ונציה — ’‏עיר על פני הים’‏ — המצפה

ונציה — ’‏עיר על פני הים’‏

מאת כתב עורו!‏ באיטליה

‏”‏ישנה עיר מרהיבה על פני הים.‏ והים מפלס את דרכו בדרכים הרחבות,‏ ברחובות הצרים,‏ שוקע בעת השפל,‏ עולה בשעת הגאות;‏ ועשבי הים המלוחים לופתים את שיש ארמונותיה”‏ (‏סמואל רוג׳רס,‏ משורר אנגלי,‏ 1822)‏.‏

‏’‏העיר המרהיבה’‏ היא ונציה — עיר המתפארת במאות שנות שלטון על אימפריה יבשתית וימית עצומה,‏ בימים שבהן הייתה בירתה של רפובליקה חשובה.‏ מדוע וכיצד נבנתה עיר זו ”‏על פני הים”‏?‏ על שום מה תפארתה?‏ כיצד קרסה האימפריה שעליה חלשה,‏ ומה נותר כיום מהודה והדרה של ונציה?‏

אתר שאינו מסביר פנים

ונציה שוכנת בתוך לגונה בחוף הצפוני מערבי של הים האדריאטי ומורכבת מ־118 איים.‏ נהרות הנשפכים אל הים הקרוב נושאים עימם כמויות גדולות של סחף אל מימי החופים הרדודים.‏ משחקי הגאות והשפל והזרמים יצרו שרשרת שרטונים המקיפה לגונה שלווה שאורכה 51 קילומטר ורוחבה כ־14 קילומטר.‏ שלושה מעברים צרים אל הים הפתוח מאפשרים גאות בגובה של מטר אחד,‏ ודרכם יכולות לעבור סירות ואוניות.‏ מקור אחד מציין כי ”‏במשך מאות שנים הייתה הלגונה מעין מסוף ששירת זרם בלתי פוסק של תחבורה מסחרית שהפליגה צפונה אל הים האדריאטי או דרומה ממרכז או צפון אירופה לאורך נהרות ונתיבי שיירות”‏.‏

לדברי החוקרים,‏ ראשיתה של העיר בין המאה החמישית והשביעית לספירה,‏ בעת שגלי פלישה ברברים זרמו בזה אחר זה מן הצפון כשהם בוזזים ומעלים באש קהילות שלמות.‏ התושבים נמלטו מפני הפולשים,‏ ורבים מצאו מקלט באיי הלגונה הפחות נגישים אך היותר בטוחים.‏

מסמכים עתיקים מציינים שהמבנים הראשונים בעיר הוקמו על יסודות של עמודי עץ שהושקעו בבוץ ונשזרו ביניהם ענפים או קני סוף.‏ בזמנים מאוחרים יותר,‏ בנו הוונציאנים מבני אבן על גבי יסודות של אלפי קורות עץ.‏ בינתיים,‏ איי הלגונה ריאלטו,‏ אשר נמצאים כיום במרכז העיר,‏ היו רוב הזמן מוצפים ולא מספיק יציבים או גדולים כדי להכיל זרם גדול של תושבים.‏ לכן היה צורך לנקז את המים מן האיים ולהרחיב את האיים באמצעות שיטות פרימיטיביות להכשרת קרקע.‏ התושבים חפרו תעלות למעבר סירות והכינו אתרי בנייה משופרים באיים.‏ התעלות היו הרחובות,‏ ומעליהן נבנו גשרים שאיפשרו מעבר הולכי רגל מאי לאי.‏

עלייתה ושקיעתה של רפובליקה

אחרי נפילת המעצמה הרומית במערב,‏ עבר השלטון באיי הלגונה לידי האימפריה הביזנטית,‏ שבירתה קונסטנטינופול,‏ כיום איסטנבול.‏ אולם,‏ קהילות הלגונה התמרדו ותבעו את עצמאותן.‏ כתוצאה מכך נקלעה ונציה ל”‏מעמד בלתי רגיל של דוכסות עצמאית קטנה.‏.‏.‏ בשטח הפקר בין שתי מעצמות גדולות”‏ — של הפרנקים ושל הביזנטים.‏ בזכות המצב היחיד והמיוחד עלה בידיהם של תושבי ונציה לטפח ”‏מסחר מתווך”‏ משגשג ופורח.‏

