המקרא — ספר מהימן — חלק א׳‏

מצרים במקרא

כתיבת המקרא השתרעה על פני תקופה של כ־600,‏1 שנה.‏ ההיסטוריה והנבואות שבמקרא נוגעות לשבע מעצמות עולם:‏ מצרים,‏ אשור,‏ בבל,‏ מדי ופרס,‏ יוון,‏ רומא ואנגלו־אמריקה.‏ נבחן כל אחת ממעצמות אלה בסדרת מאמרים בת שבעה חלקים.‏ מהי מטרת המאמרים?‏ המטרה היא להראות שהמקרא ראוי לאמון,‏ שהוא נכתב בהשראת אלוהים ושהוא נושא מסר של תקווה לכך שיבוא קץ לסבל שנגרם על־ידי שלטונות האדם הכושלים.‏

מצרים,‏ המפורסמת בפירמידות שלה ובנהר הנילוס,‏ הייתה מעצמת העולם הראשונה שהוזכרה במקרא.‏ תחת חסותה צמח עם ישראל.‏ משה,‏ שכתב את חמשת הספרים הראשונים של המקרא,‏ נולד וחונך במצרים.‏ האם המקורות ההיסטוריים החילוניים והארכיאולוגיה תומכים בדברים שכתב משה על ארץ קדומה זו?‏ תן דעתך למספר דוגמאות.‏

היסטוריה מהימנה

תארים ומונחים.‏ פעמים רבות ניכר הדיוק ההיסטורי בפרטים — מנהגים,‏ כללי התנהגות,‏ שמות ותארים של נושאי משרות וכן הלאה.‏ ניקח לדוגמה את ספר בראשית ואת ספר שמות.‏ האם הפרטים השונים המופיעים בשני ספרי מקרא אלה מדויקים?‏ בהתייחסו לסיפור בספר בראשית אודות יוסף בן יעקב ולספר שמות,‏ מציין ג׳.‏ גארוו דנקן בספרו New Light on Hebrew Origins: ”‏[‏כותב המקרא]‏ הכיר היטב את השפה,‏ המנהגים,‏ האמונות,‏ החיים בחצר המלוכה,‏ כללי ההתנהגות ופקידי הממשל במצרים”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏[‏הכותב]‏ השתמש בתארים הנכונים בדיוק כפי שהיה מקובל בתקופה שהוא מתאר.‏ .‏.‏.‏ למעשה,‏ אין דבר המעיד בצורה משכנעת יותר על הכרה יסודית של העולם המצרי בתנ״ך ועל אמינות הכותבים,‏ מאשר השימוש במילה פרעה בתקופות שונות”‏.‏ עוד אומר דנקן:‏ ”‏כאשר [‏הכותב]‏ מתאר את דמויותיו בנוכחות פרעה,‏ הוא מציג אותן כמי שנוהגות על־פי מנהגי החצר הנכונים ומשתמשות בשפה המתאימה”‏.‏

הכנת לבנים.‏ בתקופת עבדותם במצרים,‏ הכינו בני ישראל לבנים מחומר (‏טיט)‏ ותבן.‏ התבן שימש כחומר מחבר (‏שמות א׳:‏14;‏ ה׳:‏6–18‏)‏.‏ לפני מספר שנים ציין הספר Ancient Egyptian Materials and Industries: ”‏מעטים המקומות שבהם נהוג היה [‏להכין לבנים]‏ יותר מאשר במצרים,‏ שבה לבנים שיובשו בשמש הן עדיין,‏ כמימים ימימה,‏ חומר הבנייה האופייני למדינה”‏.‏ הספר גם מזכיר את ”‏הנוהג המצרי להשתמש בתבן בהכנת לבנים”‏,‏ ובכך תומך בפרט נוסף זה המופיע במקרא.‏

גילוח.‏ בימי קדם נהגו גברים עברים לגדל זקנים.‏ אולם המקרא מספר לנו שיוסף התגלח לפני שבא אל פרעה (‏בראשית מ״א:‏14‏)‏.‏ מדוע עשה זאת?‏ הוא רצה לנהוג על־פי המנהגים וכללי ההתנהגות שרווחו במצרים,‏ אשר לפיהם שיער פנים נחשב כסימן לחוסר ניקיון.‏ ”‏[‏המצרים]‏ התגאו בכך שהם מגולחים למשעי”‏,‏ מציין הספר Everyday Life in Ancient Egypt. למעשה,‏ בתוך קברים נמצאו ערכות קוסמטיקה שהכילו סכיני גילוח,‏ מלקטים ומראות,‏ ביחד עם הנרתיקים שלהם.‏ אין ספק שמשה היה היסטוריון קפדן.‏ והדבר נכון גם לגבי כותבי מקרא אחרים שתיעדו מאורעות שהיו קשורים למצרים הקדומה.‏

קשרי מסחר.‏ ירמיהו,‏ שכתב את הספרים מלכים א׳ ו־ב׳,‏ מסר פרטים מדויקים בנוגע למסחר בסוסים ובמרכבות שעשה המלך שלמה עם המצרים והחיתים.‏ על־פי המקרא,‏ מרכבה עלתה ”‏שש מאות כסף,‏ וסוס בחמישים ומאה”‏,‏ כלומר מחירו של סוס היה רבע ממחירה של מרכבה (‏מלכים א׳.‏ י׳:‏29‏)‏.‏

