תהילתה הנשכחת של האימפריה הביזנטית

בכמה שפות יש למילה ”‏ביזנטי”‏ קונוטציה של תככים,‏ חשאיות ובוגדנות.‏ אולם רק מעטים יודעים ששם התואר הזה התייחס לאימפריה גדולה ששגשגה במשך קרוב ל־200,‏1 שנה.‏

מהרי קווקז ועד לאוקיינוס האטלנטי,‏ מחצי האי קרים ועד לסיני,‏ מהדנובה ועד לסהרה — זה היה תחום שלטונה של האימפריה הביזנטית בשיא גדולתה.‏ לדברי היסטוריונים רבים,‏ היא שלטה מהמאה ה־4 ועד למאה ה־15.‏ אימפריה זו,‏ לא רק שימרה את התרבות היוונית־רומית,‏ אלא מילאה תפקיד נכבד בהתפשטות הנצרות.‏ היא חיברה והנהיגה חוקים פוליטיים,‏ חברתיים ודתיים אשר לא נס לֵחם עד לעצם ימינו.‏

למרות זאת,‏ לאימפריה האדירה היתה התחלה צנועה ביותר.‏ מבחינה היסטורית,‏ היתה האימפריה הביזנטית ממשיכת דרכה של האימפריה הרומית במזרח.‏ תאריך הקמתה שנוי במחלוקת.‏ חלק מההיסטוריונים גורסים שדִיוֹקְלֶטְייַנוּס (‏245–316 בקירוב)‏ היה הקיסר הביזנטי הראשון;‏ אחרים סבורים שהיה זה קונסטנטינוס ’‏הגדול’‏ (‏275–337 בקירוב)‏;‏ ויש שלדעתם מדובר ביוּסטינייַנוּס ה־1 (‏483–565)‏.‏ אולם רוב ההיסטוריונים תמימי דעים,‏ שהאימפריה הביזנטית קיבלה את אופייה המובהק כאשר העתיק הקיסר קונסטנטינוס את בירת האימפריה מרומא לביזנטיון בשנת 330.‏ הוא קרא לעיר על שמו,‏ קונסטנטינופול (‏איסטנבול של ימינו)‏.‏

מעניין לציין,‏ שהשליטים וכמותם גם אזרחי האימפריה מעולם לא ראו עצמם כביזנטים.‏ הם החשיבו עצמם כרומאים,‏ או ”‏רוֹמֵיאִי”‏.‏ המונח ”‏ביזנטי”‏ לא הוכנס לשימוש עד לאחר המאה ה־14.‏

בירה מפוארת

אחד ההיסטוריונים מתאר את קונסטנטינופול העתיקה כ”‏עשירה בתהילה ועשירה אף יותר בנכסים”‏.‏ כשהיא ממוקמת בפרשת דרכים שבה מצטלבות אירופה ואסיה — בקצהו של מיצר הבוספורוס — חלְשה קונסטנטינופול על חצי אי שקל להגן עליו ועל נמל מוגן,‏ קרן הזהב.‏ ב־657 לפה״ס קראו המתיישבים היוונים למקום ביזנטיון,‏ על שמו של מנהיגם האגדי בִּיזַס.‏ כעבור יותר מאלף שנה,‏ היא נקראה ’‏רומי החדשה’‏ והפכה למעונם של חצי מיליון איש בשיא פריחתה,‏ בין המאות ה־6 וה־11.‏

מבקרים מהמערב השתאו לנוכח המטרופולין הזו,‏ ששימשה מרכז חשוב לנתיבי הסחר העולמיים.‏ הנמל שקק כלי שיט.‏ בשווקים נמכרו סוגים של משי,‏ פרוות,‏ אבני חן,‏ כלי עץ מבושמים,‏ שנהב מגולף,‏ זהב,‏ כסף,‏ תכשיטי אמייל ותבלינים.‏ אפשר להבין מדוע היתה קונסטנטינופול מושא קנאתן של מעצמות אחרות,‏ ומדוע הן ניסו שוב ושוב להבקיע את חומותיה.‏ לפני הכיבוש העותומאני ב־1453,‏ הצליחו האויבים לכבוש את העיר פעם אחת בלבד,‏ והיו אלה הנוצרים במסע הצלב הרביעי.‏ ”‏מאז בריאת העולם לא נראה או נאסף אוצר גדול שכזה”‏,‏ אמר הצלבן רובֶּר מקלארִי.‏

