כאבי שיניים — היסטוריה של סבל

התקופה היא תקופת ימי הביניים ובכיכר השוק עומד נוכל בלבוש הדור ומתרברב שבכוחו לעקור שיניים ללא כאב.‏ שותפו המעמיד פני מהסס צועד קדימה,‏ והנוכל מביים עקירה ומראה לכולם שן טוחנת ועליה כתמי דם.‏ אלה ששיניהם מייסרות אותם מוזמנים מייד להיפרד מכספם ומשיניהם.‏ קולות התופים והחצוצרות בולעים את זעקותיהם לבל ירתיעו את הסובבים.‏ בתוך מספר ימים עלולים להתגלות מקרים מסוכנים של הרעלת דם,‏ אבל עד אז עקבותיו של הנוכל כבר ייעלמו כליל.‏

רק מעטים כיום נאלצים לפנות לנוכלים כדי להיפטר מכאבי השיניים.‏ רופאי השיניים כיום יכולים להפיג את כאבי השיניים,‏ ולמנוע בדרך כלל את אובדנן.‏ למרות זאת,‏ רבים חוששים מביקור אצל רופא השיניים.‏ נראה כיצד למדו הרופאים לשכך את הכאב של מטופליהם,‏ ואולי אחר כך נעריך עוד יותר את רפואת השיניים בימינו.‏

אומרים שאחרי הצטננות,‏ עששת היא המחלה השנייה בשכיחותה אצל בני אדם.‏ מחלה זו מלווה את האדם מימי קדם.‏ לפי כתבי המלך שלמה,‏ אובדן שיניים היה חלק ממנת חלקם של הקשישים בעם ישראל הקדום (‏קהלת י״ב:‏3‏)‏.‏

אפילו בני מלוכה

אפילו אליזבת הראשונה מלכת אנגליה לא יכלה לחמוק מכאבי השיניים.‏ אורח גרמני שהבחין בשיניה השחורות דיווח שהיה זה ”‏פגם שכיח אצל האנגלים שנבע מצריכת סוכר מופרזת”‏.‏ בדצמבר 1578 ייסרו כאבי שיניים את המלכה יום וליל.‏ רופאיה המליצו על עקירת השיניים החולות,‏ אך היא סירבה,‏ כנראה בשל חששה מהכאב.‏ בניסיון לשכנעה,‏ ג׳ון אלמר,‏ הבישוף של לונדון,‏ עקר בנוכחותה את אחת משיניו,‏ ככל הנראה שן רקובה — מעשה אבירי מכיוון שבפיו של הקשיש נותרו רק שיניים בודדות!‏

באותם ימים כאשר אחד מפשוטי העם נזקק לעקירת שן הוא הלך לספר או לנפח.‏ אבל ככל שיותר אנשים יכלו להרשות לעצמם לקנות סוכר,‏ כן עלה מספר הסובלים מכאבי שיניים — ואיתם הצורך בעוקרי שיניים מיומנים.‏ בעקבות זאת החלו מספר רופאים ומנתחים לגלות עניין בטיפול בשיניים חולות.‏ היה עליהם ללמוד זאת בכוחות עצמם,‏ שכן המומחים שמרו בקנאות את סודות המקצוע.‏ נוסף על כך,‏ היו מעט ספרים בנושא.‏

כמאה שנה מאוחר יותר,‏ שלט בצרפת המלך לואי ה־14 שהתייסר רוב חייו מכאבי שיניים.‏ ב־1685 נעקרו כל שיניו העליונות בצד שמאל.‏ יש הטוענים שדלקות השיניים של המלך מסבירות את החלטתו הרת האסון באותה שנה לבטל את הצו המתיר חופש דת בצרפת,‏ מעשה שהביא לגל של רדיפות אכזריות נגד מיעוטים דתיים.‏

לידתה של רפואת השיניים המודרנית

סגנון חייו הראוותני של לואי ה־14 השפיע על החברה הפריזאית והביא ללידתה של רפואת השיניים.‏ ההצלחה בחצר המלוכה ובחברה הייתה תלויה במראה אופנתי.‏ הדרישה לשיניים תותבות,‏ שהורכבו יותר לשיפור המראה החיצוני מאשר לאכילה,‏ יצרה קבוצה חדשה של מנתחים — רופאי שיניים שטיפלו בשיני האליטה.‏ רופא השיניים המוביל בפריז היה פייר פושאר שלמד לבצע ניתוחים בחיל הים הצרפתי.‏ הוא מתח ביקורת על מנתחים שהותירו את מלאכת העקירה בידי סַפָּרים לא־מיומנים ובידי שרלטנים,‏ והיה הראשון שכינה עצמו רופא שיניים.‏

