עובש — ידיד ואויב!‏

מאת כתב עורו!‏ בשבדיה

סוגי עובש מסוימים מצילים חיים;‏ אחרים הורגים.‏ יש המשביחים את טעמם של גבינות ויינות;‏ ויש המרעילים את המזון.‏ יש הגדלים על בולי עץ;‏ ויש הפושטים בחדרי אמבטיה ובספרים.‏ למעשה,‏ העובש מצוי בכל מקום — ייתכן אפילו שממש ברגע זה נכנסים נבגים אל תוך נחיריך.‏

אם אינך משוכנע שהעובש מצוי בכל מקום,‏ השאר פרוסת לחם חשופה לאוויר,‏ אפילו במקרר.‏ בתוך זמן קצר תתפתח עליה שכבה צמרית — עובש!‏

מהו עובש?‏

העובש שייך לממלכת הפטריות,‏ המתהדרת ביותר מ־000,‏100 מינים,‏ כולל טחבים,‏ חלדונאים ושמרים.‏ רק כ־100 סוגי פטריות ידועים כגורמי מחלות אצל בני אדם ובעלי חיים.‏ פטריות רבות אחרות ממלאות תפקיד חיוני בשרשרת המזון — הן מפרקות חומרים אורגניים מתים וכך ממחזרות יסודות הכרחיים לצורה המועילה לצמחים.‏ פטריות מסוגים אחרים מקיימות קשרים סימביוטיים עם צמחים ומסייעות להם לספוג חומרים מזינים מן האדמה.‏ ומקצת הפטריות טפילות.‏

העובש מתחיל את חייו כנֶבֶג מיקרוסקופי הנישא בזרמי האוויר.‏ אם הנבג נוחת על מקור מזון מתאים,‏ אשר מתאפיין בין השאר בטמפרטורה וברמת לחות נכונות,‏ ינבט הנבג וייצור תאים דמויי חוט המכונים קוּרים.‏ כאשר הקורים יוצרים מושבה,‏ נוצרת רשת פלומתית וסבוכה הנקראת תפטיר וזהו העובש הגלוי לעין.‏ העובש נראה גם לעתים כלכלוך או כתם,‏ כפי שמתפתח ברוֹבָּה בין אריחי האמבטיה.‏

העובש הוא רב אומן בהתרבות.‏ בעובש הלחם הרגיל (‏Rhizopus stolonifer)‏, הנקודות השחורות הזעירות הן ריכוזי נבגים או מִנְבָּגִים.‏ נקודה אחת בלבד מכילה למעלה מ־000,‏50 נבגים,‏ וכל אחד מהם יכול לייצר מאות מיליוני נבגים חדשים בתוך מספר ימים!‏ בתנאים המתאימים,‏ יצמח העובש על גבי ספר,‏ מגף או טפט באותה הקלות שהוא צומח על פני גזע עץ ביער.‏

כיצד העובש ”‏אוכל”‏?‏ בשונה מבעלי חיים ובני אדם,‏ האוכלים תחילה ואחר כך מעכלים את המזון,‏ אצל העובש התהליך הוא על־פי־רוב הפוך.‏ כאשר המולקולות האורגניות גדולות או מורכבות מדי לאכילה,‏ פולט העובש אנזימי פירוק המפרקים את המולקולות ליחידות פשוטות יותר,‏ שאותן הוא מסוגל לספוג.‏ בנוסף לכך,‏ מאחר שהעובש אינו יכול לנוע כדי לתור אחר מזון,‏ הוא חייב לחיות בתוך מזונו.‏

העובש מסוגל לייצר חומרים רעילים הקרויים מיקוטוקסינים (‏רעלני פטרייה)‏,‏ ואלה עלולים לגרום לתגובות שליליות בבני אדם ובבעלי חיים.‏ ניתן להיחשף לרעלים אלה בשאיפה,‏ בהכנסת מזון לגוף או במגע עם העור.‏ אך התמונה לא כל כך קודרת,‏ שכן העובש ניחן במספר תכונות מועילות.‏