מורשת בת קיימא

אולי תופתע לדעת שהממשל,‏ מערכת החוקים,‏ התפיסות הדתיות והטקסיות המפוארת של הביזנטים עודם משפיעים על חייהם של מיליארדים כיום.‏ לדוגמה,‏ קובץ החוקים המפורסם של יוּסטינייַנוּס שנקרא ”‏קורפּוּס יוּרִיס סִיבִילִיס”‏ (‏ספר המשפט האזרחי)‏ הפך לאבן היסוד של מערכת המשפט הרומית הנהוגה ביבשת אירופה בימינו.‏ דרך ”‏קודקס נפוליאון”‏ הועברו העקרונות המשפטיים הביזנטיים לאמריקה הלטינית ולמדינות אחרות,‏ היכן שעדיין נודעת להם השפעה מכרעת.‏

יתרה מזו,‏ אדריכלים ביזנטיים למדו להקים כיפה ענקית על שטח מרובע,‏ סגנון שהתפשט עד לרוסיה.‏ יש שאפילו מייחסים לביזנטים את השימוש העממי במזלגות בזמן הארוחות.‏ מספרים שכאשר נסיכה ביזנטית במאה ה־11 אכלה במזלג בעל שתי שיניים כשביקרה בוונציה במקום לאכול בידיים,‏ המתבוננים מן הצד נדהמו!‏ כעבור מאות שנים,‏ הפך המזלג למקובל אצל העשירים.‏ האפיפיורים של רומא הושפעו גם הם מהביזנטים,‏ וענדו לראשם כתר משולש שעוצב לפי כתרו של הקיסר הביזנטי.‏ ואילו המלכים האנגלים חיקו את כדור הזהב שהיה סמל המלכות של הקיסר ואת השרביט שלו.‏

חוק וסדר

האימפריה הביזנטית הותירה מאחוריה גם אוסף מרתק של גישות מדיניות.‏ למשל,‏ הנזקקים נשלחו לעבוד בבתי מאפה של המדינה ובגנים מסביב לשווקים.‏ ”‏בטלה מולידה פשע”‏,‏ היתה סיסמתו של הקיסר לֶאוֹ ה־3 (‏675–741 בקירוב)‏.‏ מאחר שסברו ששכרות מובילה להפרות סדר ולמרד,‏ נסגרו בתי המרזח בשמונה בערב.‏ לדברי כתב העת נשיונל ג׳יאוגרפיק,‏ ”‏גילוי עריות,‏ רצח,‏ ייצור או מכירה באופן פרטי של בגדי ארגמן (‏השמורים לבני משפחת המלוכה בלבד)‏ או לימוד אויבים בניית ספינות עונשם היה עריפת ראש,‏ הוקעה או הטבעה בשק סגור שבתוכו חזיר,‏ תרנגול,‏ נחש צפע וקוף.‏ חנווני שרימה במשקל נענש בכריתת ידו.‏ האשמים בהצתות הוצאו להורג בשריפה”‏.‏

מעניין שהאימפריה הביזנטית סיפקה גם סיוע נרחב מן העריסה ועד לקבר,‏ הנהוג כיום במדינות הרווחה.‏ קיסרים ואזרחים אמידים עשו מאמצים כבירים לממן בתי חולים,‏ בתי מחסה ובתי יתומים.‏ היו מעונות עבור זונות שחזרו למוטב — שחלקן הפכו ל”‏קדושות”‏ — ואפילו מוסדות לבנות האצולה שסטו מן הדרך.‏

אימפריה המושתתת על מסחר

רוחב לב שכזה שיקף את השגשוג שממנו נהנתה האימפריה.‏ למדינה היתה שליטה על המחירים,‏ המשכורות ודמי השכירות.‏ נאגר מלאי של חיטה לשנים שבהן היבולים לא יעלו יפה.‏ פקידי ממשל פיקחו על חנויות ובדקו את המידות והמשקלות,‏ את ספרי החשבונות ואת איכות הסחורה.‏ מעלימי סחורות,‏ מבריחים,‏ רמאים,‏ זייפנים ומעלימי מס קיבלו עונשים חמורים.‏

הקיסר עצמו היה הסוחר והיצרן הגדול באימפריה.‏ הוא החזיק במונופול על טביעת מטבעות,‏ ייצור נשק ומצרכי מותרות ביזנטיים מפורסמים.‏ יוּסטינייַנוּס עצמו יסד את תעשיית המשי המפורסמת של האימפריה,‏ שייצרה משי מזחלי טוואי־המשי שהוברחו מסין.‏

פותחו,‏ כמו כן,‏ שירותי ביטוח ואשראי.‏ היתה ביקורת קפדנית על הבנקאות.‏ מטבע הזהב סוֹלִידוּס שהונפק בידי קונסטנטינוס שמר על ערכו אלף שנים!‏ היה זה המטבע היציב ביותר בהיסטוריה.‏

