הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?
הלשון של הקוליברי
● חוקרים בודקים כמויות קטנות מאוד של דם, דנ״א וחומרים אחרים על גבי משטח זכוכית שגודלו כגודל כף היד שלך. בתחום זה הנקרא מיקרופלואידיקה, מועברות טיפות זעירות על־ידי פעולת יניקה או שאיבה, אך בדרך כלל שיטות אלה אינן יעילות מספיק. היש דרך טובה יותר להעביר נוזלים בקנה מידה קטן? לדברי ד״ר ג׳ון בוש ממכון מסצ׳וסטס לטכנולוגיה, ”לטבע כבר יש פתרון לבעיות אלה”.
נקודות למחשבה: הקוליברי אינו מבזבז אנרגיה על יניקת הצוף אל פיו. תחת זאת הוא מנצל את כוחות הקוהזיה הגורמים למים הנמצאים על גבי משטח שטוח להתלכד לטיפות ולנוע בניגוד לכוח המשיכה. כאשר לשון הקוליברי נוגעת בצוף, פני שטח הנוזל גורמים ללשון הציפור להתגלגל לצורת קש דקיק, והצוף נשאב מעלה. למעשה, הקוליברי אינו משקיע מאמצים מיותרים, כיוון שהוא מאפשר לצוף לדחוף את עצמו במעלה ה”קש” אל עבר הפה. בתהליך זה, מסוגל הקוליברי למלא מחדש את לשונו בצוף עד 20 פעם בשנייה.
מבנה לשון זה מאפיין גם מספר ציפורי חוף השותות מים בדרך דומה. פרופסור מרק דני מאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, ארה״ב, התייחס ליכולת זו ואמר: ”השילוב של הנדסה, פיזיקה ומתמטיקה שימושית פשוט מדהים. ... אם היית פונה לכל מהנדס או מתמטיקאי שימושי ומבקש מהם לתכנן שיטה שתאפשר לציפור להעביר מים מהמקור לפה, הם לא היו חושבים על הדרך הזו”.
מה דעתך? האם הלשון הזעירה של הקוליברי — אשר מסוגלת ללקט צוף במהירות וביעילות — נוצרה במקרה? או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 31]
Richard Mittleman/Gon2Foto/Alamy ©