פניו הידידותיים של העובש

בשנת 1928 גילה במקרה המדען אלכסנדר פלמינג את יכולתו של העובש הירוק לקטול חיידקים.‏ התברר שעובש זה,‏ שבהמשך נקרא פֶּנִיצִילְיוּם (‏Penicillium notatum)‏, קטלני לחיידקים אך בלתי מזיק לבני אדם ולבעלי חיים.‏ תגלית זו הובילה להתפתחות הפניצילין,‏ אשר היה מי שהגדיר אותו ”‏החומר שהציל חיים יותר מכול דבר אחר ברפואה המודרנית”‏.‏ כהוקרה על פעלם,‏ זכו פלמינג ועמיתיו הֵאוּאַרְד פְלוֹרִי וארנסט צֵ’‏ין בפרס נובל לרפואה ב־1945.‏ מני אז הופקו חומרים רפואיים אחרים מעובש וביניהם תרופות לטיפול בקרישי דם,‏ במיגרנות ובמחלת פרקינסון.‏

העובש הוא גם ברכה לאניני הטעם.‏ ראה למשל את הגבינות.‏ הידעת שגבינות מסוג ברי,‏ קאממבר,‏ דניש בלו,‏ גורגונזולה,‏ רוקפור וסטילטון חבות את טעמן הייחודי למינים מסוימים של העובש פֶּנִיצִילְיוּם?‏ בדומה לכך,‏ נקניק סלאמי,‏ רוטב סויה ובירה מופקים במידה רבה בעזרת עובש.‏

הוא הדין לגבי יין.‏ כאשר בוצרים ענבים מסוגים מסוימים בזמן הנכון ובשיעור הפטריות המתאים על כל אשכול,‏ ניתן להפיק מהם יינות קינוח משובחים.‏ העובש בוטריטיס סינריאה או ”‏הריקבון האציל”‏ מגביר את ריכוז הסוכרים שבענבים ומעצים את טעמם.‏ במרתף היינות,‏ מוסיף העובש קלדוספוריום (‏Cladosporium cellare)‏ טאץ’‏ אחרון בתהליך ההבשלה.‏ בהונגריה נוהגים הייננים לומר:‏ ’‏הריקבון האציל מוליד יין טוב’‏.‏

כאשר העובש הופך לאויב

תכונותיהם המזיקות של מיני עובש מסוימים ידועות מימים ימימה.‏ במאה השישית לפה״ס הרעילו האשורים את בארות אויביהם בעזרת העובש קלידית ארגמנית —‏ צורה קדומה של לוחמה ביולוגית.‏ העובש הזה,‏ הנוצר לעתים על שיפון,‏ גרם לרבים בימי הביניים התקפים אפילפטיים,‏ תחושות צריבה כואבות,‏ נמקים והזיות.‏ מחלה זו הקרויה כיום שיפונית (‏ארגוטיזם)‏,‏ כונתה אש אנטוניוס הקדוש,‏ משום שחולים רבים עלו לקברו של אנטוניוס הקדוש בצרפת בתקווה להירפא בדרך נס.‏

החומר המסרטן החזק ביותר הוא ככל הידוע אפלטוקסין — רעלן הנוצר מעובש.‏ באחת מארצות אסיה מייחסים לאפלטוקסין את הסיבה למותם של 000,‏20 איש מדי שנה.‏ תרכובת קטלנית זו משמשת בלוחמה ביולוגית מודרנית.‏

אך בחיי היומיום,‏ התסמינים הנגרמים מחשיפה לעובש הם יותר בבחינת מטרד מאשר סכנה חמורה לבריאות.‏ ”‏רוב סוגי העובש,‏ גם אם ניתן להריח אותם,‏ אינם מזיקים”‏,‏ נאמר בביטאון מטעם אוניברסיטת קליפורניה (‏UC Berkeley Wellness Letter)‏. מבין המגיבים לעובש באופן שלילי נמנים חולי מחלות ריאה כמו אסטמה;‏ אנשים הסובלים מאלרגיות,‏ מרגישויות לחומרים כימיים או ממערכת חיסונית חלשה וכן גם עובדי אדמה הנחשפים לכמויות עובש עצומות.‏ תינוקות וקשישים עלולים להיות רגישים יותר לעובש.‏

על־פי המחלקה לשירותי בריאות בקליפורניה שבארצות־הברית,‏ העובש עלול לעורר את התסמינים הבאים:‏ ’‏בעיות נשימה,‏ כמו צפצוף נשימתי,‏ קשיי נשימה וקוצר נשימה;‏ גודש באף ובסינוסים;‏ גירויים בעיניים (‏צריבה,‏ לחלוחיות,‏ אדמומיות)‏;‏ שיעול יבש וקצר;‏ גירויים באף או בגרון;‏ פריחות או גירויים בעור’‏.‏

