אזכור במקור חוץ מקראי של עם הקרוי ישראל

במוזיאון קהיר שבמצרים מוצגת אַסְטֵלָה (‏מצבת אבן)‏ מגרניט המנציחה את נצחונותיו של פרעה מֶר־​נְ־פְּתַח.‏ החוקרים מעריכים כי מֶר־נְ־פְּתַח — בנו ה־13 של רעמסס השני — שלט בערך בין השנים 1212–1202 לפה״ס,‏ לקראת סוף תקופת השופטים בישראל.‏ בשתי השורות האחרונות באסטלת מֶר־נְ־פְּתַח נאמר:‏ ”‏נבוזה כנען בכל רע.‏ אשקלון לוקחה,‏ נתפסה גזר,‏ [‏ו]‏ינועם הייתה כלא הייתה.‏ ישראל הוּשַם [‏חוסל]‏,‏ זרע אין לה”‏.‏

מה כוונת המילה ”‏ישראל”‏ בהקשר הזה?‏ בכתב החרטומים הופיעו מספר סימנים שלא היו הוגים אותם המוגדרים כסימנים קובעים,‏ ותפקידם היה להורות לאיזו קטגוריה שייכות המילים.‏ הספר עלייתה של ישראל הקדומה (‏The Rise of Ancient Israel)‏ מסביר:‏ ”‏הסימן הקובע המוצמד לשלוש מתוך ארבע המילים — אשקלון,‏ גזר וינועם — מראה שמדובר בערים.‏ .‏.‏.‏ ואולם,‏ הסימן הקובע המוצמד ליד המילה ישראל מצביע על עם”‏ (‏הדגשה שלנו)‏.‏

מה החשיבות של הטקסט?‏ העורך והמחבר הרשל שנקס משיב על כך:‏ ”‏אסטלת מֶר־​נְ־פְּתַח מוכיחה כי ב־1212 לפה״ס התקיים עם בשם ישראל,‏ וכי לא רק שפרעה מלך מצרים הכיר אותו אלא גם ראה לנכון להתפאר על שהביס אותו בקרב”‏.‏ ויליאם ג.‏ דֶבֶר,‏ פרופסור לארכיאולוגיה של המזרח הקרוב,‏ מסביר:‏ ”‏אסטלת מֶר־נְ־פְּתַח מוכיחה חד־משמעית:‏ בכנען היה קיים עם שקרא לעצמו ’‏ישראל’‏ ולכן כונה ’‏ישראל’‏ גם בפי המצרים — שאחרי הכול לא חיפשו לאמת את המקרא ולא יכולים היו לבדות ממוחם עם ספציפי ומיוחד כמו ’‏ישראל’‏ למטרות התעמולה שלהם”‏.‏

במקרא מוזכרת לראשונה המילה ישראל כשם שניתן ליעקב.‏ יוצאי חלציהם של 12 בניו של יעקב היו מוכרים כ”‏בני ישראל”‏ (‏בראשית ל״ב:‏​23–29,‏ 33;‏ ל״ה:‏9,‏ 10‏)‏.‏ כעבור שנים השתמשו הן משה הנביא והן פרעה מלך מצרים במילה ”‏ישראל”‏ בהתייחסם לבני יעקב (‏שמות ה׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ אסטלת מֶר־נְ־פְּתַח היא המקור החוץ מקראי הקדום ביותר שבנמצא המתייחס לעם הקרוי ישראל.‏

‏[‏תמונות בעמוד 24]‏

אסטלת מֶר־נְ־פְּתַח

הצירוף של שלושת הסימנים האחרונים,‏ בומרנג ואיש ואישה ישובים (‏מימין לשמאל)‏,‏ מצביע על ישראל כעם נוכרי

‏[‏שלמי תודה]‏

המוזיאון הלאומי של מצרים,‏ קהיר,‏ Egypt/Giraudon/The Bridgeman Art Library