”בית דוד” — עובדה או בדיה?
דוד — עלם צעיר ורועה שהיה למוסיקאי, משורר, חייל, נביא ומלך — הוא דמות בולטת מאוד במקרא. שמו מוזכר 138,1 פעם; הביטוי ”בית דוד” — המתייחס לא אחת לשושלת דוד — מופיע 25 פעם (שמואל א׳. כ׳:16). האם דוד המלך ושושלתו הם רק בדיה? מה חושפת הארכיאולוגיה? תגלית חדשה יוצאת מן הכלל, שנחשפה לאחרונה באתר החפירות הארכיאולוגי בתל־דן שבצפון הגליל, תומכת בכך שדוד ושושלתו הם עובדה היסטורית.
בקיץ 1993, צוות ארכיאולוגי בראשות פרופסור אברהם בירן ניקה את השטח שמחוץ לשער החיצון של העיר דן הקדומה. הם חשפו כיכר מרוצפת. שבר של אבן בזלת שחורה שבלט מן הקרקע, הוסר בנקל. כאשר האבן הופנתה לכיוון שמש אחר־הצהריים, האותיות ניעורו לחיים. ”אלוהים אדירים, יש לנו כתובת!” קרא פרופסור בירן.
פרופסור בירן ועמיתו, פרופסור יוסף נווה, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, כתבו מייד דו״ח מדעי על הכתובת. בהתבסס על דו״ח זה, מאמר בכתב־העת Biblical Archaeology Review (סקירת הארכיאולוגיה המקראית), ממרס/אפריל 1994, ציין: ”די נדיר שתגלית ארכיאולוגית מופיעה בשער הניו־יורק טיימס (שלא לדבר על כתב־העת טיים). אך זה מה שאירע בקיץ אשתקד לתגלית בתל־דן, תל יפהפה בצפון הגליל, למרגלות הר החרמון, לצד אחד ממקורות נהר הירדן.
”אברהם בירן וצוות הארכיאולוגים שלו גילו שם כתובת יוצאת דופן מן המאה התשיעית לפה״ס, המזכירה הן את ’בית דוד’ והן את ’מלך ישראל’. זו הפעם הראשונה שהשם דוד נמצא בכתובת קדומה כלשהי פרט למקרא. העובדה שאין הכתובת מתייחסת ל’דוד’ כלשהו, אלא לבית דוד, השושלת של המלך הגדול מבני־ישראל, יוצאת מן הכלל אף יותר.
”’מלך ישראל’ הוא מונח המוזכר לעתים קרובות במקרא, במיוחד בספר מלכים. אולם, תגלית זו עשויה להיות האזכור החוץ־מקראי הקדום ביותר לישראל בכתב־יד שמי. אם כתובת זו מוכיחה משהו, הרי שהיא מראה שהן ישראל והן יהודה, בניגוד לטענותיהם של כמה חוקרים הממעיטים בערך המקרא, היו ממלכות חשובות בתקופה ההיא”.
תאריך הכתובת נקבע בהתבסס על צורת האותיות, על ניתוח כלי חרס שהתגלו בקרבת שבר האבן ועל תוכן הכתובת. שלוש השיטות גם יחד מצביעות על אותה תקופה, המאה התשיעית לפה״ס, בערך מאה שנים ויותר לאחר תקופת דוד המלך. חוקרים גורסים כי הכתובת היתה חלק ממצבת ניצחון שהוקמה בדן על־ידי אויבם הארמי המשותף של ”מלך ישראל” ושל ”[מלך] בית דוד”. הארמים, שעבדו את אל הסערה הנפוץ, הדד, שכנו מזרחית לישראל.
בקיץ 1994, נמצאו שני שברים נוספים של אבן זו. פרופסור בירן מדווח: ”בשני שברים אלה מופיעים שמו של הדד, אלוהי ארם, וכן התייחסות לקרב שהתנהל בין בני־ישראל והארמים”.
השבר העיקרי שנתגלה ב־1993, מכיל 13 שורות ברורות בחלקן, אשר נכתבו בכתב העברי הקדום. באותם ימים, נהוג היה להשתמש בנקודות כדי להפריד בין המילים שבטקסט. אולם, ”בית דוד” כתוב כמילה אחת ובה האותיות ”ביתדוד”, במקום ”בית”, נקודה ואז ”דוד”. מטעמים מובנים, התעוררו שאלות באשר לפענוח של ”ביתדוד”.
פרופסור אנסון רייני, מומחה ללשון, מסביר: ”יוסף נווה ואברהם בירן לא הסבירו את הכתובת לפרטיה, אולי משום שהניחו שהקוראים יֵדעו, שלא אחת מושמט הסימן המפריד בין שני מרכיבים במבנה מעין זה, במיוחד אם הצירוף הוא שם־עצם פרטי המוכר היטב. ’בית דוד’ היה בהחלט שם־עצם פרטי, פוליטית וגיאוגרפית, מוכר היטב באמצע המאה התשיעית לפה״ס”.
עדות ארכיאולוגית נוספת
לאחר תגלית זו, פרופסור אנדרה למר, מומחה למצבת מישע, דיווח כי גם מצבת מישע מזכירה את ”בית דוד”.a למצבת מישע, שנתגלתה בשנת 1868, ולמצבה שנתגלתה בתל־דן, יש הרבה מן המשותף. מעריכים כי שתיהן מן המאה התשיעית לפה״ס, הן עשויות אותו חומר, גודלן דומה, והן נכתבו בכתב שמי זהה כמעט לחלוטין.
באשר לשחזור שורה פגומה במצבת מישע, כתב פרופסור למר: ”כשנתיים לפני חשיפת השבר בתל־דן, הגעתי למסקנה שמצבת מישע מכילה אזכור של ’בית דוד’... הסיבה שאזכור ’בית דוד’ מעולם לא צויין קודם לכן עשויה בהחלט להיות נעוצה בעובדה שמצבת מישע מעולם לא זכתה ל־editio princeps [מהדורה ראשונה של תרגום הכתוב] הרשמי שלה. משום כך אני מכין מהדורה זו, 125 שנה לאחר שנתגלתה מצבת מישע”.
מידע ארכיאולוגי זה מעורר עניין משום שמלאך, ישוע עצמו, תלמידיו ורבים אחרים, העידו כי דוד היה דמות היסטורית (מתי א׳:1; י״ב:3; כ״א:9; לוקס א׳:32; מעשי־השליחים ב׳:29). נראה בבירור כי תגליות ארכיאולוגיות תומכות בכך שדוד ושושלתו, ”בית דוד”, אינם בדיה אלא עובדה.
[הערת שוליים]
a מצבת מישע מוכרת לקוראי הספרות של חברת המצפה. (ראה המצפה מ־1 במאי 1990, עמ׳ 31, 32.) היא מוצגת במוזיאון הלובר, פריס.
[תמונה בעמוד 31]
השבר שנמצא בתל־דן* נתגלה ב־1993 בעיר דן המקראית, שבצפון הגליל
* הציור מבוסס על צילום שהופיע ב־Israel Exploration Journal (כתב־העת לחקר ארץ־ישראל).