פושאר שם קץ למנהג לנצור את סודות המקצוע וכתב ב־1728 ספר שבו חשף את כל התהליכים שהכיר.‏ בעקבות זאת כונה ”‏אבי רפואת השיניים”‏.‏ הוא היה הראשון שהושיב מטופלים על כיסא טיפולים ולא על הרצפה.‏ פושאר פיתח גם חמישה מכשירים לעקירת שיניים,‏ אבל הוא היה הרבה יותר מאשר עוקר שיניים.‏ הוא פיתח מקדחה מיוחדת ושיטות לסתימת חורים,‏ ולמד לעשות סתימת שורש ולחבר שן תותבת לשורש.‏ במערכת התותבות שיצר,‏ שגולפו משנהב,‏ היה קפיץ שהחזיק את השיניים התותבות העליונות במקום.‏ פושאר הפך את רפואת השיניים למקצוע והשפעתו הרחיקה אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי.‏

ייסוריו של נשיאה הראשון של ארה״ב

כמאה שנה לאחר ימיו של לואי ה־14,‏ סבל ג׳ורג׳ וושינגטון מכאבי שיניים.‏ החל מגיל 22,‏ כמעט מדי שנה,‏ נעקרה מפיו שן אחת.‏ תאר לעצמך את סבלו כאשר עמד בראש הצבא הקונטיננטלי.‏ כשהחל לכהן ב־1789 כנשיאה הראשון של ארצות־הברית כבר היה כמעט חסר שיניים.‏

המחסור בשיניים והתותבות הלא־מתאימות,‏ שני גורמים שהעיבו על חזותו,‏ הסבו לוושינגטון סבל נפשי רב.‏ הוא ייחס חשיבות רבה להופעתו החיצונית בחתירה לבסס את תדמיתו הציבורית כנשיאה של אומה חדשה.‏ באותם ימים לא יצרו תותבות על־ידי יציקה לתבניות,‏ אלא גילפו אותן משנהב,‏ כך שהיה קשה לקבען במקום.‏ ג׳נטלמנים אנגלים סבלו מאותן בעיות.‏ אומרים שההומור היבש שלהם נולד מהצורך להימנע מלצחוק בקול רם ובכך לחשוף את שיניהם התותבות.‏

השמועה שוושינגטון הרכיב שיניים תותבות מעץ כנראה אינה נכונה.‏ שיניו התותבות היו מורכבות משיני אדם,‏ משנהב ומעופרת,‏ אבל לא מעץ.‏ רופאי השיניים שלו השיגו ככל הנראה שיניים משודדי קברים.‏ כמו כן,‏ סוחרי שיניים עקבו אחרי צבאות לוחמים ועקרו את שיני המתים והגוססים לאחר הקרבות.‏ לכן,‏ שיניים תותבות היו בבחינת מותרות לעשירים בלבד.‏ רק במאה ה־19,‏ עם גילויו של גומי מגופר ששימש כבסיס לתותבות,‏ הפכו השיניים התותבות זמינות לעם הפשוט.‏ אף שרופאי השיניים של וושינגטון היו אנשי מקצוע מהשורה הראשונה,‏ הם עדיין לא הבינו לגמרי ממה נגרם כאב השיניים.‏

האמת על כאבי השיניים

עוד בימי קדם סברו שכאבי שיניים נגרמים מתולעים — השערה שהחזיקה עד המאה ה־18.‏ בשנת 1890 זיהה ווילובי מילר,‏ רופא שיניים אמריקאי שעבד באוניברסיטת ברלין שבגרמניה,‏ את הסיבה לריקבון השן,‏ שהיא הסיבה העיקרית לכאבי השיניים.‏ חיידקים מסוג מסוים הניזונים במיוחד מסוכר מייצרים חומצה התוקפת את השיניים.‏ אבל כיצד ניתן למנוע את ריקבון השן?‏ התשובה התגלתה די במקרה.‏