הקיסרות הביזנטית

כיצד,‏ אם כן,‏ קיבלה המילה ”‏ביזנטי”‏ בכמה שפות קונוטציה של תככים,‏ חשאיות ובוגדנות?‏ לדברי ההיסטוריון ויליאם לֶקי,‏ נטוותה מאחורי החזות הנוצצת של הקיסרות הביזנטית ”‏עלילה מונוטונית של תככנות כמרים,‏ סריסים ונשים,‏ הרעלות,‏ קנוניות,‏ כפיות טובה מתמדת,‏ רצח שארים בלתי פוסק”‏.‏

הכותב מרל סברי ציין:‏ ”‏כשהוא מוקף במי שיאחזו בכוח ברסן השלטון ובמתנקשים,‏ שום קיסר שאינו מתאים לתפקידו לא נותר נציג אלוהים עלי־אדמות לזמן רב.‏ מבין 88 הקיסרים שמשלו מקונסטנטינוס ה־1 ועד ל־11,‏ עברו 13 למנזר.‏ שלושים מתו מוות אלים — הורעבו,‏ הורעלו,‏ עוּורו,‏ הוכו באלות,‏ נחנקו למוות,‏ נדקרו,‏ גופם בותר,‏ ראשם נערף.‏ גולגלתו של ניקֶפוֹרוּס ה־1 סופה שנהפכה לגביע מצופה כסף,‏ שממנו שתה החאן הבולגרי קְרוּם כשהרים כוס לחיי הבויארים [‏אצילים]‏ שלו”‏.‏

אפילו קונסנטינוס הגדול ”‏הקדוש”‏ דאג שירצחו את בנו בכורו ושיחנקו את אשתו באמבט.‏ בקיסרית אִירֶנָה (‏752–803 בקירוב)‏ אחז דיבוק של רדיפה אחר כוח,‏ והיא דאגה לעוור את בנה ולגזול ממנו את תואר הקיסרות.‏

נתיב ההידרדרות

אולם לא היו אלה התככים הפוליטיים שהובילו לנפילת האימפריה.‏ במערב האירופאי חלו תמורות בתקופות הרנסנס,‏ הרפורמציה וההשכלה,‏ וכן בשל עלייתו של המדע.‏ אבל בביזנטיון,‏ כל שינוי לא זו בלבד שנתפס ככפירה,‏ אלא שבסופו של דבר התייחסו אליו כאל פשע נגד המדינה.‏

בנוסף לכך,‏ תהפוכות פוליטיות החלו לתת את אותותיהן.‏ במאה השביעית השתלט האיסלאם על אנטיוכיה,‏ ירושלים ואלכסנדריה.‏ פלישות הסלאבים מאיזור הבלקן וכיבושי הלומברדים באיטליה הקימו חיץ בין רומא לבין קונסטנטינופול.‏ רומא,‏ שנשללה ממנה התמיכה הקיסרית,‏ כרתה ברית עם גרמניה המערבית שעלתה כפורחת.‏ האימפריה של קונסטנטינופול שהלכה והתכווצה הפכה עם הזמן ליוונית.‏ אזי,‏ בשנת 1054 הפטריארך היווני־אורתודוכסי והאפיפיור הרומי־קתולי החרימו זה את זה בשל חילוקי דעות תיאולוגיים,‏ מה שגרם לקרע בין הכנסיות האורתודוכסית והקתולית,‏ קרע שלא התאחה עד עצם היום הזה.‏

שנת 1204 הביאה בכנפיה אסון נוסף לאימפריה.‏ ב־12 באפריל,‏ צבאות מסע הצלב הרביעי שהיו בדרכם לירושלים ביצעו את מה שכינה ההיסטוריון סר סטיבן רנסימן ”‏הפשע הגדול בהיסטוריה”‏ — ביזת קונסטנטינופול.‏ כשהם מציתים,‏ שודדים ואונסים בשם המשיח,‏ השמידו הצלבנים את העיר ולקחו את השלל לוונציה,‏ פריז,‏ טורינו וערים מרכזיות אחרות במערב.‏

חלפו יותר מיובל שנים עד שקונסטנטינופול שבה לידי הביזנטים.‏ אך אז היתה האימפריה שריד עלוב של עברה ותו לא.‏ תושבי ונציה וגנואה אחזו בסחר שלה אחיזת חנק.‏ עד מהרה היתה נתונה האימפריה הביזנטית תחת לחצים מצד העותומאנים המוסלמים.‏