במאות השנים שלאחר מכן התנגחה ונציה עם מספר צבאות בים התיכון.‏ הללו כללו את הסרקנים,‏ הנורמנדים והביזנטים.‏ בסופו של דבר הוכיחה ונציה את עליונותה על כל אותם צבאות,‏ אך לא לפני שהיטתה את מסע הצלב הרביעי ב־1204 אל קונסטנטינופול,‏ במטרה להחריב את העיר שהייתה יריבתה האימתנית מכול.‏ לוונציה היו תחנות מסחר רבות — לחופי הים השחור והים האגאי,‏ ביוון,‏ קונסטנטינופול,‏ סוריה,‏ ארץ ישראל,‏ קפריסין וכרתים.‏ עם נפילת האימפריה הביזנטית ניצלה ונציה את המצב כדי להפוך תחנות אלה למושבות.‏

‏”‏גבירת הים התיכון”‏

כבר במאה ה־12 ייצרו המספנות האדירות של ונציה ספינות מלחמה בקצב של ספינה אחת כל כמה שעות.‏ התעשייה המקומית ייצרה מוצרי זכוכית ובדים יוקרתיים כגון תחרה ואריגי בְּרוֹקָד,‏ דמשק וקטיפה.‏ סוחרים מוונציה ומארצות אחרות הביאו באמתחתם מן המערב כלי נשק,‏ סוסים,‏ ענבר,‏ פרווה,‏ עצים,‏ צמר,‏ דבש,‏ שעווה ועבדים.‏ והסחורה שיובאה מארצות הלֶבַנְט המוסלמיות כללה זהב,‏ כסף,‏ משי,‏ תבלינים,‏ כותנה,‏ צבעים,‏ שנהב,‏ בשמים ועוד ועוד מוצרים.‏ כמובן,‏ פקידי ונציה לא שכחו לגבות מס על כל הטובין שנכנסו אל שווקיה ויצאו ממנה.‏

אדריכלים ואמנים מפורסמים רבים,‏ כגון פַּלַדְיוֹ,‏ טיציאן וטִינְטוֹרֶטוֹ,‏ תרמו ליופיה של העיר,‏ ולכן היא כונתה באיטלקית לָה סֶרֶנִיסִימָה,‏ שפירושו ”‏השלווה ביותר”‏ או ”‏הנשגבה”‏.‏ לא לחינם נקראה ונציה באותה עת ”‏גבירת הים התיכון,‏ .‏.‏.‏ מרכז הסחר העשיר והמשגשג ביותר בעולם הנאור”‏.‏ ונציה שמרה על מעמד זה במשך מאות שנים,‏ וכוחה תש רק במאה ה־16 כאשר ציר המסחר המרכזי עבר אל האוקיינוס האטלנטי והעולם החדש.‏

מושבותיה של ונציה,‏ שהיו פזורות באגן הים התיכון,‏ מעולם לא נהנו מאחדות — לא מבחינה גיאוגרפית,‏ לא מבחינה שלטונית ולא מבחינת הלכידות החברתית.‏ אובדן המושבות היה אפוא בלתי נמנע.‏ מעצמות שכנות גזלו שטחים מידי ונציה בזה אחר זה,‏ ובסופו של דבר כבש נפוליאון ה־1 את עיר הלגונה ב־1797 והעביר את מוסרות השלטון לידי אוסטריה.‏ בשנת 1866 חזרה ונציה לחיק ריבונותה של איטליה.‏

עיר חלומית

עבור רבים,‏ הביקור בוונציה הוא כמסע של מאתיים או שלוש מאות שנה אחורה בזמן.‏ ואכן,‏ העיר אפופה אווירה מיוחדת.‏

