הכנסייה והמדינה בביזנטיון

מייסד הדת המשיחית הבהיר שצריך לשרור הבדל חד בין תלמידיו ובין האנושות המנוכרת לאלוהים.‏ ישוע אמר לתלמידיו:‏ ”‏אילו הייתם מן העולם,‏ העולם היה אוהב את שלו.‏ אינכם מן העולם,‏ כי אני בחרתי אתכם מן העולם.‏ משום כך העולם שונא אתכם”‏ (‏יוחנן ט״ו:‏19‏)‏.‏ ישוע הצהיר בפני פילטוס,‏ נציג המעצמה הפוליטית דאז:‏ ”‏מלכותי איננה מן העולם הזה”‏ (‏יוחנן י״ח:‏36‏)‏.‏

כדי שיוכלו לעמוד באחריותם לבשר ”‏עד קצה הארץ”‏,‏ אסור היה למשיחיים להרשות לענייני העולם להסיח את דעתם (‏מעשי השליחים א׳:‏8‏)‏.‏ בדומה לישוע,‏ המשיחיים הראשונים לא התערבו בפוליטיקה (‏יוחנן ו׳:‏15‏)‏.‏ היה ברור לכול שמשיחיים נאמנים אינם מחזיקים במשרות ציבוריות או ממלאים תפקידים ממשלתיים.‏ אך המצב השתנה.‏

‏”‏מן העולם”‏

זמן קצר אחרי מותו של אחרון השליחים,‏ החלו כמה מנהיגי דת לשנות במתכוון את השקפותיהם לגבי יחסיהם עם העולם.‏ הם ראו בעיני רוחם ”‏מלכות”‏ שלא רק תהיה בעולם,‏ אלא גם תהווה חלק ממנו.‏ נוכל להפיק לקחים אם נבחן את יחסי הגומלין בין הדת והפוליטיקה באימפריה הביזנטית — האימפריה הרומית מזרחית שבירתה ביזנטיון (‏כיום איסטנבול)‏.‏

בחברה שבה הדת והמסורת מילאו תפקיד מרכזי,‏ החזיקה הכנסייה הביזנטית,‏ שמרכזה ביזנטיון,‏ בכוח רב.‏ ההיסטוריון לתולדות הכנסייה,‏ פניוֹטיס קריסטוּ,‏ אמר פעם:‏ ”‏הביזנטים ראו באימפריה הארצית שלהם התגלמות של מלכות אלוהים”‏.‏ עם זאת,‏ מכיוון שקיסרי האימפריה לא תמיד תמכו בדעה זו,‏ היו היחסים בין הכנסייה והמדינה סוערים לעתים.‏ מילון אוקספורד לביזנטיון (‏The Oxford Dictionary of Byzantium)‏ מציין:‏ ”‏לבישופים של קונסטנטינופוליס [‏ביזנטיון]‏ היו דפוסי התנהגות רבים ומגוונים.‏ הם כללו התרפסות לפני שליטים רבי־עוצמה.‏.‏.‏ שיתוף פעולה פורה עם כס המלוכה.‏.‏.‏ והתנגדות בוטה לרצון הקיסר”‏.‏

הפטריארך של קונסטנטינופוליס,‏ ראש הכנסייה המזרחית,‏ הפך לאישיות רבת־השפעה.‏ הוא היה זה שהכתיר את הקיסר,‏ ולפיכך ציפה שהלה יהיה מגן האורתודוקסיות.‏ הפטריארך גם היה עשיר מופלג,‏ שכן שלט בנכסים הרבים שהיו בידי הכנסייה.‏ כמו כן,‏ כוחו הרב נבע מסמכותו על אינספור הנזירים וגם מהשפעתו על ההדיוטות.‏

פעמים רבות מעמדו של הפטריארך איפשר לו להמרות את פי הקיסר.‏ היה בכוחו לאיים בנידוי — וכך לאכוף את סמכותו בשם אלוהים — או להשתמש בשיטות אחרות כדי להפיל את הקיסר.‏

