צעירים שואלים.‏.‏.‏

מדוע אני פוצעת את עצמי?‏

‏”‏חתכתי את הוורידים בצורה כל כך חמורה שנזקקתי לתפרים.‏ אמרתי לרופא שנחתכתי מנורת חשמל,‏ וזה מה שבאמת קרה — אבל לא סיפרתי לו שעשיתי את זה בכוונה”‏ (‏סשה,‏ בת 23)‏.‏

‏”‏ההורים שלי שמים לב לחתכים,‏ אבל רק לאלה שלא כל כך רציניים ונראים כמו שריטות.‏ .‏.‏.‏ לפעמים הם רואים שריטה חדשה,‏ אז אני ממציאה תירוץ.‏ .‏.‏.‏ אני לא רוצה שהם ידעו”‏ (‏אריאל,‏ בת 13)‏.‏

‏”‏אני פוצעת את עצמי כבר מגיל 11.‏ אני יודעת שאלוהים מייחס חשיבות רבה לגוף האדם,‏ אבל גם זה לא מרתיע אותי”‏ (‏ג׳ניפר,‏ בת 20)‏.‏

אולי אתה מכיר מישהו כמו סשה,‏ אריאל או ג׳ניפר.‏a זה יכול להיות חבר לכיתה או אחיך או אחותך או אולי אתה.‏ על־פי הערכות,‏ בארצות־הברית לבדה מיליונים — מרביתם צעירים — פוצעים את עצמם במכוון על־ידי גרימת חתכים,‏ כוויות,‏ חבלות או שריטות בעורם.‏b

האם הם באמת פוגעים בעצמם בכוונה?‏ בעבר רבים קשרו התנהגות זו לשיגעון חולף מוזר או לכתות דתיות.‏ אולם,‏ בשנים האחרונות נצבר ידע רב בנוגע לפציעה עצמית הכוללת גם חיתוך עצמי או הטלת מום עצמי.‏ נראה כי גם יותר ויותר אנשים הסובלים מן הבעיה אינם מהססים לדבר עליה.‏ ”‏הרופאים תמימי דעים שהבעיה במגמת עלייה”‏ מציין מייקל הלנדר,‏ העומד בראש מרכז טיפולי בארצות־הברית.‏

נדיר שהפציעה העצמית קטלנית,‏ אבל היא מסוכנת.‏ קח למשל את בת’‏.‏ ”‏פצעתי את עצמי בסכין גילוח”‏,‏ היא מספרת.‏ ”‏אושפזתי פעמיים.‏ פעם אחת הגעתי לחדר מיון בשל חתך עמוק”‏.‏ כמו רבים הסובלים מההפרעה,‏ בת’‏ המשיכה לפצוע את עצמה גם לאחר הגיעה לבגרות.‏ ”‏אני עושה זאת מגיל 15,‏ והיום אני בת 30”‏,‏ היא אומרת.‏

האם אתה או מישהו שאתה מכיר סובלים מהבעיה?‏ אם כן,‏ אל תאמר נואש.‏ יש דרך מוצא.‏ בהוצאה הבאה של עורו!‏ נראה כיצד ניתן לעזור למי שפוגעים בעצמם.‏c אולם,‏ נדבר תחילה על האנשים המפתחים את ההפרעה וננסה להבין מדוע הם עושים זאת.‏

מגוון מאפיינים

קשה להכניס את כל הפוצעים את עצמם לתוך קטגוריה אחת.‏ יש המגיעים ממשפחות בעייתיות ואחרים מבתים יציבים ומאושרים.‏ יש שאינם מצליחים בלימודיהם,‏ אבל רבים מהם תלמידים מצטיינים.‏ ברוב המקרים כמעט שלא ניתן להבחין שאנשים הפוצעים את עצמם סובלים מבעיה כלשהי,‏ מכיוון שאדם השרוי במצוקה לא תמיד מראה זאת כלפי חוץ.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏גם בשחוק יכאב לב”‏ (‏משלי י״ד:‏13‏)‏.‏

