סכנה — צמחים טורפים!‏

מאת כתב עורו!‏ בבריטניה

ידוע כי בדרך כלל בעלי חיים ניזונים מצמחים.‏ אך האם ידעת שיש צמחים הניזונים מבעלי חיים?‏ עד כה נמצאו וזוהו בערך 550 מינים של צמחים טורפים או אוכלי־​חרקים,‏ והתהליך עדיין בעיצומו.‏ אומנם צמחים יוצאי דופן אלה יכולים לבצע את תהליך הפוטוסינתזה,‏ אך לאלו הצומחים על אדמה דלה,‏ חסרים מרכיבים מזינים כגון חנקות.‏ החרקים מהווים תוסף מזון חיוני בתפריטם של הצמחים הרעבים הללו.‏

כל צמח לוכד את הטרף בדרכו שלו.‏ חלקם מצוידים במלכודות נסגרות,‏ אחרים מפתים את הקורבנות שמחליקים לתוך מלכודות כדים ואילו לאחרים מלכודות דבק,‏ מהן אין כל דרך להימלט.‏ הבה נכיר מקרוב כמה מהצמחים הטורפים.‏

מלכודות נסגרות

סביר להניח שהצמח הטורף המוכר ביותר הוא דיוניאה לוכדת זבובים (‏המכונה מלכודת הזבובים של ונוס)‏,‏ הצומחת עד לגובה 30 ס״מ בערך.‏ מצע הגידול של הדיוניאה הוא בביצות הכַּבוּל במדינת קרולינה שבצפון אמריקה.‏ צבעי עליה בוהקים ובהירים ובשפתותיהם מצויות בלוטות המייצרות צוף — פיתוי שאף חרק אינו מסוגל לעמוד בפניו!‏ וכאן טמון המוקש,‏ משום שלדיוניאה שלוש שערות חישה בדיוק באמצע העלה של כל אונה.‏ היה וחרק לא־​זהיר בא עימן במגע,‏ העלים נסגרים.‏ בדומה למלתעות של מלכודת רגל,‏ הקוצים המשמשים כ’‏סורגים’‏ ננעלים,‏ על מנת למנוע מהחרקים אפשרות להימלט.‏

אם המלכודת ננעלה על משהו שנשאה הרוח — נניח זרד קטן — הצמח ישחרר אותו תוך מספר ימים.‏ אולם,‏ כששערות החישה שבעלה מבחינות בנוכחותם של חומרים חנקניים,‏ הצמח מפריש אנזימים המפרקים את גופו של החרק השבוי על מנת לספוג את החומרים המזינים.‏ תהליך זה אורך בין 10 ל־35 ימים,‏ תלוי בגודל הטרף.‏

המעניין הוא שאם יש רק תזוזה באחת משערות החישה,‏ אולי כתוצאה מטיפת גשם,‏ המלכודת לא תיסגר.‏ הצמח מגיב רק אם נוצר מגע בשתיים או יותר משערות החישה — וגם אז יכול להיות מרווח של 20 שניות מרגע הגירוי ועד התגובה.‏ המהירות שבה ננעלת המלכודת תלויה במידת החום ובאור השמש.‏ בתנאים מסוימים היא עשויה להיסגר תוך 33.‏0 אלפיות השנייה.‏

צמחים אחרים מצוידים במלכודות המגיבות אף מהר יותר מזו של הדיוניאה.‏ חשוב למשל על נאדיד המים,‏ צמח שהעלים שלו שקועים במים.‏ עליו מכילים מספר רב של שלפוחיות דמויות נאדות מים,‏ כשכל אחת מהן מצוידת ב”‏דלת”‏ הנפתחת פנימה ובמספר זיפים ארוכים.‏ המלכודת נפתחת כל אימת שיצור ימי קטן,‏ כמו הדַפנִיָה,‏ נוגע בזיפים.‏ הואיל ולחץ המים בשלפוחית נמוך מהלחץ החיצוני,‏ הקורבן הזעיר נשאב פנימה ודלת המלכודת נסגרת מייד.‏ פעולה זו אינה אורכת יותר מ־29.‏0 אלפיות השנייה!‏

מלכודות כדים

צמחי הכדנית נמנים עם אוכלי־​החרקים הגדולים ביותר.‏ חלקם,‏ כגון אלה המצויים בדרום מזרח אסיה,‏ הם מטפסים הגדלים על צמרות העצים.‏ המלכודות שלהם יכולות להכיל נוזלים בכמות המגיעה עד לשני ליטרים כדי ללכוד בעלי חיים אפילו בגודל צפרדעים.‏ חלקם אף יכולים ללכוד חולדות.‏ אך כיצד פועלות מלכודות אלה?‏

