כדור־הארץ החבוט שלנו
כששני החוקרים המהוללים מֶריווֶתֶר לואיס וויליאם קְלַרְק הגיעו ב־1805 לנהר קולומביה שבמדינת וושינגטון, ארה״ב,a לא היה זה הנהר עצמו שלכד את תשומת לבם כמו שפע דגי הסלמון המצויים בו. ”כמות הדגים שיש פה כמעט בלתי נתפסת”, כתבו ביומן המסע שלהם. ”כמות רבה מספור של דגים זרמה במורד הנהר ונישאה עם הזרם אל החוף, כך שכל מה שנותר לאינדיאנים היה לאסוף, לחתוך ולייבש אותם על קורות עץ”. אכן, דגי הסלמון היו כה נפוצים שהאינדיאנים ייבשו אותם והשתמשו בהם כעצי הסקה!
אולם, היום התמונה שונה בתכלית. ”כבר יותר מעשור ידוע לחוקרים שהדגים נלכדים בקצב מהיר יותר מקצב הריבוי הטבעי שלהם”, נאמר בכתבה בניוזוויק. לדוגמה, מעריכים כי 90 אחוז מאוכלוסיית דגי סלמון הבר שבאוקיינוס הצפוני נכחדה.
אך לא רק מאגרי הדגים הולכים ומצטמקים. משאבים טבעיים, כגון דלקי מחצבים, מינראלים ומוצרים המופקים מיערות אוזלים בקצב מסחרר. למעשה, הקרן העולמית לחיות הבר מדווחת שבין השנים 1970 ל־1995 אבדו 30 אחוז מכלל אוצרות הטבע של כדור־הארץ. איסוף משאבי הטבע משמש לעתים כחרב פיפיות, הואיל והשיטות הננקטות פוגעות פעמים רבות בבתי הגידול הטבעיים.
יש הסבורים כי מאחר שהאדם יצר את הבעיות הללו, הפתרון מצוי אף הוא בידיו. כדוגמה אחת לכך ניתן להזכיר שבשנים האחרונות פחת זיהום האוויר בערים מתועשות רבות. האם ניתן לפרש זיקי תקווה אלו כהוכחה לכך שהמין האנושי משתלט על המצב?
[הערת שוליים]
a לואיס וקלרק נשלחו לחקור ולמפות את השטח החדש שנרכש מערבית לנהר המיסיסיפי.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
Kevin Schafer/CORBIS ©