בנוסף על כך,‏ חומרת הפגיעה העצמית משתנה מאדם לאדם.‏ למשל,‏ מחקר אחד מצא שיש החותכים את עצמם רק פעם בשנה בעוד שאחרים עושים זאת פעמיים ביום.‏ מעניין לציין שיותר גברים פוגעים בעצמם ממה שחשבו בעבר.‏ אולם,‏ הבעיה נפוצה בעיקר בקרב בנות העשרה.‏d

למרות מגוון המאפיינים,‏ נראה שתכונות מסוימות משותפות למי שפוצעים את עצמם.‏ באנציקלופדיה אחת על בני נוער נאמר:‏ ”‏מתבגרים הפוצעים את עצמם מרגישים לעתים קרובות חסרי אונים.‏ הם מתקשים לבטוח באחרים ולחשוף את רגשותיהם בפניהם.‏ הם חשים בדידות או ניכור ופחד,‏ וההערכה העצמית שלהם נמוכה”‏.‏

כמובן,‏ יש שיאמרו שתיאור זה יכול לאפיין כמעט כל צעירה המתמודדת עם החששות ותחושת חוסר הביטחון הנלווים לגיל ההתבגרות.‏ אולם למי שפוצעת את עצמה,‏ המאבק קשה שבעתיים.‏ חוסר היכולת לבטא במילים את סערת הרגשות ולחלוק אותם עם ידיד נאמן,‏ הופך את לחצי בית־הספר,‏ את דרישות העבודה,‏ או את הקונפליקטים בבית לקשים מנשוא.‏ היא אינה רואה אור בקצה המנהרה ומרגישה שאין לה בפני מי לפתוח את סגור לבה.‏ המתחים בלתי נסבלים.‏ לבסוף,‏ היא מגלה משהו:‏ נראה שכאשר היא פוגעת בעצמה פיסית,‏ היא מוצאת איזושהי הקלה מן המצוקה הרגשית וחשה שיש בכוחה להמשיך הלאה — לפחות לעת עתה.‏

מדוע אדם הפוצע את עצמו נעזר בכאב פיסי בניסיון להקל את הכאב הרגשי?‏ לשם המחשה:‏ חשוב מה קורה כאשר אתה נמצא במרפאה ועומד לקבל זריקה.‏ כאשר התהליך מתחיל,‏ האם מצאת את עצמך צובט את עורך או נועץ בו את ציפורניך,‏ רק כדי להסיח את דעתך מדקירת המחט?‏ אדם שפוצע את עצמו עושה דבר דומה,‏ אך בצורה חמורה בהרבה.‏ לאדם הפוצע,‏ החיתוך העצמי הוא סוג של הסחת דעת המקנה לו תחושת הקלה מן הייסורים הרגשיים.‏ הסבל כל כך עצום שהכאב הפיסי עדיף לעומתו.‏ אולי זאת הסיבה שאישה אחת תיארה את החיתוך העצמי כ”‏תרופה לפחדיי”‏.‏

‏”‏מנגנון להתמודדות עם מתחים”‏

לאלו שאינם מכירים את ההפרעה,‏ הפגיעה העצמית יכולה להצטייר כניסיון התאבדות.‏ אבל לרוב אין זה כך.‏ ”‏בדרך כלל,‏ אנשים אלו מנסים לשים קץ לכאב שלהם,‏ לא לחיים שלהם”‏,‏ כותבת סברינה סולין וַייְל,‏ עורכת כתב עת לבני נוער.‏ משום כך,‏ ספר אחד מתייחס לפגיעה העצמית כאל ”‏גלגל הצלה ולא כתוכנית מילוט”‏.‏ והוא גם מכנה זאת ”‏מנגנון להתמודדות עם מתחים”‏.‏ איזה סוג של מתח?‏

נמצא כי רבים מהפוצעים את עצמם סבלו מסוג כזה או אחר של טראומה,‏ כגון התעללות או הזנחה שעברו בילדותם.‏ אצל אחרים,‏ הגורם הוא בעיות במשפחה או הורה אלכוהוליסט.‏ ויש שהבעיה נעוצה אצלם בהפרעה נפשית.‏