עם התפוררות המנהל האזרחי מחוץ לבירה,‏ צברו בישופים רבים כוח והיו לאנשים בעלי ההשפעה הרבה ביותר בעריהם.‏ כוחם היה שווה לזה של מושלי המחוז,‏ שלמעשה לבישופים היתה יד בבחירתם.‏ הבישופים טיפלו בעניינים משפטיים ובעסקים חילוניים שנגעו לכנסייה — ואפילו בעניינים שהכנסייה לא היתה מעורבת בהם.‏ אחד הגורמים העיקריים לכוחם היה עשרות אלפי הכמרים והנזירים שהיו כפופים לבישופים המקומיים.‏

פוליטיקה וסימוֹניה

מן האמור לעיל ניתן לראות שההנהגה הדתית הפכה לחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה.‏ יתרה מזאת,‏ כלכלתם של אנשי כמורה רבים ושל פעילויותיהם הדתיות היתה כרוכה בסכומי כסף גדולים.‏ רוב אנשי הכמורה רמי־הדרג חיו חיי מותרות.‏ ככל שהכנסייה צברה כוח והתעשרה,‏ כך העוני האפוסטולי והקדושה הלכו ונעלמו.‏ היו כמרים ובישופים שקנו את משרותיהם בכסף.‏ סימוניה,‏ כלומר,‏ סחר במשרות הכנסייה,‏ היתה שכיחה בכל שלבי סולם ההיררכיה.‏ אנשי כמורה,‏ שנתמכו על־ידי שדולות אמידות,‏ התחרו ביניהם על הכהונה במשרות כנסייתיות בנוכחות הקיסר.‏

גם השוחד שימש כאמצעי השפעה על מנהיגי דת בכירים.‏ כשהקיסרית זוֹאֵי (‏978–​1050 לספירה בערך)‏ גרמה למותו של בעלה רומאנוס ה־3 וביקשה להינשא למאהב שלה,‏ הקיסר לעתיד מיכאל ה־4,‏ היא זימנה אל הארמון ללא דיחוי את הפטריארך אלקסיוס.‏ שם נודע לו על מותו של רומאנוס ועל טקס הנישואין שציפו ממנו לערוך.‏ העובדה שהכנסייה ציינה באותו ערב את יום השישי שלפני חג הפסחא הקשתה עוד יותר על אלקסיוס.‏ אף על פי כן,‏ הוא קיבל את המתנות היקרות שהציעה לו הקיסרית ונענה לבקשתה.‏

כפיפוּת לקיסר

לאורך ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית,‏ השתמש הקיסר לעתים בזכותו לבחור דה־פקטו את הפטריארך של קונסטנטינופוליס.‏ בתקופות אלה איש לא יכול היה לשמש כפטריארך או להחזיק בתפקיד זה לזמן רב בניגוד לרצון הקיסר.‏

הקיסר אנדרוניקוס ה־2 (‏1260–1332)‏ ראה לנכון להחליף תשעה פטריארכים.‏ המגמה היתה בדרך כלל להושיב על כס הפטריארך את המועמד שיהיה הכי נוח להשפיע עליו.‏ על־פי הספר הביזנטים (‏The Byzantines)‏,‏ פטריארך אחד אפילו הבטיח לקיסר בכתב ”‏למלא את כל דרישותיו,‏ גם אם יהיו הן פסולות,‏ ולהימנע מכל מעשה שיהיה למורת רוחו”‏.‏ פעמיים ניסו הקיסרים לכפות את רצונם על הכנסייה ומינו נסיכים מבית המלוכה לשרת כפטריארכים.‏ הקיסר רומאנוס ה־1 כיבד את בנו תיאופילקטוס,‏ שהיה רק בן 16,‏ במשרת הפטריארך.‏

אם השליט לא היה מרוצה מפטריארך מסוים,‏ הוא יכול היה לאלצו להתפטר או להורות לסינוד להדיחו.‏ הספר ביזנטיון (‏Byzantium)‏ מציין:‏ ”‏לאורך ההיסטוריה הביזנטית,‏ רשויות השלטון ואפילו השפעתו הישירה של הקיסר חזרו ומילאו תפקיד מרכזי בבחירת הבישופים”‏.‏

