חוגלת הסלעים — זרה בגן עדן
חבריי ואני ציפינו בהתרגשות לביקורנו באי מאוּאי, אחד מאיי הוואי. רצינו במיוחד לראות את הזריחה מפסגת הר הגעש הלאקלה, המתנשא לגובה של 055,3 מטר. נאמר לנו שזוהי חוויה מיוחדת במינה. החיסרון היחיד היה שנאלצנו לקום בשתיים לפנות בוקר כדי לנסוע מקפאלווה, החוף שבו התאכסנו, אל צידו השני של האי. אחר כך היה עלינו לנהוג בדרך תלולה במעלה ההר. תיארנו לעצמנו שבשל השעה המאוד מוקדמת נהיה לבד על הכביש, אך התבדינו! היינו חלק משיירת מכוניות שטיפסה לאיטה במעלה הדרך המתפתלת לפסגה. כאשר הגענו היה קריר למדי, אולם הצטיידנו מראש בשמיכות כדי להתחמם.
מאות אנשים המתינו בסבלנות לזריחה שאמורה להתרחש בערך בשש בבוקר. באוויר עמדה ציפייה גדולה. המצלמות עמדו הכן כדי לתפוס את המראה עוצר הנשימה. הפתעה! ברגע הקריטי ראינו לחרדתנו חשרת עננים עבה מתקדמת ללוע ההר. נגזלה מאיתנו ההזדמנות לצלם את התמונות ההיסטוריות שלנו. זה סיכון שכל אחד לוקח בהרים שבקרבת האוקיינוס השקט. לכן נאלצנו להשלים עם המציאות ולחכות שהעננים יתחילו להתפזר אט אט תחת חום השמש העולה. ואז הפתעה נוספת! לנגד עינינו נגלה מראה פנורמי של המכתש הצחיח ועליו פרושים שתי וערב שבילי הטיפוס. לא הכול היה לשווא.
לפתע שמענו קול מוזר — סדרה של קרקורים מקוטעים שהסתיימו ב”צ׳קרה, צ׳קרה”. ואז ראינו מניין בקעו הקולות. הייתה זו חוגלת הסלעים, עוף איראסיאתי ממשפחת פַּסיוניים. שמה הלטיני הוא Alectoris chukar. את עונת הרבייה מעבירה החוגלה על האדמה, שעליה היא נחה. החוגלה לא ניסתה לעוף אלה החליטה לברוח בריצה.
כיצד הגיע העוף הזה לאי מאוּאי הגן־עדני? החוגלות ככל הנראה הובאו לשם ממקום אחר. ביבשת צפון אמריקה נוהגים לשחררן לצורכי ציד. אנחנו שמחנו שלפחות הזדמן לנו להביט מקרוב בעוף ביישן זה — תרומת עט.