אימהות המתגברות על הקשיים

אחד הקשיים המשמעותיים הניצבים בפני אימהות רבות הוא הצורך לעזור בפרנסת המשפחה.‏ יתר על כן,‏ מסיבה זו או אחרת,‏ יש שגם נאלצות לגדל את ילדיהן ללא תמיכה של אדם נוסף.‏

מרגריטה היא אם חד־הורית במקסיקו המגדלת בגפה את שני ילדיה.‏ ”‏היה קשה לתת להם חינוך מוסרי ורוחני”‏,‏ היא מציינת.‏ ”‏פעם אחת בני בן העשרה חזר ממסיבה חצי שתוי.‏ הזהרתי אותו שאם זה יקרה שוב,‏ לא אכניס אותו הביתה.‏ לכן,‏ כשזה קרה שוב,‏ עם כל הכאב,‏ נעלתי אותו בחוץ.‏ למרבה השמחה,‏ הוא לא חזר על כך”‏.‏

זמן מה לאחר מכן,‏ החלה מרגריטה ללמוד את המקרא וכך התאפשר לה להקנות לילדיה ערכי מוסר.‏ כיום,‏ שניהם מבשרים בשירות מלא כעדי־יהוה.‏

כאשר הבעלים נוסעים לחוץ־לארץ

בעלים רבים במדינות פחות מפותחות עוברים למדינות עשירות יותר כדי למצוא תעסוקה,‏ ונשותיהם נשארות מאחור לגדל את הילדים.‏ לַקְסמי,‏ אם מנפאל,‏ מספרת:‏ ”‏כבר שבע שנים שבעלי בחוץ־לארץ.‏ הילדים נשמעים לי פחות מלאביהם.‏ אם הוא היה כאן באופן קבוע כדי לעמוד בראש המשפחה,‏ היה לי קל יותר”‏.‏

לקסמי מתגברת על הקשיים בהצלחה.‏ מאחר שהשכלתה מוגבלת,‏ היא דאגה שמורים פרטיים יעזרו לילדיה הגדולים עם שיעורי הבית שלהם.‏ אך יחד עם זאת,‏ היא מקדישה תשומת לב מיוחדת להדרכתם הרוחנית ועורכת עימם שיעור מקרא שבועי.‏ היא גם מנהלת עימם דיון יומי בפסוק מקראי ולוקחת אותם באופן קבוע לאסיפות המשיחיות.‏

אימהות בעלות השכלה נמוכה

בעיה אחרת בכמה מדינות היא שיעור גבוה יחסית של נשים שאינן יודעות קרוא וכתוב.‏ אאוריליה,‏ אם לשישה במקסיקו,‏ ממחישה את החסרונות של אם חסרת השכלה:‏ ”‏אמי תמיד אמרה שלימודים זה לא בשביל נשים.‏ בגלל זה אף פעם לא למדתי לקרוא ולא יכולתי לעזור לילדיי עם שיעורי הבית.‏ זה כאב לי מאוד.‏ אך מאחר שלא רציתי שהם יעברו את מה שאני עברתי,‏ עשיתי כל מאמץ לשלוח אותם ללמוד”‏.‏

אפילו אֵם בעלת השכלה דלה יכולה לעשות הרבה.‏ יש אמת במימרה:‏ ”‏כל המלמד אישה,‏ מלמד את מורות הגברים”‏.‏ בִּישְנוּ מנפאל,‏ אם לשלושה בנים,‏ לא ידעה קרוא וכתוב.‏ אולם שאיפתה ללמוד את אמיתות המקרא ולהנחיל אותן גם לילדיה הניעה אותה לעשות מאמצים כבירים כדי ללמוד קרוא וכתוב.‏ היא הקפידה שילדיה יכינו את שיעורי הבית וביקרה באופן קבוע בבית־הספר כדי לדבר עם מוריהם על מצבם.‏

באשר לחינוך הרוחני והמוסרי שלהם,‏ סילאש,‏ בנה של בישנו,‏ מסביר:‏ ”‏מה שהכי אהבתי מכל מאמציה ללמד אותנו היה שכאשר טעינו,‏ היא הייתה מתקנת אותנו על־ידי שימוש בדוגמאות מקראיות.‏ שיטת הוראה זו הייתה יעילה ועזרה לי לקבל את התיקון”‏.‏ בישנו חינכה בהצלחה את בניה,‏ וכיום שלושתם בחורים יראי אלוהים.‏