כשהפטריארך לצידו,‏ שימש הקיסר גם כיושב־ראש בוועידות הכנסייה.‏ הוא ניצח על ויכוחים,‏ ניסח עיקרי אמונה,‏ והתווכח עם בישופים וכן גם עם כופרים,‏ שכנגדם היה לו הטיעון המשכנע ביותר — מוות על המוקד.‏ הקיסר גם אישר והוציא אל הפועל את ההחלטות שאומצו בוועידות.‏ הוא לא רק האשים את מתנגדיו ב’‏לֶסֶה מָאזֶ’‏סְטֶה’‏,‏ או פשע נגד השליט,‏ אלא גם בהיותם אויבי הכנסייה ואלוהים.‏ ”‏דבר לא ייעשה בכנסייה בניגוד לרצונו ולמצוותיו של הקיסר”‏,‏ אמר פטריארך מן המאה השישית.‏ הבישופים שהתחככו בחצר המלוכה — טיפוסים חלקלקים,‏ נוחים להשפעה,‏ שקל להטות את לבם בטובות הנאה ובתחבולות מיקח וממכר — בדרך כלל לא מחו על המצב יותר משעשה כן שליטם.‏

למשל,‏ כאשר סירב הפטריארך איגנאציוס (‏799–878 לספירה בערך)‏ לערוך את טקס אכילת לחם הקודש עבור השר ברדס,‏ השיב השר מלחמה שערה.‏ הוא האשים את איגנאציוס בקשירת קשר ובבגידה.‏ הפטריארך נעצר והוגלה.‏ כדי להחליפו,‏ הביא השר לבחירתו של פוֹטיוּס — הדיוט שבתוך שישה ימים עבר את כל השלבים בסולם מסדרי הכנסייה עד שהגיע לדרגת פטריארך.‏ האם היו לפוטיוס הכישורים הדרושים למשרה דתית זו?‏ הוא מתואר כ”‏שאפתן ממדרגה ראשונה,‏ שחצן במידה שלא תיאמן,‏ ופוליטיקאי ממולח שאין כדוגמתו”‏.‏

אמונה בשירות הפוליטיקה

ויכוחים על אורתודוקסיות וכפירה,‏ אשר שימשו לעתים קרובות כמסווה להתנגדות ולשיקולים פוליטיים ולא שיקפו שאיפה להציג עיקרי אמונה חדשים,‏ השפיעו על קיסרים רבים.‏ ככלל,‏ לקיסר היתה הסמכות להכתיב עיקרי אמונה ולאלץ את הכנסייה להיכנע לרצונו.‏

לדוגמה,‏ הקיסר הֶראקליוּס (‏575–641 לספירה)‏ ניסה בכל כוחו לאחות קרע שנוצר ממחלוקת בעניין טבעו של המשיח,‏ קרע שאיים לפלג את האימפריה החלושה והרעועה שלו.‏ בניסיון להגיע לפשרה,‏ הגה תורה חדשה ששמה מונותליטיזם.‏a ואז כדי להבטיח את נאמנותן של הפרובינציות בדרום האימפריה,‏ מינה הראקליוס פטריארך חדש באלכסנדריה,‏ כורש מפַסיס,‏ שאישר את נכונות הדוקטרינה שבה תמך הקיסר.‏ הקיסר לא הסתפק במינוי כורש לפטריארך;‏ הוא גם הפך אותו למושל מצרים והעניק לו סמכות על שליטיה.‏ כורש הפעיל מעט לחץ בדמות רדיפות,‏ וכך הצליח לזכות לתמיכת רוב הכנסייה במצרים.‏

פרי באושים

כיצד יכלו ההתפתחויות והמאורעות הללו לשקף את מה שאמר ישוע ואת רוח התפילה שבה ציין כי תלמידיו ”‏אינם מן העולם”‏?‏ (‏יוחנן י״ז:‏​14–16‏)‏.‏

מנהיגים נוצריים בתקופה הביזנטית ואחריה שילמו מחיר כבד על מעורבותם בענייניו הפוליטיים והצבאיים של העולם.‏ מה אתה למד מסקירה היסטורית זו?‏ האם מנהיגי הכנסייה הביזנטית השביעו את רצונם של אלוהים ושל ישוע המשיח?‏ (‏יעקב ד׳:‏4‏)‏.‏