הספר Archaeology and the Religion of Israel מציין שגם ההיסטוריון היווני הרודוטוס וגם ממצאים ארכיאולוגיים תומכים בכך שבתקופת שלטונו של שלמה התנהל מסחר ער בסוסים ובמרכבות.‏ למעשה,‏ ”‏נקבע שער חליפין שלפיו ארבעה.‏.‏.‏ סוסים היו שווי ערך למרכבה מצרית אחת”‏,‏ נאמר בספר.‏ הדבר מאשר את הנתונים המופיעים במקרא.‏

מלחמות.‏ ירמיהו ועזרא מזכירים את הפלישה של פרעה שישק ליהודה,‏ ומציינים מפורשות שהדבר אירע ”‏בשנה החמישית למלך [‏יהודה]‏ רחבעם”‏,‏ כלומר בשנת 993 לפה״ס (‏מלכים א׳.‏ י״ד:‏25–28;‏ דברי הימים ב׳.‏ י״ב:‏1–12‏)‏.‏ במשך תקופה ארוכה האזכור היחיד לפלישה זו הופיע במקרא.‏ ואז התגלה תבליט קיר במקדש מצרי בכרנך (‏תֶבַּי הקדומה)‏.‏

התבליט מתאר את שישק עומד לפני האל אמון,‏ כשזרועו מונפת כדי להכות את השבויים.‏ כמו כן בתבליט מצוינים שמותיהן של ערים ישראליות כבושות.‏ שמות רבים זהים לשמותיהם של אתרים מקראיים.‏ נוסף על כך,‏ הוא מזכיר את ”‏שדה אברם”‏.‏ זוהי ההתייחסות המוקדמת ביותר ברשומות מצריות לאברהם (‏בראשית כ״ה:‏7–10‏)‏.‏

אין ספק שכותבי המקרא לא בדו סיפורים מליבם.‏ מאחר שהכותבים ידעו שהם נושאים באחריות כלפי אלוהים,‏ הם דבקו באמת,‏ גם כשהיא לא הייתה מחמיאה — כמו למשל בתיאור נצחונותיו של שישק ביהודה.‏ כנות זו עמדה בניגוד מוחלט לתיאורים המוגזמים של המחברים המצרים הקדומים שרצו לייפות את ההיסטוריה שלהם וסירבו לתעד כל דבר שעלול היה להאיר באור שלילי את מנהיגיהם או את עמם.‏

נבואות מהימנות

רק יהוה אלוהים,‏ מחבר המקרא,‏ יכול תמיד לנבא את העתיד בצורה מדויקת.‏ שים לב,‏ לדוגמה,‏ מה ניבא ירמיהו בהשראת אלוהים בנוגע לשתי ערים מצריות — ממפיס ותבי.‏ ממפיס,‏ כלומר נוף,‏ הייתה בעבר מרכז מסחרי,‏ פוליטי ודתי בולט.‏ אך אלוהים אמר:‏ ”‏נוף לשַמָה [‏לשממה]‏ תהיה,‏ וניצתה מאין יושב”‏ (‏ירמיהו מ״ו:‏19‏)‏.‏ וכך אכן היה.‏ הספר In the Steps of Moses the Lawgiver מציין שה”‏חורבות הענקיות של ממפיס”‏ נבזזו על־ידי כובשים ערבים שהשתמשו בהן בתור מחצבה.‏ הספר מוסיף שכיום ”‏באזור שמסביב לעיר העתיקה לא נותרה אפילו אבן אחת על האדמה השחורה”‏.‏

תבי,‏ שכונתה בעבר נוֹא אמון או נוֹא,‏ זכתה לגורל דומה ביחד עם אלוהיה חסרי האונים.‏ בנוגע לעיר זו שהייתה פעם בירתה של מצרים ומרכז ראשי של פולחן האל אמון,‏ אמר יהוה:‏ ”‏הנני פוקד אל אָמון.‏.‏.‏ ועל פרעה ועל מצרים ועל אלוהיה.‏ .‏.‏.‏ ונתתים.‏.‏.‏ ביד נבוכדראצר מלך בבל”‏ (‏ירמיהו מ״ו:‏25,‏ 26‏)‏.‏ כפי שנובא,‏ מלך בבל כבש את מצרים ואת העיר החשובה נוא אמון.‏ ואז,‏ לאחר ששליט פרס,‏ כנבוזי ה־2,‏ הנחית מכה נוספת על העיר ב־525 לפה״ס,‏ היא הלכה ודעכה ולבסוף הושמדה כליל על־ידי הרומאים.‏ המקרא הוא ספר יחיד במינו כיוון שהוא מכיל נבואות מדויקות.‏ נבואות אלו מעניקות לנו ביטחון שמה שכתוב בו בנוגע לעתידנו אכן יתגשם.‏