אנטוניה,‏ אם ממקסיקו המגדלת שני ילדים,‏ אומרת:‏ ”‏סיימתי רק בית־ספר יסודי.‏ גרנו בכפר נידח,‏ ובית־הספר התיכון הקרוב ביותר היה מרוחק מאוד.‏ בכל זאת,‏ רציתי שילדיי ירכשו יותר השכלה ממה שאני קיבלתי,‏ ולכן הקדשתי להם הרבה זמן.‏ לימדתי אותם את האלף־בית ואת המספרים.‏ בתי ידעה לכתוב את שמה ואת כל האותיות עוד לפני שהלכה לבית־הספר.‏ בני ידע לקרוא היטב עוד לפני שנרשם לגן”‏.‏

כשנשאלה כיצד העניקה להם חינוך רוחני ומוסרי,‏ הסבירה אנטוניה:‏ ”‏לימדתי אותם את סיפורי המקרא.‏ עוד לפני שלמדה בתי לדבר,‏ היא יכלה לספר סיפורי מקרא בעזרת תנועות.‏ בפעם הראשונה שבני עמד לפני קהל באסיפות המשיחיות שלנו והקריא מהמקרא הוא היה רק בן 4”‏.‏ אם כן,‏ אימהות רבות,‏ למרות השכלתן המוגבלת,‏ מצליחות לעמוד באחריותן כמחנכות.‏

דחיית מנהגים מזיקים

ילידי הצוֹצִיל במקסיקו נוהגים למכור את בנותיהם ככלות בגיל 12 או 13.‏ בדרך כלל,‏ הבנות נמכרות לאדם מבוגר בהרבה שמעוניין באישה שנייה או שלישית.‏ אם הגבר אינו שבע רצון מהנערה,‏ הוא יכול להשיבה ולקבל את כספו בחזרה.‏ פטרונה נאלצה להתמודד עם המנהג הזה בתור ילדה.‏ אמה נמכרה כדי להיות אשת איש,‏ הביאה ילד לעולם והתגרשה — וכל זה עוד לפני גיל 13!‏ בנה הבכור נפטר,‏ ואמה של פטרונה נמכרה לאחר מכן פעמיים נוספות.‏ בסך הכול היא הביאה לעולם שמונה ילדים.‏

פטרונה רצתה להימנע מגורל דומה,‏ והיא מסבירה כיצד הצליחה בכך:‏ ”‏כשסיימתי בית־ספר יסודי,‏ אמרתי לאמא שאני לא רוצה להתחתן אלא להמשיך בלימודיי.‏ היא אמרה לי שהיא לא יכולה לעזור לי בנושא ושאני צריכה לגשת לאבא שלי”‏.‏

‏”‏אני מתכוון לחתן אותך”‏,‏ אמר לי אבי.‏ ”‏את יודעת ספרדית.‏ את יודעת לקרוא.‏ מה עוד את רוצה?‏ אם את רוצה ללמוד,‏ תצטרכי לשלם על זה מכיסך”‏.‏

‏”‏וזה בדיוק מה שעשיתי”‏,‏ מספרת פטרונה.‏ ”‏הכנתי קישוטי רקמה כדי להרוויח מספיק כסף לכסות את הוצאותיי”‏.‏ כך הצליחה לא להימכר ככלה.‏ לאחר שפטרונה גדלה,‏ החלה אמה ללמוד את המקרא,‏ וכך אזרה אומץ להשריש בלב אחיותיה הצעירות של פטרונה ערכים מקראיים.‏ מנסיונה האישי לימדה אותן על השלכותיו המרות של מנהג מכירת הבנות.‏

תפיסה אחרת ונפוצה לא פחות היא שאך ורק האבות אחראים להטלת משמעת על הבנים במשפחה.‏ פטרונה מסבירה:‏ ”‏את בנות הצוציל מלמדים שהן נחותות מן הגברים.‏ הגברים מאוד שתלטנים.‏ ילדים קטנים מחקים את אבותיהם,‏ ואומרים לאימהות:‏ ’‏את לא תגידי לי מה לעשות.‏ אם אבא לא יגיד לי,‏ אני לא אשמע’‏.‏ כך נבצר מהאימהות לחנך את בניהן.‏ אבל אחרי שאמי למדה את המקרא,‏ היא הצליחה די יפה לחנך את אחיי.‏ הם למדו בעל־פה את הכתוב באפסים ו׳:‏1,‏ 2‏:‏ ’‏הבנים,‏ שימעו בקול הוריכם.‏.‏.‏ כבד את אביך ואת אמך’‏”‏‏.‏

מרי,‏ אם מניגריה,‏ מוסיפה:‏ ”‏התרבות במקום שגדלתי בו אינה מאפשרת לאם ללמד בנים או להטיל עליהם משמעת.‏ אבל דוגמתן המקראית של לואיס ואבניקה — סבתו ואמו של טימותיאוס — עזרה לי להיות נחושה בדעתי שלא לתת למנהגים המקומיים למנוע ממני לחנך את ילדיי”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ א׳:‏5‏)‏.‏