כל אחד מעלי הכדנית דומה לכד עם מכסה המונע חדירת מי גשמים.‏ צבעיה העזים ושפע הצוף של הכדנית מושכים את החרק,‏ אלא ששפת הכד חלקלקה מאוד.‏ כאשר החרק מנסה למצוץ צוף,‏ הוא מאבד את אחיזתו ומחליק לבריכה נוזלית הממוקמת בחלקו התחתון של הכד.‏ השערות שבתוך העלה מופנות מטה ומונעות מהחרק להימלט.‏ זאת ועוד,‏ אצל חלק מהצמחים מכיל הצוף סם נרקוטי המטשטש את הטרף.‏

צמח הכדנית המרהיב ביותר לכל הדעות הוא זה המכונה ‏”‏קוברה”‏,‏ הצומח בהרי קליפורניה ואורגון שבארצות־​הברית.‏ כדנית זו מזכירה נחש קוברה המתרומם כדי להכיש את טרפו.‏ החרק מוצא את דרכו ללוע הצמח ואז מתבלבל עקב האור שכביכול חודר דרך חלונות קטנים.‏ החרק,‏ שמבקש לנוס על נפשו,‏ מנסה להתעופף לעבר האור — אך כל נסיונותיו מעלים חרס.‏ לבסוף,‏ תש כוחו והוא נופל לנוזל שבבסיסו של הצמח וטובע.‏

תרומתם בבית ובמסחר

לצמח החֵמַאִית עלים דביקים שמושכים זבובי רקב מסוג Sciaridae וכנימות עש.‏ חרקים אלה מזיקים הן לחממות מסחריות והן לצמחי בית.‏ אומנם מלכודות מעשי ידי אדם לוכדות בהצלחה חרקים אך אינן בררניות ולכן לוכדות גם דבורים וזבובי רחף.‏ המלכודת הדביקה של החמאית עולה באיכותה על מלכודות האדם משום שהיא לוכדת את החרקים הזעירים בלבד.‏

השופרית הצפון אמריקאית זוכה כעת לפופולריות בקרב הגננים.‏ פריחתה המרהיבה וצורתם האלגנטית של העלים משתוות ביופיין לצמחים אחרים,‏ והיא קלה לגידול.‏ הצמח זולל יתושים רבים.‏ למעשה,‏ כל קבוצת עלים יכולה ללכוד אלפי חרקים בעת ובעונה אחת.‏ עם זאת,‏ לדבורים לא נשקפת כל סכנה,‏ מכיוון שאינן נמשכות לצמח השופרית.‏ אולם כיצד מופרים הפרחים מבלי ללכוד את החרקים המפרים אותם?‏ בזמן שהשופריות בעיצומו של תהליך הצמיחה,‏ הן כבר במלוא תפרחתן.‏ עד שהשופריות מגיעות לבגרות,‏ הפרחים כבר מתים והמאביקים כבר פרשו כנפיים.‏

צמח נוסף שקל לגדלו ומסוגל לשרוד בטווח טמפרטורות רב הוא הטללית האוסטרלית.‏ ”‏זהו הצמח האידיאלי אם היתושים מפריעים לך לשבת בחוץ בערב”‏,‏ אומר כריס היט’‏,‏ חוקר צמחים אוכלי־​חרקים ממרכז וולוורת’‏ לחוות וגנים סביבתיים בלונדון (‏Walworth Garden Farm Environmental Education Centre in London)‏. ”‏שתול אותו בסל תלוי כדי שהטיפות הדביקות והנוצצות יפתו את היתושים”‏.‏ מספיק שהיתוש יגע קלות בעלה והוא ייתפס בחוזקה בשערותיו הדביקות,‏ ויתר השערות יתכופפו אף הן,‏ ילחצו על החרק ויצמידו אותו לעלה.‏

שימור הצמחים הטורפים

למרבה הצער,‏ בני אדם הורסים את בתי הגידול הטבעיים של מרבית הצמחים הטורפים.‏ לדוגמה,‏ צמח הכדנית שגדל בדרום מזרח אסיה נמצא בסכנת הכחדה מפאת שיטת החקלאות של כריתה והבערה.‏ במקומות אחרים מייבשים אדמות ביצה לצורכי פיתוח.‏ מינים מסוימים כבר נכחדו.‏a