אחד ממאפייניה הבולטים של העיר הוא השקט.‏ תנועת הולכי הרגל בסמטאות הצרות מתנהלת ברובה בנפרד מן התחבורה שעל המים,‏ למעט בגבולות שבין המעברים לתעלות או בגשרי האבן המתקמרים מעליהן.‏ כלי התחבורה הממונעים היחידים הם סירות,‏ מכיוון שהרחובות ”‏מרוצפים”‏ במים.‏ העיר שופעת נופים ציוריים.‏ מקור השראה לאמנים היא כיכר סן מארקו,‏ ובה הבזיליקה,‏ מגדל הפעמון והחזית הפונה למים,‏ שם קרני השמש מנצנצות ומרקדות על פני הלגונה הירוקה.‏

בתי הקפה ההומים והפתוחים בכיכר המרכזית מושכים אליהם הן תיירים והן תושבים מקומיים.‏ כאן תוכל לשבת וללגום משקה או להתענג על גלידה לצלילי מוסיקה קלאסית שמנגנות תזמורות קטנות.‏ בעודך יושב וצופה בעוברים ושבים,‏ מתפעל מן הארכיטקטורה הנפלאה שמסביב ולא רואה מכונית באופק,‏ אתה באמת מרגיש כאילו חזרת אחורה בזמן.‏

למתעניינים באוצרות אומנות,‏ ונציה היא אטרקציה של ממש.‏ הארמונות,‏ המוזיאונים והכנסיות הם משכן ליצירות של אומנים ידועי־שם רבים.‏ למרות זאת,‏ ישנם מבקרים שרוצים פשוט לשוטט בין הסמטאות הצרות ולהתבונן במראות הלא־מוכרים שמסביב.‏ שלל החנויות מציעות לתיירים מוצרים שהעיר ידועה בהם:‏ תחרה ורקמה מן האי בּוּראנוֹ,‏ ומוצרי קריסטל וזכוכית מרהיבים מן האי מוּראנוֹ.‏ שיט קצר בוָפּוֹרָטוֹ (‏vaporetto)‏, שהוא אוטובוס ימי וחוויה בפני עצמה,‏ יביא אותך לאיים אלה כדי שתוכל לראות במו עיניך את תהליכי הייצור של המוצרים הללו.‏

ארמונות גדולים ומרשימים בעלי חלונות מקושתים ומחודדים מעידים על השפעה מזרחית מן העבר הרחוק.‏ גשר הריאלטו המפורסם של ה”‏גרנד קאנאלה”‏ (‏התעלה הגדולה)‏,‏ שהיא המעבר המרכזי של העיר,‏ מושך אליו תיירים רבים בזכות הגונדולות השחורות והאלגנטיות השטות בעצלתיים מתחתיו.‏

עדיין נאבקת על חייה

כמאתיים שנה אחרי נפילת ”‏הרפובליקה הנשגבת”‏,‏ ונציה עדיין נאבקת על חייה.‏ אך המאבק מתנהל בחזית שונה.‏ עקב נסיקה במחירי הנדל”‏ן,‏ אבטלה ומחסור באמצעים ושירותים מודרניים,‏ מספר התושבים במרכז ההיסטורי צנח מ־000,‏175 ב־1951 ל־000,‏64 ב־2003.‏ יש לפתור בעיות חברתיות וכלכליות מורכבות,‏ כגון כיצד ואם בכלל לחדש את פני העיר,‏ הניזוקה יותר ויותר מריקבון.‏

בשנות העשרים של המאה ה־20 הוחל בפיתוח מרכז תעשייתי חדש בתקווה שייתן דחיפה לכלכלה המקומית.‏ כמו כן,‏ נחפרה תעלה עמוקה החוצה את הלגונה על מנת לאפשר למכליות נפט להגיע לבתי הזיקוק.‏ התעשייה אומנם יצרה מקומות עבודה,‏ אולם יש התולים בה את האשמה לזיהום ולגאות הגבוהה וההרסנית הנקראת ‏”‏אקווה אלטה”‏ (‏מים גבוהים)‏ שלעתים יותר ויותר תכופות מציפה חלק גדול מהמרכז ההיסטורי של העיר.‏