מנהג נפוץ נוסף במדינות מסוימות הוא מה שמכונה לעתים ”‏מילת נשים”‏,‏ הידוע כיום כהטלת מום באיברי המין של האישה.‏ בניתוח זה מסירים חלק מאיבר המין או את מרביתו.‏ זו שפירסמה ברבים את דבר קיום התופעה הייתה הדוגמנית הידועה ושגרירת קרן האו״ם לפיקוח על האוכלוסייה,‏ ווריס דירי.‏ לפי הנוהג הסומלי המקומי,‏ אמה ביצעה בה כילדה את הכריתה.‏ לפי דו״ח אחד,‏ לשמונה עד עשרה מיליון נשים וילדות במזרח התיכון ובאפריקה נשקפת הסכנה לעבור את הניתוח.‏ אפילו בארצות־הברית מעריכים כי 000,‏10 בנות נמצאות בסיכון דומה.‏

אילו תפיסות נעוצות בשורש המנהג?‏ יש הסבורים שאיברי המין של האישה רעים במהותם ושהם מטמאים את הנערה ולכן הופכים אותה לפסוּלת חיתון.‏ זאת ועוד,‏ כריתת איבר המין נחשבת כערובה לכך שהילדה תישאר בתולה ונאמנה.‏ אֵם המסרבת לקיים את המנהג מעוררת עליה את זעמם של בעלה ושל הציבור המקומי.‏

אולם,‏ אימהות רבות נוכחו לדעת כי אין שום סיבה לגיטימית — מבחינה דתית,‏ רפואית או היגיינית — לקיים מנהג מכאיב זה.‏ הספר הניגרי דחיית מנהגים מתועבים (‏Repudiating Repugnant Customs)‏ מגלה כי אימהות רבות סירבו באומץ להפקיר את בנותיהן לניתוח זה.‏

אכן,‏ אימהות בכל רחבי העולם מצליחות להגן על ילדיהן ולחנכם חרף הקשיים הרבים.‏ האם מאמציהן זוכים להערכה?‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 5]‏

”‏כל המחקרים מלמדים כי אין אסטרטגיות פיתוח יעילות שהנשים אינן ממלאות בהן תפקיד מרכזי.‏ כאשר הנשים מעורבות במידה מלאה,‏ התועלת היא מיידית:‏ המשפחות בריאות יותר ונהנות מתזונה משופרת,‏ וההכנסה,‏ החסכונות וההשקעות החדשות גדלים.‏ ומה שנכון לגבי המשפחה נכון לגבי החברה כולה,‏ ובטווח הארוך גם לגבי המדינה כולה”‏ (‏המזכיר הכללי של האו״ם,‏ קופי אנאן,‏ 8 במרס 2003)‏.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

צילום UN/DPI: מילטון גרנט

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 8]‏

היא הקריבה מעצמה למעננו

בחור ברזילאי,‏ ז׳וליאנו שמו,‏ מספר:‏ ”‏כשהייתי בן חמש,‏ לאמי הייתה קריירה מבטיחה.‏ אולם כשאחותי נולדה,‏ היא החליטה להתפטר כדי שתוכל לטפל בנו.‏ יועצים ממקום עבודתה ניסו לשכנע אותה להישאר.‏ הם טענו שלאחר שילדיה יתחתנו ויעזבו את הבית,‏ כל מה שעשתה עבורם יֵרד לטמיון ושהיא משקיעה במשהו שלא יניב לה דבר בתמורה.‏ אבל אני יכול להעיד שהם טעו;‏ לעולם לא אשכח את האהבה שלה כלפינו”‏.‏

‏[‏תמונות]‏

אמו של ז׳וליאנו עם ילדיה;‏ מימין:‏ ז׳וליאנו בגיל חמש

‏[‏תמונות בעמוד 6]‏

בִּישְנוּ למדה קרוא וכתוב ועזרה לבניה לרכוש השכלה טובה

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

בנה הקטן של אנטוניה מקריא מהמקרא באסיפות המשיחיות

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

פטרונה מתנדבת במשרד הסניף של עדי־יהוה במקסיקו.‏ אמה,‏ שנעשתה לאחת מעדי־יהוה,‏ מלמדת את אחיה הצעירים של פטרונה

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

ווריס דירי היא דוברת ידועה שחרטה על דגלה את המאבק בהשחתת איברי המין של האישה

‏[‏שלמי תודה]‏

צילום:‏ Sean Gallup/Getty Images