פולחן הנחש — בעבר והיום
המצרים הקדומים סגדו לנחשים, וכן גם המינואים, תושבי כרתים הקדומים. חלק מבני ישראל הקריבו קורבנות לנחש נחושת. אחרים מקרב העם העלו קטורת בפני צלמים של ’רמשים’ (יחזקאל ח׳:10–12; מלכים ב׳. י״ח:4).
גם במקסיקו הקדומה רווח פולחן של אלילי נחש. בכיר האלים בפנתיאון האלים של המאיה — איצאמינה — תואר מספר פעמים כנחש. קֶצַלְקוֹאַטְל, ”נחש הנוצות”, היה אל הלמידה, התרבות והפילוסופיה במיתולוגיה הטולטקית. גם האַצְטֶקִים סגדו לאל זה והאמינו שהוא אל הלמידה ואף בורא האדם. המגזין ארכיאולוגיה במקסיקו (Arqueología Mexicana) ציין בנוגע לתפקידיו וסגולותיו הרבים של אותו אל: ”נחש הנוצות קיבל עם הזמן משמעויות רבות, אולי אף יותר מכל אל אחר”.
במשך מאות שנים סגדו תושבי אמריקה התיכונה לנחש הנוצות. האמונה באל זה עדיין רווחת בקרב בני הקורה והוויצ׳ול החיים במקסיקו. בימי חג מסוימים נהוג לרקוד ריקודים שבהם מתקשטים הרוקדים בנוצות ומחקים את תנועות הנחש. בני הקיצ׳ה מבצעים טקסי פוריות שבהם הם רוקדים יחד עם נחשים חיים. בני הצ׳ורטי, אחד משבטי המאיה בגואטמאלה, סוגדים לנחש נוצות שאותו הם מקשרים לקדושים קתוליים מסוימים.
השאלה היא: מהי השקפתו של בורא האדם והחיות — כולל הנחשים — על פולחן אלילי נחש?
השקפתו של אלוהים על פולחן הנחש
יהוה אלוהים ציווה על עם ישראל הקדום: ”לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמיים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחווה להם ולא תעבדם” (שמות כ׳:4, 5).
יהוה אסר על עמו לעבוד צלמים של חיות, לרבות נחשים. מכאן שברור שמי שרוצה למצוא חן בעיני אלוהים אינו יכול לסגוד לנחשים. מדוע אלוהים מגנה עבודת אלילים, לרבות פולחן נחשים? הסיבה לכך פשוטה: אלוהים הוא זה שמעניק חיים לבני האדם, לנחשים ולכל היצורים החיים. כולם מעשי ידיו, ולכן ראוי שנעבוד אותו ולא את הדברים שברא.
לדוגמה: תאר לעצמך שאדריכל בנה בתים והעניק אותם במתנה לכמה משפחות כדי שיוכלו לגור בהם וליהנות מהם. מה אם אותם דיירים היו מודים לבתים ומהללים אותם במקום להודות לאדריכל? האם זה לא היה מעשה טיפשי? האם הדבר לא היה פוגע באדריכל הנדיב? בדומה לכך, הסגידה לבעלי חיים במקום לבורא פוגעת באלוהים.
ברור אפוא שמי שרוצים לשאת חן בעיני אלוהים חייבים לשמוע לעצתו של השליח יוחנן: ”ילדיי, הישמרו לכם מן האלילים” (יוחנן א׳. ה׳:21).
[תיבה/תמונה בעמוד 15]
פולחן אחיזת נחשים
● בדרום מזרח ארצות־הברית מקיימות מספר כנסיות פופולריות טקסים שבהם נעשה שימוש בנחשים ארסיים חיים. חלק מהמאמינים כורכים סביב כתפיהם את אחד היצורים המסוכנים האלה, ואילו אחרים מרימים מספר נחשים בו זמנית. הרמת הנחשים והזזתם עלולה להפחיד אותם ולגרום להם להכיש. במהלך השנים מתו מספר מאמינים כתוצאה מהכשות נחשים.
מאמינים אלה מבססים את פולחנם על הכתוב במרקוס ט״ז:17, 18. בפסוקים אלה כתוב: ”ירימו נחשים”. בתרגום המלך ג׳יימס ובתרגומים ישנים יותר מוצגים פסוקים אלה כחלק מהטקסט המקורי. בתרגומים: הנוסח המתוקן של תרגום התנ״ך, ניו אמריקן סטנדרט בייבל ובתרגום המלך ג׳יימס החדש מצוין שפסוקים אלה אינם מופיעים במרבית כתבי היד העתיקים של בשורת מרקוס.
המקרא אינו תומך ברעיון לפיו אחיזת נחשים היא אחד ממאפייניה של עבודת האמת. במקרא נאמר: ”האלוהים הוא אהבה” (יוחנן א׳. ד׳:8). ודאי תסכים שבוראנו האוהב לעולם לא היה מבקש מעובדיו האמיתיים לבצע טקסים מסוכנים על מנת להשביע את רצונו. בנו ישוע הושיט את ההזמנה הבאה: ”בואו אליי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה” (מתי י״א:28, 29). אין ספק שיהוה וישוע אינם מבקשים ממאמיניהם לאחוז בנחשים, דבר העלול לגרום להם לכאבים, למחלות ואפילו למוות.
[שלמי תודה]
REUTERS/Tami Chappell
[תמונה בעמוד 14]
ראש של נחש נוצות על קיר מקדש אצטקי
[תמונה בעמוד 14]
תבליט של קצלקואטל, אל נחש הנוצות של הטולטקים
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 14]
למעלה: REUTERS/Tami Chappell; למטה: Leonardo Díaz Romero/age fotostock ©