הלחצים הובילו לדעיכתה הבלתי נמנעת של האימפריה.‏ ב־11 באפריל 1453 הטיל הסולטן מֶחְמֶד ה־2 מצור על עיר הבירה,‏ ופרס כוחות של 000,‏100 חיילים וצי רב עוצמה.‏ 000,‏8 איש בלבד,‏ מגיניה של קונסטנטינופול,‏ החזיקו מעמד שבעה שבועות.‏ וב־28 במאי זרמו המוני הפולשים דרך מעבר לא מאובטח מספיק בתעלת המגן של העיר.‏ למחרת,‏ התחלף השלטון בעיר.‏ על פי המסופר,‏ מֶחְמֶד הכובש הזיל דמעות וקונן:‏ ”‏איזו עיר שדדנו והחרבנו!‏”‏ האימפריה הביזנטית נפלה.‏ אך מפעלה נותר בעינו עד ימינו.‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 26]‏

האימפריה הביזנטית והמקרא

הנזירות היתה אחת המגמות הדתיות רבות־העוצמה ביותר באימפריה.‏ המנזרים שימשו מרכזים להעתקה ולאחסון של אלפי כתבי־יד של המקרא.‏ שלושה מכתבי־היד החשובים והשלמים ביותר — וַטִיקַנוּס 1209,‏ סִינַאִיטִיקוּס (‏תמונה קטנה)‏ ואלֶכּסַנדרִינוּס (‏ברקע)‏ — הועתקו או נשתמרו,‏ על פי הסברה,‏ במנזרים ובקהיליות הדתיות בביזנטיון.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

שני כתבי היד:‏ התצלומים באדיבות המוזיאון הבריטי

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 28]‏

דת באימפריה הביזנטית

בהתייחסו לקשרים ההדוקים שהיו קיימים בין הכנסייה למדינה,‏ כותב נורמן דיוויס בספרו תולדות אירופה (‏Europe—A History)‏:‏ ”‏המדינה והכנסייה התמזגו לישות אחת.‏ התייחסו אל הקיסר.‏.‏.‏ ואל הפטריארך כעמודי התווך החילוני והכנסייתי של שלטון אלוהים.‏ האימפריה הגנה על הכנסייה האורתודוכסית,‏ והכנסייה היללה את האימפריה.‏ ה’‏קיסרות אפיפיורות’‏ הזו היתה יחידה מסוגה במערב”‏.‏

‏[‏תמונה]‏

איה סופיה,‏ איסטנבול,‏ ששימשה בעבר הכנסייה הביזנטית הגדולה ביותר,‏ הוסבה ב־1453 למסגד וב־1935 למוזיאון

‏[‏תרשים בעמוד 27]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המוהדורה המודפסת)‏

אירועי מפתח

286 דִיוֹקְלֶטְייַנוּס מתחיל לשלוט מניקוֹמֶדיה,‏ אסיה הקטנה

330 קונסטנטינוס הופך את ביזנטיון לבירת האימפריה,‏ ומשנה את שמה לקונסטנטינופול

395 האימפריה הרומית מחולקת לצמיתות למזרח ולמערב

1054 קרע על רקע דתי חוצץ בין הכנסייה היוונית־אורתודוכסית לכנסייה הרומית־קתולית

1204 צבאות מסע הצלב הרביעי בוזזים את קונסטנטינופול

1453 קונסטנטינופול העיר והאימפריה נופלת בידי הטורקים

‏[‏מפה בעמוד 25]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

הים השחור

קונסטנטינופול

ניקומדיה

ניקיאה

אפסוס

אנטיוכיה

ירושלים

אלכסנדריה

הים התיכון

האזורים הכהים מציגים את שטח האימפריה בשיא גדולתה (‏527–565)‏

‏[‏תמונות בעמוד 25]‏

הדעות חלוקות בין ההיסטוריונים לגבי זהותו של הקיסר הביזנטי הראשון:‏ (‏1)‏ דִיוֹקְלֶטְייַנוּס (‏2)‏ קונסטנטינוס ’‏הגדול’‏ או (‏3)‏ יוּסטינייַנוּס ה־1

‏[‏שלמי תודה]‏

מוזיאון הלובר,‏ פריז

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

ציור באחד מכתבי היד,‏ המתאר את המצור על קונסטנטינופול ב־1204

‏[‏שלמי תודה]‏

Cliché Bibliothèque nationale de France, Paris ©

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

מטבע סולידוּס מזהב המשובץ במרכזו של מדליון משנת 321

‏[‏שלמי תודה]‏

התמונה צולמה באדיבות המוזיאון הבריטי