סכנה — צמחים טורפים!
מאת כתב עורו! בבריטניה
ידוע כי בדרך כלל בעלי חיים ניזונים מצמחים. אך האם ידעת שיש צמחים הניזונים מבעלי חיים? עד כה נמצאו וזוהו בערך 550 מינים של צמחים טורפים או אוכלי־חרקים, והתהליך עדיין בעיצומו. אומנם צמחים יוצאי דופן אלה יכולים לבצע את תהליך הפוטוסינתזה, אך לאלו הצומחים על אדמה דלה, חסרים מרכיבים מזינים כגון חנקות. החרקים מהווים תוסף מזון חיוני בתפריטם של הצמחים הרעבים הללו.
כל צמח לוכד את הטרף בדרכו שלו. חלקם מצוידים במלכודות נסגרות, אחרים מפתים את הקורבנות שמחליקים לתוך מלכודות כדים ואילו לאחרים מלכודות דבק, מהן אין כל דרך להימלט. הבה נכיר מקרוב כמה מהצמחים הטורפים.
מלכודות נסגרות
סביר להניח שהצמח הטורף המוכר ביותר הוא דיוניאה לוכדת זבובים (המכונה מלכודת הזבובים של ונוס), הצומחת עד לגובה 30 ס״מ בערך. מצע הגידול של הדיוניאה הוא בביצות הכַּבוּל במדינת קרולינה שבצפון אמריקה. צבעי עליה בוהקים ובהירים ובשפתותיהם מצויות בלוטות המייצרות צוף — פיתוי שאף חרק אינו מסוגל לעמוד בפניו! וכאן טמון המוקש, משום שלדיוניאה שלוש שערות חישה בדיוק באמצע העלה של כל אונה. היה וחרק לא־זהיר בא עימן במגע, העלים נסגרים. בדומה למלתעות של מלכודת רגל, הקוצים המשמשים כ’סורגים’ ננעלים, על מנת למנוע מהחרקים אפשרות להימלט.
אם המלכודת ננעלה על משהו שנשאה הרוח — נניח זרד קטן — הצמח ישחרר אותו תוך מספר ימים. אולם, כששערות החישה שבעלה מבחינות בנוכחותם של חומרים חנקניים, הצמח מפריש אנזימים המפרקים את גופו של החרק השבוי על מנת לספוג את החומרים המזינים. תהליך זה אורך בין 10 ל־35 ימים, תלוי בגודל הטרף.
המעניין הוא שאם יש רק תזוזה באחת משערות החישה, אולי כתוצאה מטיפת גשם, המלכודת לא תיסגר. הצמח מגיב רק אם נוצר מגע בשתיים או יותר משערות החישה — וגם אז יכול להיות מרווח של 20 שניות מרגע הגירוי ועד התגובה. המהירות שבה ננעלת המלכודת תלויה במידת החום ובאור השמש. בתנאים מסוימים היא עשויה להיסגר תוך 33.0 אלפיות השנייה.
צמחים אחרים מצוידים במלכודות המגיבות אף מהר יותר מזו של הדיוניאה. חשוב למשל על נאדיד המים, צמח שהעלים שלו שקועים במים. עליו מכילים מספר רב של שלפוחיות דמויות נאדות מים, כשכל אחת מהן מצוידת ב”דלת” הנפתחת פנימה ובמספר זיפים ארוכים. המלכודת נפתחת כל אימת שיצור ימי קטן, כמו הדַפנִיָה, נוגע בזיפים. הואיל ולחץ המים בשלפוחית נמוך מהלחץ החיצוני, הקורבן הזעיר נשאב פנימה ודלת המלכודת נסגרת מייד. פעולה זו אינה אורכת יותר מ־29.0 אלפיות השנייה!
מלכודות כדים
צמחי הכדנית נמנים עם אוכלי־החרקים הגדולים ביותר. חלקם, כגון אלה המצויים בדרום מזרח אסיה, הם מטפסים הגדלים על צמרות העצים. המלכודות שלהם יכולות להכיל נוזלים בכמות המגיעה עד לשני ליטרים כדי ללכוד בעלי חיים אפילו בגודל צפרדעים. חלקם אף יכולים ללכוד חולדות. אך כיצד פועלות מלכודות אלה?