האם אתה מעוניין לגדל צמחים טורפים?‏ אין צורך לקטוף אותם מבית גידולם הטבעי,‏ משום שאת רובם קל להשיג מספקים המפיצים אותם בצורת זרעים או בצורת תרבית רקמה.‏ ההוראות לגידולם פשוטות למדי:‏ הקפד שהצמח יהיה לח ורטוב תמיד ממי גשמים.‏ כמו כן,‏ צמחים אוכלי־​חרקים משגשגים באור השמש,‏ אולם את המינים מהאזורים הממוזגים מומלץ לשמור באזורים קרירים בעונת החורף.‏ אומנם נדרשת לא מעט סבלנות הואיל ומינים מסוימים מגיעים לבגרות רק כעבור שלוש שנים,‏ אך לפחות אין צורך לדאוג להם למזון.‏ אחרי הכול,‏ הם מוצאים את מזונם בכוחות עצמם!‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 27]‏

◼ מזון לפטריות

הזעירים שבצמחים הטורפים הם פטריות הלוכדות תולעים מיקרוסקופיים ממין נמטודות הרובצות באדמה.‏ לחלק מהפטריות הללו יש כפתורים דביקים על הגבעול,‏ אולם לאחרות יש שלוש לולאות בעובי של כ־​0025.‏0 ס״מ,‏ המתהדקות סביב תולעת הנמטודה הזוחלת על הפטרייה מבלי משים.‏ מייד עם לכידת התולעת,‏ חודרים לגופה חוטים דקיקים ששולחת הפטרייה,‏ וגורלה נחרץ בו במקום.‏ המחקר אודות פטריות אלה מתמקד ביכולתן לפקח על ריבוי המזיקים,‏ מאחר שהנמטודות גורמות לגידולים החקלאיים נזקים הנאמדים במיליוני דולרים מדי שנה.‏

‏[‏תיבה בעמוד 27]‏

◼ חרקים המשיבים מלחמה שערה!‏

לא כל החרקים נכנעים לתחבולותיהם של הצמחים הטורפים.‏ לדוגמה,‏ לזבוב הבשר יש איבר חישה נוסף בכל רגל.‏ בדומה לעוגן נעיצה של מטפס הרים,‏ איברים נוספים אלה מאפשרים לחרק לטפס על שערותיה המעוקלות של הכדנית.‏ כאשר הביצים של נקבת זבוב הבשר בוקעות,‏ הרימות ניזונות מחרקים רקובים.‏ לאחר מכן,‏ ברגע שהרימות מוכנות להתגלם,‏ הן מנקבות חורים בצמח ונמלטות.‏ זחליו של העש קטנים,‏ ולכן הם מצליחים להערים על הכדנית ולהימלט על־​ידי טוויית רשת על שערותיה.‏ עכבישים מסוימים טווים במלוא עורמתם את קוריהם בחלקו העליון של צמח הכדנית,‏ כך שאם נזדמן למקום חרק סקרן,‏ הוא ילכד קודם במלכודת שלהם.‏ ולפחות סוג אחד של עכבישים ניחן בעור מיוחד המאפשר לו למצוא מחסה בתוך מיצי העיכול של הצמח בשעת סכנה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

עלה של צמח הכדנית

‏[‏תמונה בעמודים 24,‏ 25]‏

דיוניאה לוכדת זבובים

בעלה הימני ניתן לראות חרק לכוד;‏ בעלה השמאלי ניתן לראות את שערות החישה

‏[‏שלמי תודה]‏

Plants: Copyright Chris Heath, Kentish Town City Farm, London

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

פרח ועלה לא־​בשל של כדנית ה”‏קוברה”‏

‏[‏שלמי תודה]‏

Copyright Chris Heath, Kentish Town City Farm, London

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

השופרית הצפון אמריקאית

עליה הם בערך בגודל של תפוז

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

חֵמַאִית

זבובי רקב מסוג Sciaridae וכנימות עש לכודות בעליה הדביקים

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

עליה של השופרית הצפון אמריקאית

תמונה קטנה:‏ חרק מוצץ צוף שבסוף ירדים אותו

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

עליה המסועפים של הטללית

שערותיו הדביקות של הצמח לכדו חרק

‏[‏שלמי תודה]‏

Plants: Copyright Chris Heath, Kentish Town City Farm, London