ייתכנו בעיות נוספות.‏ שרה למשל הייתה שקועה במה שהיא מכנה פגיעה עצמית מתוך פרפקציוניזם.‏ למרות שחטאה חטאים חמורים וזכתה לעזרה מזקני־קהילה משיחיים,‏ היא חשה אשמה רבה בשל מגרעותיה שבאו יום יום לידי ביטוי.‏ ”‏חשבתי שעליי ’‏להחמיר’‏ עם עצמי”‏,‏ מספרת שרה.‏ ”‏מבחינתי,‏ פגיעה עצמית הייתה פשוט משמעת עצמית”‏.‏ ’‏המשמעת העצמית’‏ שלי כללה תלישת שערות,‏ חיתוך פרק כף היד והזרועות,‏ הכאה עצמית וגרימת חבלות עמוקות,‏ וענישה עצמית שכללה לשים את היד מתחת למים רותחים,‏ לשבת בחוץ בקור עז בלי מעיל,‏ או לא לאכול כל היום”‏.‏

במקרה של שרה,‏ הפגיעה העצמית שיקפה תחושת גועל עצמי עמוק.‏ ”‏היו תקופות שבהן ידעתי שיהוה סלח לי על המשגים שלי”‏,‏ היא מספרת ”‏אבל לא רציתי שיסלח לי.‏ רציתי לסבול כי שנאתי את עצמי כל כך.‏ ידעתי שיהוה מעולם לא היה מעלה על דעתו לברוא מקום עינויים כמו הגיהינום שהנוצרים מאמינים בו,‏ אבל רציתי שייצור אחד רק בשבילי”‏.‏

‏”‏זמנים קשים”‏

יש התוהים מדוע התנהגות מדאיגה כזו הגיעה לתודעה רק בעשורים האחרונים.‏ אולם,‏ תלמידי המקרא יודעים שאלו ”‏זמנים קשים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1‏)‏.‏ לכן,‏ הם אינם מופתעים מכך שאנשים — כולל צעירים — מתנהגים בצורה שקשה להסבירה.‏

המקרא מכיר בעובדה ש”‏העושק יהולל [‏ישגע]‏ חכם”‏ (‏קהלת ז׳:‏7‏)‏.‏ קשיי גיל ההתבגרות — במקרים מסוימים,‏ בשילוב נסיבות חיים טראגיות — יכולים להיות קרקע פורייה להתנהגות מזיקה,‏ כולל פגיעה עצמית.‏ צעירה שחשה בודדה וסבורה שאין לה בפני מי לשפוך את הלב,‏ יכולה לגרום לעצמה חתכים מתוך ניסיון למצוא הקלה.‏ אבל תהא אשר תהא ההקלה שמביאה הפגיעה העצמית,‏ היא זמנית בלבד.‏ במוקדם או במאוחר הבעיות חוזרות ועימן הפגיעה העצמית.‏

בדרך כלל,‏ מי שפוגעים בעצמם רוצים לחדול מכך אך מוצאים שזה מאוד קשה.‏ איך הצליחו כמה להשתחרר מהרגל זה?‏ בכך נדון במאמר ”‏צעירים שואלים.‏.‏.‏”‏ ”‏איך אוכל להפסיק לפצוע את עצמי?‏”‏ שיופיע בהוצאת עורו!‏ בפברואר 2006.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

חומר למחשבה

◼ מדוע יש צעירים הפוצעים את עצמם?‏

◼ לאחר שקראת מאמר זה,‏ האם תוכלי לחשוב על דרכים טובות יותר להתמודד עם רגשות מעיקים?‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 11]‏

‏”‏גם בשחוק יכאב לב”‏ (‏משלי י״ד:‏13‏)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 11]‏

‏”‏בדרך כלל,‏ אנשים אלו מנסים לשים קץ לכאב שלהם,‏ לא לחיים שלהם”‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 12]‏

אנו חיים ב”‏זמנים קשים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1‏)‏.‏