מלחמה גרעינית — הניתן למנוע אותה?
”המה ירעו ורבצו, ואין מחריד” (צפניה ג׳:13).
הכול כמהים לעולם החף מכל איום גרעיני. אולם לנוכח המציאות העגומה של עולם זה רבים מחזיקים בגישה פסימיסטית. ”הרעיון לפקח על הנשק הגרעיני, לצמצמו ובסופו של דבר גם להיפטר ממנו נדחק לקרן זווית בסדר היום האמריקאי והבינלאומי”, מוסר הגרדיאן וויקלי.
אך יחד עם זאת, יש המצביעים על מאמצי האומות בנושא זה. לדוגמה, לפי אומדנים מסוימים ארצות־הברית לבדה משקיעה 2.2 מיליארד דולר בשנה כדי למנוע מלחמה גרעינית. זהו סכום נכבד לכל הדעות. ברם, הידיעה כי לצד זה אותה אומה מוציאה כ־27 מיליארד דולר בשנה לצורך היערכות למלחמה גרעינית מצליחה להעלות את חמתם של רבים.
מה בדבר חוזי שלום? האם יש במאמצים אלה כדי להפיח תקווה?
אמנות לפיקוח על נשק גרעיני
מרגע שהוצגה הפצצה הגרעינית, נחתמו מספר אמנות שתכליתן לפקח על כלי הנשק הגרעיניים או לצמצם את היקפם. בין היתר, ניתן למצוא את האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), שיחות להגבלת הנשק האסטרטגי, שיחות לצמצום הנשק האסטרטגי והאמנה לאיסור ניסויים גרעיניים. האם אמנות אלה הוכחו כיעילות בהסרת האיום הגרעיני?
מידת הצלחתה של כל אמנה מותנית בהתחייבות הדדית של כל הצדדים המעורבים. למשל, הצלחתה של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שנחתמה ב־1970 ושעד סוף דצמבר 2000 חתמו עליה 187 מדינות, תלויה ברצונן הטוב של אותן מדינות, בין אם ברשותן נשק גרעיני ובין אם לאו. במקביל לאיסור שמטילה האמנה על מדינות שאינן חמושות בנשק גרעיני לפתח או לרכוש כלי נשק גרעיניים, היא תובעת מהמעצמות הגרעיניות לחתור לסילוק הנשק שברשותן. אילו תוצאות הניבה האמנה? ”אף־על־פי שקיימות פרצות בתוכנית הפיקוח של אמנת NPT, היא הוכיחה את יעילותה במניעת הדלפות של הטכנולוגיה הגרעינית ובהצבת שמירה על תחנות כוח שנועדו לשימוש אזרחי”, מסביר קרי סבלט במסמך ”כלי נשק גרעיניים — שאלות נפוצות”.
הגם שהאמנה קצרה הישגים במידת מה, ”היא כשלה... בניסיונה להניא מספר מדינות מלהשתתף במירוץ החימוש הגרעיני — ובמקרים מסוימים עשתה זאת בהצלחה מרובה”, אומר סבלט. אולם, לדבריו, הן הצליחו לעשות זאת רק באמצעות תוכניות סודיות שלא במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני במתקנים המוגנים. מכאן אנו יכולים להקיש בקלות מהי חולשתן הגדולה מכול של אמנות בינלאומיות: יעילותן תלויה באמינות הצדדים המעורבים. האם אנו יכולים לקבל ללא סייג את הבטחותיהם של בני אדם? התשובה לכך ברורה כשאנו בוחנים את עובדות ההיסטוריה האנושית.
אם כן, במי ניתן לתלות את תקוותנו?
צורת חשיבה חדשה
בדצמבר 2001, חתמו והסכימו פה אחד לא פחות מ־110 חתני פרס נובל על הצהרה המכריזה: ”התקווה היחידה לעתיד טמונה בשיתוף פעולה בינלאומי, שיעוגן חוקית בעקרונות הדמוקרטיה. ... על מנת לשרוד בעולם שיצרנו, אנו חייבים לאמץ צורת חשיבה חדשה”. אולם, איזה סוג של ”חשיבה חדשה” הכרחי? האם מציאותי להאמין שאלה המאיימים על שלום העולם עם כלי הנשק הגרעיניים שלהם יאמצו צורת חשיבה חדשה?
המקרא מייעץ לנו: ”אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה” (תהלים קמ״ו:3). מדוע לא? המקרא משיב: ”לא לאדם דרכו. לא לאיש הולך והָכין את צעדו” (ירמיהו י׳:23). כן, הסיבה הבסיסית לכך היא שהאדם לא ניחן ביכולת לשלוט בשלום בכדור־הארץ. לכן, הצהרתו של המקרא בעניין: ”עת אשר שלט האדם באדם לרע לו”, נכונה עד עצם היום הזה (קהלת ח׳:9).
אם קצרה ידם של בני אדם לשלוט בכדור־הארץ, אזי מי כן יכול? המקרא מבטיחנו שעוד ישרור שלום תחת שלטונה של ממשלה אמינה ובעלת הכישורים הנדרשים. ממשלה זו מזוהה במקרא כמלכות אלוהים, ומבלי להיות מודעים לכך מיליוני אנשים מתפללים לבואה של מלכות זו כאשר הם חוזרים על תפילת האדון: ”אבינו שבשמים, ... תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ” (מתי ו׳:9, 10). מלכה של המלכות הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח, שר השלום. המקרא מתאר את שלטונו במילים הבאות: ”למרבה המשרה ולשלום אין קץ” (ישעיהו ט׳:5, 6).
גם אם ”נדיבים”, או פוליטיקאים, וממשלות אנוש אינם מאמצים חשיבה חדשה זו, אתה יכול לעשות כן. עדי־יהוה עוזרים למיליוני אנשים לאמץ ללבם את התקווה שבמסר המקראי בעזרת מתן שיעורי מקרא ביתיים חינם. גם אתה יכול להזמינם לבקר אצלך. אם אתה חפץ בכך, אנא צור קשר עם המוציאים לאור של כתב עת זה או בקר באולם המלכות של עדי־יהוה שבאזור מגוריך.
[תמונה בעמודים 8, 9]
תחת שלטונה של מלכות אלוהים, העולם יהיה חף מכל איום גרעיני