ידוע היטב שסביבת הלגונה ותנועת המים שלה הן חלק מתהליך טבעי עדין ביותר החיוני להישרדות העיר.‏ כבר בשנת 1324 יזמו תושבי ונציה עבודות הנדסה מקיפות במטרה להסיט ממסלולם את הנהרות שאיימו לסתום את הלגונה בסחף.‏ במאה ה־18 נבנו סכרים כדי למנוע ממי הים האדריאטי לפרוץ אל תוך הלגונה.‏

המצב כיום קריטי יותר מתמיד.‏ אומנם מקווים כי השקיעה שנגרמת כתוצאה מריקון של אקוויפרים תת־קרקעיים לשימוש תעשייתי נעצרה באופן משביע רצון,‏ אך מפלס הימים ברחבי העולם עולה בהתמדה.‏ יתר על כן,‏ שטח הלגונה הצטמצם עקב הכשרת קרקע,‏ ושיווי המשקל הטבעי שלה הופר.‏ מפלס המים הגבוה היווה מאז ומתמיד איום על העיר,‏ אך הסכנה גדולה כיום יותר מאי פעם.‏ בראשית המאה ה־20,‏ הוצפה כיכר סן מארקו כחמש עד שבע פעמים בשנה,‏ ואילו בשנת 2000 היא הוצפה 80 פעם!‏

ההיסטוריה היוצאת דופן והמורשת האומנותית המיוחדת של ונציה,‏ וכן גם בעיותיה,‏ מעוררות עניין ודאגה ברחבי העולם כולו.‏ נחקקו חוקים מיוחדים על מנת להגן על העיר מפני גאות גבוהה ולשמור על הסביבה מבלי לפגוע בתפקוד הנמל שלה ובשגרת חייהם של תושבי המקום.‏ עם זאת,‏ טרם נמצא הפתרון הטוב ביותר למצב.‏

בשעה זו מתבצעות עבודות שונות שתכליתן להגביה את גדות התעלות,‏ לסלול שטחים שיהיו אטומים לחדירה עילית של מים מן האדמה,‏ ולמנוע זרימה הפוכה של ביוב במקרים של ”‏מים גבוהים”‏.‏ ואמצעי ההגנה היותר שנוי במחלוקת,‏ הוא התוכנית לבנות מערכת מחסומים ניידים במעברים המובילים אל תוך הלגונה,‏ אשר יופעלו כשתהיה סכנה למפלס מים גבוה.‏

היעד דורש השקעה עצומה.‏ ה’‏עיר המרהיבה על פני הים’‏ הינה עדות לעבר מרשים.‏ אך כפי שכמה וכמה כותבים ציינו,‏ ”‏זרים עלולים להופכה למוזיאון עד כדי סילוק תושבי המקום”‏.‏ זה שנים רבות שוונציה נאלצת להתמודד עם סביבה שאינה מסבירת פנים.‏ אך כעת ”‏ההגנה הסביבתית לבדה תהיה לריק,‏ אלא אם כן תתאושש העיר מבחינה חברתית וכלכלית,‏ תיושב מחדש,‏ תוחזר לחיים ותהיה שוקקת פעילות”‏.‏

‏[‏מפה בעמוד 16]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

ונציה

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

גשר הריאלטו מעל לגרנד קאנאלה

‏[‏תמונה בעמודים 16,‏ 17]‏

כנסיית סן ג׳ורג׳ו מאג׳ורה

‏[‏תמונה בעמוד 17]‏

כנסיית סנטה מריה דלה סאלוטה

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

מסעדות על גדת הגרנד קאנאלה

‏[‏תמונה בעמוד 19]‏

הצפה בכיכר סן מארקו

‏[‏שלמי תודה]‏

Lepetit Christophe/GAMMA

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 16]‏