במשך שנים רבות תהו רופאי השיניים בקולורדו שבארה״ב מדוע נוצרים כתמים בשיניהם של כל כך הרבה אנשים.‏ בסופו של דבר,‏ התברר שהסיבה לכך הייתה עודף פלואוריד באספקת המים.‏ אולם בשעה שבחנו את הבעיה המקומית,‏ חשפו החוקרים במקרה עובדה בעלת חשיבות עולמית הנוגעת למניעת כאבי שיניים:‏ מי שגדלו במקומות שבהם היה מחסור בפלואוריד במי השתייה,‏ סבלו יותר מעששת.‏ הפלואוריד המצוי באופן טבעי באספקות מים רבות,‏ הוא אחד ממרכיביו של אמייל השן.‏ כאשר אנשים שבאספקת המים שלהם חסר פלואוריד מקבלים את הכמות האידיאלית,‏ יורדים מקרי ריקבון השן ב־65 אחוז.‏

כך נפתרה התעלומה.‏ רוב כאבי השיניים נגרמים מעששת.‏ הסוכר גורם לעששת והפלואוריד עוזר במניעתה.‏ הפלואוריד כמובן אינו תחליף לצחצוח הולם ולשימוש בחוט דנטלי.‏

חיפוש אחר טיפולי שיניים ללא כאב

לפני גילוי חומרי ההרדמה היו טיפולי השיניים הליך מייסר.‏ הרופאים שלפו בכוח שיניים רקובות ורגישות בעזרת כלים חדים וסתמו את החור על־ידי דחיסת מתכת חמה לתוכו.‏ בהיעדר טיפולים אחרים,‏ נהגו לצרוב את מוך השן המודלק על־ידי דחיפת מוט ברזל מלובן לתעלת השורש.‏ לפני שפותחו כלים מיוחדים ולפני שנעשה שימוש בחומרי הרדמה,‏ גם העקירות היו חוויה מאוד לא־נעימה.‏ היו שהסכימו לעבור את העינוי הזה רק מכיוון שהחיים עם כאבי שיניים היו אף גרועים מכך.‏ אף שתכשירים העשויים מעשבים כגון אופיום,‏ קנבוס ודודאים היו בשימוש במשך עשרות שנים,‏ הם רק הקהו מעט את הכאב.‏ האם רופאי השיניים יוכלו אי פעם לבצע ניתוחים ללא כאב?‏

הסגולות המרדימות של תחמוצת החנקן,‏ הידועה גם כגז הצחוק,‏ נצפו זמן קצר לאחר שהכימאי האנגלי ג׳וזף פריסטלי רקח אותה לראשונה ב־1772.‏ אבל עד 1844 לא נעשה בה שימוש כחומר מאלחש.‏ ב־10 בדצמבר של אותה שנה נכח הוראס וולס,‏ רופא שיניים מהַרטפוֹרד שבקונטיקט,‏ ארה״ב,‏ בהרצאה שבה שעשעו את הקהל בעזרת גז צחוק.‏ וולס שם לב שאדם שהיה נתון להשפעת הגז שרט את שוק רגלו בספסל כבד ולא הראה כל סימן לכאב.‏ וולס שהיה אדם רחמן מטבעו והוטרד מאוד מהכאב שהסב למטופליו,‏ מייד חשב על השימוש בגז הצחוק כחומר הרדמה.‏ אבל לפני שניסה להשתמש בו על אחרים החליט לנסותו על עצמו.‏ למחרת התיישב בכיסא הטיפולים ושאף את הגז עד אובדן הכרתו,‏ ואז עקר עמיתו לעבודה את שן הבינה שהציקה לו.‏ היה זה מאורע היסטורי.‏ סוף סוף ניתן היה לטפל בשיניים ללא כאב!‏a

מאז חלו ברפואת השיניים שיפורים טכנולוגיים רבים.‏ כיום תמצא שביקור אצל רופא השיניים הינו חוויה הרבה יותר נעימה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

שיניים תותבות עשויות שנהב של ג׳ורג׳ וושינגטון,‏ נשיאה הראשון של ארה״ב

‏[‏שלמי תודה]‏

Courtesy of The National Museum of Dentistry, Baltimore, MD

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

ציור המתאר את הניתוח הראשון בשיניים באמצעות שימוש בתחמוצת החנקן כחומר מאלחש,‏ 1844

‏[‏שלמי תודה]‏

Courtesy of the National Library of Medicine

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 27]‏

Courtesy of the National Library of Medicine