כל אחד מעלי הכדנית דומה לכד עם מכסה המונע חדירת מי גשמים. צבעיה העזים ושפע הצוף של הכדנית מושכים את החרק, אלא ששפת הכד חלקלקה מאוד. כאשר החרק מנסה למצוץ צוף, הוא מאבד את אחיזתו ומחליק לבריכה נוזלית הממוקמת בחלקו התחתון של הכד. השערות שבתוך העלה מופנות מטה ומונעות מהחרק להימלט. זאת ועוד, אצל חלק מהצמחים מכיל הצוף סם נרקוטי המטשטש את הטרף.
צמח הכדנית המרהיב ביותר לכל הדעות הוא זה המכונה ”קוברה”, הצומח בהרי קליפורניה ואורגון שבארצות־הברית. כדנית זו מזכירה נחש קוברה המתרומם כדי להכיש את טרפו. החרק מוצא את דרכו ללוע הצמח ואז מתבלבל עקב האור שכביכול חודר דרך חלונות קטנים. החרק, שמבקש לנוס על נפשו, מנסה להתעופף לעבר האור — אך כל נסיונותיו מעלים חרס. לבסוף, תש כוחו והוא נופל לנוזל שבבסיסו של הצמח וטובע.
תרומתם בבית ובמסחר
לצמח החֵמַאִית עלים דביקים שמושכים זבובי רקב מסוג Sciaridae וכנימות עש. חרקים אלה מזיקים הן לחממות מסחריות והן לצמחי בית. אומנם מלכודות מעשי ידי אדם לוכדות בהצלחה חרקים אך אינן בררניות ולכן לוכדות גם דבורים וזבובי רחף. המלכודת הדביקה של החמאית עולה באיכותה על מלכודות האדם משום שהיא לוכדת את החרקים הזעירים בלבד.
השופרית הצפון אמריקאית זוכה כעת לפופולריות בקרב הגננים. פריחתה המרהיבה וצורתם האלגנטית של העלים משתוות ביופיין לצמחים אחרים, והיא קלה לגידול. הצמח זולל יתושים רבים. למעשה, כל קבוצת עלים יכולה ללכוד אלפי חרקים בעת ובעונה אחת. עם זאת, לדבורים לא נשקפת כל סכנה, מכיוון שאינן נמשכות לצמח השופרית. אולם כיצד מופרים הפרחים מבלי ללכוד את החרקים המפרים אותם? בזמן שהשופריות בעיצומו של תהליך הצמיחה, הן כבר במלוא תפרחתן. עד שהשופריות מגיעות לבגרות, הפרחים כבר מתים והמאביקים כבר פרשו כנפיים.
צמח נוסף שקל לגדלו ומסוגל לשרוד בטווח טמפרטורות רב הוא הטללית האוסטרלית. ”זהו הצמח האידיאלי אם היתושים מפריעים לך לשבת בחוץ בערב”, אומר כריס היט’, חוקר צמחים אוכלי־חרקים ממרכז וולוורת’ לחוות וגנים סביבתיים בלונדון (Walworth Garden Farm Environmental Education Centre in London). ”שתול אותו בסל תלוי כדי שהטיפות הדביקות והנוצצות יפתו את היתושים”. מספיק שהיתוש יגע קלות בעלה והוא ייתפס בחוזקה בשערותיו הדביקות, ויתר השערות יתכופפו אף הן, ילחצו על החרק ויצמידו אותו לעלה.