הדת המשיחית האמיתית לא הפיקה שום תועלת ממנהיגי דת שאפתנים כאלה וממאהביה הפוליטיים.‏ המיזוג הטמא בין דת ופוליטיקה מציג בצורה מסולפת את הדת הטהורה שאותה הטיף ישוע.‏ לפיכך,‏ הפק את הלקחים מן ההיסטוריה ואל תהיה ”‏מן העולם”‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 10]‏

‏”‏כמו אל הפוסע בשמי הרקיע”‏

מה שהתרחש בתקופת כהונתו של הפטריארך מיכאל קרולריוס (‏1000–1059 בערך)‏ מאפיין את התפקיד שראש הכנסייה יכול היה למלא בענייני המדינה ואת שאפתנותו.‏ קרולריוס לא הסתפק במשרת הפטריארך.‏ הוא מתואר כאיש שחצן,‏ יומרני ובלתי מתפשר,‏ אשר ”‏נראה בהליכותיו כמו אל הפוסע בשמי הרקיע”‏.‏

מתוך שאיפה לקדם את עצמו,‏ הביא קרולריוס לסכיזמה,‏ כלומר,‏ לקרע בין הכנסייה המזרחית ובין האפיפיור ברומא ב־1054,‏ ואילץ את הקיסר לקבל את ההפרדה.‏ קרולריוס היה מרוצה מנצחונו.‏ הוא העלה את מיכאל ה־6 אל כס השלטון ועזר לו לבסס את מעמדו.‏ שנה אחרי כן,‏ הכריח קרולריוס את הקיסר לרדת מכיסאו,‏ והפקיד את השלטון בידי איסאק קוֹמנֶנוֹס (‏1005–1061 בערך)‏.‏

הסכסוך בין הפטריארך והאימפריה החריף.‏ קרולריוס — שהיה בטוח בתמיכת הציבור בו — איים,‏ בא בדרישות ואף נקט באמצעים אלימים.‏ היסטוריון בן זמנו ציין:‏ ”‏הוא חזה את מפלתו של הקיסר בשפה המונית וגסה,‏ באומרו:‏ ’‏אני העליתי אותך,‏ טיפש שכמותך;‏ אבל אני אשבור אותך’‏”‏.‏ למרות זאת,‏ איסאק קומננוס שם אותו במאסר והיגלה אותו לאימרוז.‏

דוגמאות כאלה מראות כמה צרות היו באמתחתו של פטריארך קונסטנטינופוליס,‏ ובאיזו העזה עלה בידו להתייצב נגד הקיסר.‏ לא אחת היה על הקיסר להתמודד עם אנשים כאלה — פוליטיקאים ממולחים שהרהיבו עוז לקרוא תיגר הן על הקיסר והן על הצבא.‏

‏[‏מפה/‏תמונה בעמוד 9]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

גודלה המירבי של האימפריה הביזנטית

רַאוֶנָה

רומא

מקדוניה

קונסטנטינופוליס

הים השחור

ניקיאה

אפסוס

אנטיוכיה

ירושלים

אלכסנדריה

הים התיכון

‏[‏שלמי תודה]‏

מפה:‏ .‏Inc ,‏Mountain High Maps® Copyright© 1997 Digital Wisdom

‏[‏תמונות בעמודים 10,‏ 11]‏

קומננוס

רומאנוס ה־3 (‏משמאל)‏

מיכאל ה־4

הקיסרית זוֹאֵי

רומאנוס ה־1 (‏משמאל)‏

‏[‏שלמי תודה]‏

קומננוס,‏ רומאנוס ה־3 ומיכאל ה־4:‏ באדיבות .‏Inc ,‏Classical Numismatic Group;‏ הקיסרית זואי:‏ איה סופיה;‏ רומאנוס ה־1:‏ צילום באדיבות .‏Ltd ,‏Berk .‏Harlan J

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

פוֹטיוּס

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

הראקליוס ובנו

‏[‏שלמי תודה]‏

הראקליוס ובנו:‏ צילום באדיבות .‏Ltd ,‏Berk .‏Harlan J;‏ שאר העיטורים בעמודים 8–12:‏ מתוך הספר Art Byzantin III Ravenne Et Pompose’‏L