תקווה אמיתית

הנבואה הראשונה במקרא נכתבה על־ידי משה בתקופה שבה מצרים הייתה מעצמת עולם.‏a על־פי נבואה זו שבבראשית ג׳:‏15 יספק אלוהים ’‏זרע’‏,‏ או צאצא,‏ שימחץ את השטן ואת ’‏זרעו’‏ — כל מי שמאמצים את דרכיו המרושעות של השטן (‏יוחנן ח׳:‏44;‏ יוחנן א׳.‏ ג׳:‏8‏)‏.‏ החלק העיקרי של ’‏זרע’‏ אלוהים התגלה כישוע המשיח (‏לוקס ב׳:‏9–14‏)‏.‏

שלטונו של ישוע יתפרש על פני כדור־הארץ כולו.‏ הוא יביא סוף לכל הרשע ויימחה את כל ממשלות האדם העריצות.‏ לא עוד ’‏ישלוט האדם באדם לרע לו’‏ (‏קהלת ח׳:‏9‏)‏.‏ יתר על כן,‏ בדומה ליהושע בן נון שהוביל את עם ישראל אל ארץ ההבטחה,‏ ישוע יוביל בבטחה ”‏המון רב”‏ של יראי אלוהים אל ”‏ארץ הבטחה”‏ גדולה בהרבה — כדור־ארץ מטוהר שיהפוך לגן עדן חובק עולם (‏ההתגלות ז׳:‏9,‏ 10,‏ 14,‏ 17;‏ לוקס כ״ג:‏43‏)‏.‏

תקווה נפלאה זו מזכירה לנו נבואה נוספת שהועלתה על הכתב בתקופת מצרים הקדומה.‏ נבואה זו שבאיוב ל״ג:‏24,‏ 25 מציינת שאלוהים יקים לתחייה אנשים מן ה’‏שחת’‏,‏ כלומר מהקבר.‏ לפיכך בנוסף לאלו שישרדו את ההשמדה הקרובה של הרשעים,‏ מיליוני מתים יוקמו לתחייה ותינתן להם התוחלת לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (‏מעשי השליחים כ״ד:‏15‏)‏.‏ בספר ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4 כתוב:‏ ”‏משכן האלוהים עם בני אדם”‏.‏ הוא ”‏ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו”‏.‏

נמשיך לדון בהיסטוריה מדויקת ובנבואות מהימנות במאמר הבא בסדרה זו,‏ שיתמקד באשור הקדומה,‏ מעצמת העולם הבאה בתור אחרי מצרים.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 26]‏

מצבת מרנפתח

בשנת 1896 מצאו ארכיאולוגים במקדש קבורה מצרי מצבת אבן שכונתה מצבת מֶרְנֶפְּתַח.‏ על מצבה זו,‏ העשויה אבן גרניט שחורה,‏ חקוקים הישגיו של המלך המצרי מרנפתח,‏ שעל־​פי הערכות שלט בשלהי המאה ה־13 לפה״ס.‏ על מצבת האבן חקוקים דברי הלל שבהם נאמר בין היתר:‏ ”‏ישראל הוּשַם [‏חוסל]‏,‏ זרע אין לו”‏.‏ זהו האזכור היחיד הידוע של ישראל בטקסטים מצריים קדומים,‏ וכן האזכור הקדום ביותר של שם ישראל במקורות חוץ מקראיים.‏

מצבת האבן הוכנה בתקופת השופטים,‏ תקופה המתועדת במקרא בספר הנושא שם זה.‏ אולם בניגוד לקורותיהם של הפרעונים שבהן מסופר רק על הישגיהם וניצחונותיהם,‏ ספר שופטים מתאר גם את הישגיו של עם ישראל וגם את כישלונותיו.‏ בנוגע לכשלונות,‏ מציין הכתוב בשופטים ב׳:‏​11,‏ 12‏:‏ ”‏ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה,‏ ויעבדו את הבעלים [‏אלילי כנען]‏.‏ ויעזבו את יהוה.‏.‏.‏ המוציא אותם מארץ מצרים”‏.‏ כנות כזו מאפיינת את המקרא כולו.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

Todd Bolen/Bible Places.com

‏[‏תמונות בעמוד 24]‏

במצרים עדיין משתמשים כיום בלבנים שהוכנו עם תבן ויובשו בשמש

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

חלק מערכת גילוח מצרית — סכין גילוח ומראה

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

על תבליט זה בכרנך מופיעים שמותיהן של ערים ישראליות כבושות

‏[‏תמונה בעמודים 24,‏ 25]‏

פסל ענק זה שהתגלה בקרבת ממפיס נישא בעבר לגובה של כ־12 מטר

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 23]‏

מצרים,‏ פרעה;‏ ורומא,‏ נירון:‏ Photograph taken by courtesy of the British Museum; מדי ופרס,‏ תבליט קיר:‏ Musée du Louvre, Paris

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 24]‏

ערכת גילוח:‏ Art Resource, NY/‏The Metropolitan Museum of Art ©; תבליט כרנך:‏ .Est )‏Near Eastern History(‏ Pictorial Archive; פסל ממפיס:‏ Creative Commons/‏Courtesy Daniel Mayer