עובש ומבנים

בארצות מסוימות אין זה נדיר לשמוע על בתי־ספר שנסגרים ועל אנשים המתפנים מבתיהם וממשרדיהם לצורך טיפול בעובש.‏ בתחילת שנת 2002,‏ נאלץ המוזיאון החדש לאמנות מודרנית בסטוקהולם שבשבדיה לסגור את שעריו בגלל בעיית עובש.‏ עלות הסרת העובש הסתכמה בכחמישה מיליוני דולרים!‏ מדוע בעיה זו נעשית יותר ויותר שכיחה לאחרונה?‏

התשובה קשורה לשני גורמים עיקריים:‏ חומרי בנייה ותכנון המבנים.‏ בעשורים האחרונים שולבו בחומרי הבנייה חומרים הפגיעים יותר לעובש.‏ אחת הדוגמאות לכך היא השימוש בקירות גבס.‏ קיר גבס עשוי לרוב ממספר שכבות נייר המודבקות לשכבה פנימית הבנויה מגבס קשיח.‏ השכבה הפנימית סופגת לחות.‏ לכן אם חומר זה נותר לח לפרקי זמן ארוכים,‏ נבגי עובש עלולים לנבוט ולגדול כשהנייר שבקיר משמש להם כמזון.‏

גם בתכנון המבנים חל שינוי.‏ לפני שנות ה־70 היו מבנים רבים בארצות־הברית ובמדינות אחרות פחות מבודדים ופחות אטימים לאוויר.‏ השינוי נבע מן הרצון לשפר את היעילות האנרגטית במבנים על־ידי צמצום בריחת החום וקליטתו והפחתת זרימת האוויר.‏ כיום,‏ מים שחודרים פנימה נוטים להישאר זמן רב יותר בתוך המבנה,‏ דבר המעודד היווצרות עובש.‏ היש פתרון לבעיה?‏

הדרך היעילה ביותר לפתור או לפחות לצמצם את בעיית העובש היא להקפיד שכל מה שבתוך המבנה יהיה נקי ויבש ולשמור על רמת לחות נמוכה.‏ אם מצטברת רטיבות במקום כלשהו,‏ יבש את האזור ללא דיחוי וערוך את השינויים או התיקונים המתבקשים כדי שמים לא יוכלו שוב להצטבר שם.‏ לדוגמה,‏ הקפד שהגג והמרזבים נקיים ותקינים.‏ דאג שהקרקע מסביב לבניין תהיה בשיפוע למניעת הצטברות מים סביב היסודות.‏ אם יש לך מזגן,‏ ודא שהאגן וצינורות הניקוז אינם סתומים.‏

‏”‏השליטה בלחות היא המפתח לשליטה בעובש”‏,‏ אומר מומחה אחד.‏ צעדים פשוטים יחסכו לך ולמשפחתך מפגש עם פניו הלא־ידידותיים של העובש.‏ במובנים מסוימים ניתן להמשיל את העובש לאש.‏ הוא עלול להזיק,‏ אך הוא יכול גם להועיל עד לאין שיעור.‏ הדבר תלוי במידה רבה בשימוש שאנו עושים בו ובריסונו.‏ כמובן,‏ יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על העובש.‏ אך יהיה זה רק למועיל אם נתוודע לדברים המדהימים שברא אלוהים.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמודים 14,‏ 15]‏

עובש בימי המקרא?‏

בספר ויקרא מוזכר ”‏נגע צרעת בבית”‏,‏ כלומר במבנה עצמו (‏ויקרא י״ד:‏34–48‏)‏.‏ משערים כי תופעה זו,‏ המכונה גם ”‏צרעת מַמְאֶרֶת”‏,‏ הייתה צורה של טחב או עובש,‏ אך לא ניתן לקבוע זאת בוודאות.‏ כך או כך,‏ תורת אלוהים הורתה לבעלי הבתים להסיר את האבנים הנגועות,‏ לגרד את כל פנים הבית ולהשליך את החומרים החשודים אל מחוץ לעיר אל ”‏מקום טמא”‏.‏ אם שב הנגע,‏ הוכרז הבית כולו כטמא,‏ נותץ והריסותיו סולקו.‏ הוראותיו המפורטות של יהוה הראו עד כמה אהב את עמו ועד כמה דאג לבריאותם.‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

תרופות המופקות מעובש הצילו חיי רבים

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

קירות גבס ויריעות ויניל סופגים לחות,‏ שמובילה לצמיחת עובש