שימור הצמחים הטורפים
למרבה הצער, בני אדם הורסים את בתי הגידול הטבעיים של מרבית הצמחים הטורפים. לדוגמה, צמח הכדנית שגדל בדרום מזרח אסיה נמצא בסכנת הכחדה מפאת שיטת החקלאות של כריתה והבערה. במקומות אחרים מייבשים אדמות ביצה לצורכי פיתוח. מינים מסוימים כבר נכחדו.a
האם אתה מעוניין לגדל צמחים טורפים? אין צורך לקטוף אותם מבית גידולם הטבעי, משום שאת רובם קל להשיג מספקים המפיצים אותם בצורת זרעים או בצורת תרבית רקמה. ההוראות לגידולם פשוטות למדי: הקפד שהצמח יהיה לח ורטוב תמיד ממי גשמים. כמו כן, צמחים אוכלי־חרקים משגשגים באור השמש, אולם את המינים מהאזורים הממוזגים מומלץ לשמור באזורים קרירים בעונת החורף. אומנם נדרשת לא מעט סבלנות הואיל ומינים מסוימים מגיעים לבגרות רק כעבור שלוש שנים, אך לפחות אין צורך לדאוג להם למזון. אחרי הכול, הם מוצאים את מזונם בכוחות עצמם!
[הערת שוליים]
a ישנם מספר צמחים אוכלי־חרקים מוגנים מטעם האמנה לסחר בינלאומי במינים בסכנת הכחדה.
[תיבה בעמוד 27]
◼ מזון לפטריות
הזעירים שבצמחים הטורפים הם פטריות הלוכדות תולעים מיקרוסקופיים ממין נמטודות הרובצות באדמה. לחלק מהפטריות הללו יש כפתורים דביקים על הגבעול, אולם לאחרות יש שלוש לולאות בעובי של כ־0025.0 ס״מ, המתהדקות סביב תולעת הנמטודה הזוחלת על הפטרייה מבלי משים. מייד עם לכידת התולעת, חודרים לגופה חוטים דקיקים ששולחת הפטרייה, וגורלה נחרץ בו במקום. המחקר אודות פטריות אלה מתמקד ביכולתן לפקח על ריבוי המזיקים, מאחר שהנמטודות גורמות לגידולים החקלאיים נזקים הנאמדים במיליוני דולרים מדי שנה.
[תיבה בעמוד 27]
◼ חרקים המשיבים מלחמה שערה!
לא כל החרקים נכנעים לתחבולותיהם של הצמחים הטורפים. לדוגמה, לזבוב הבשר יש איבר חישה נוסף בכל רגל. בדומה לעוגן נעיצה של מטפס הרים, איברים נוספים אלה מאפשרים לחרק לטפס על שערותיה המעוקלות של הכדנית. כאשר הביצים של נקבת זבוב הבשר בוקעות, הרימות ניזונות מחרקים רקובים. לאחר מכן, ברגע שהרימות מוכנות להתגלם, הן מנקבות חורים בצמח ונמלטות. זחליו של העש קטנים, ולכן הם מצליחים להערים על הכדנית ולהימלט על־ידי טוויית רשת על שערותיה. עכבישים מסוימים טווים במלוא עורמתם את קוריהם בחלקו העליון של צמח הכדנית, כך שאם נזדמן למקום חרק סקרן, הוא ילכד קודם במלכודת שלהם. ולפחות סוג אחד של עכבישים ניחן בעור מיוחד המאפשר לו למצוא מחסה בתוך מיצי העיכול של הצמח בשעת סכנה.
[תמונה בעמוד 24]
עלה של צמח הכדנית
[תמונה בעמודים 24, 25]
דיוניאה לוכדת זבובים
בעלה הימני ניתן לראות חרק לכוד; בעלה השמאלי ניתן לראות את שערות החישה
[שלמי תודה]
Plants: Copyright Chris Heath, Kentish Town City Farm, London
[תמונה בעמוד 25]
פרח ועלה לא־בשל של כדנית ה”קוברה”
[שלמי תודה]
Copyright Chris Heath, Kentish Town City Farm, London
[תמונה בעמוד 26]
השופרית הצפון אמריקאית
עליה הם בערך בגודל של תפוז
[תמונה בעמוד 26]
חֵמַאִית
זבובי רקב מסוג Sciaridae וכנימות עש לכודות בעליה הדביקים
[תמונות בעמוד 26]
עליה של השופרית הצפון אמריקאית
תמונה קטנה: חרק מוצץ צוף שבסוף ירדים אותו
[תמונה בעמוד 26]
עליה המסועפים של הטללית
שערותיו הדביקות של הצמח לכדו חרק
[שלמי תודה]
Plants: Copyright Chris Heath, Kentish Town City Farm, London