופדיה בריטניקה כ”מי שנחשב בדרך כלל לאחד הסופרים הטובים ביותר אי פעם”, חי בסנט פטרבורג.
כך שניתן לומר שאת כל אותם הדברים שקיבלה סנט פטרבורג מאירופה עם צעדיה הראשונים, היא גמלה עשרת מונים. אין ספק כי במרוצת השנים העשירו תושבי העיר את תרבות העולם.
זמן לזיכרונות
בין התאריכים 24 למאי ו־1 ביוני, פקדו את העיר מאות אלפי מבקרים על מנת להשתתף בחגיגות 300 שנה לייסודה. בזכות כל ההכנות שנעשו למאורע, לאורחים היתה הזדמנות להיזכר בתולדותיה המרתקות על העיר וליהנות מיופיה.
שבוע לפני כן, באורח מקרי, עשו בעיר מבקרים רבים לרגל חנוכת המבנים המורחבים של סניף עדי־יהוה ברוסיה, הממוקם בפרברי סנט פטרבורג. למחרת, התכנסו באיצטדיון קירוֹב שבסנט פטרבורג 817,9 איש על מנת לשמוע סקירה של תוכנית חנוכת הבית ולהתעודד מדיווחים על פעילות עדי־יהוה בארצות רבות.
יותר משניתן לראות
כשמבקרים בסנט פטרבורג חשים לעתים שיש כה רבות לראות, עד שאי אפשר לדעת היכן להתחיל. זו הדילמה כשמבקרים במוזיאון אֶרמיטַז’. מעריכים כי אם מקדישים דקה לכל פריט מתוך אלפי המוצגים, יידרשו שנים כדי להשלים את הסיור.
אחרים רואים בבלט של סנט פטרבורג פנינת החן היפה ביותר של העיר. בתיאטרון מַרינסקי, אפשר למשל לשבת תחת נברשות זכוכית מקושטות, מוקפים בקירות וכתלים פנימיים נוצצים המצופים קרוב ל־400 קילוגרם זהב. על רקע תפאורה זו, ניתן לצפות בלהקת הבלט, שהיא ככל הנראה בין הטובות בעולם.
טיול רגלי פשוט בעיר, שמניין תושביה קרוב לחמישה מיליון, עשוי להיות חוויה מיוחדת תודות לבניינים בעלי העיצוב האלגנטי שלאורך הנייבה. חוויה תרבותית בפני עצמה יכולה להיות נסיעה ברכבת המטרו של העיר, שהיא גם אחת העמוקות ביותר בעולם. מדי יום ביומו נהנים שני מיליון איש משירותי הרכבת התחתית, שעה שהיא עוברת דרך יותר מ־50 תחנות על מסילה שאורכה 98 קילומטר. חלק מהתחנות נחשבות ליפות ביותר בעולם. ב־1955, השנה שבה התחילה הרכבת לפעול, כינה הניו־יורק טיימס את התחנות ”סדרת ארמונות מודרניים תת־קרקעיים”.
אכן, קשה שלא להתפעם מסנט פטרבורג — החל בהקמתה ובהתפתחותה המרשימות וכלה במורשתה המתמשכת של יופי, אומנות, תרבות, חינוך ומוסיקה. תהיה אשר תהיה מטרת הביקור, סביר להניח שהמבקר בסנט פטרבורג יסכים עם ספר העיון שהכתיר את העיר כ”אחת הערים היפות ביותר באירופה”.
[תמונה בעמוד 23]
פיוטר ’הגדול’, מייסד העיר
[תמונה בעמוד 24]
סנט פטרבורג מכונה ונציה של הצפון
[תמונות בעמודים 24, 25]
ארמון החורף שעל גדות הנייבה כעת משכנו של מוזיאון אֶרמיטַז’ (בחלק הימני הפנימי )
[שלמי תודה]
מוזיאון אֶרמיטַז’, סנט פטרבורג
[תמונה בעמודים 24, 25]
הארמון הגדול
[תמונה בעמוד 25]
מצודת פיוטר־פַּווֶל והקתדרלה שבתוכה, האזור בו הונח היסוד לסנט פטרבורג
[תמונות בעמוד 26]
תיאטרון מַרינסקי המהולל
[שלמי תודה]
Steve Raymer/National Geographic Image Collection
Photo by Natasha Razina
[תמונות בעמוד 26]
תחנות הרכבת התחתית של סנט פטרבורג תוארו כ’ארמונות תת־קרקעיים’
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 23]
תמונה עליונה: Edward Slater/Index Stock Photography; ציור וסמלים: The State Hermitage Museum, St. Petersburg