לסת התנין

עוצמת הנשיכה של התנין היא החזקה ביותר שנמדדה בבעלי החיים הקיימים כיום.‏ לדוגמה,‏ עוצמת הנשיכה של תנין הים,‏ הנפוץ בחופי אוסטרליה,‏ חזקה פי שלושה בערך משל אריה או טיגריס.‏ אך יחד עם זאת לסת התנין רגישה עד מאוד למגע,‏ אף יותר מקצות אצבעותיו של האדם.‏ כיצד ייתכן הדבר בהתחשב בכך שלתנין יש עור קשיח?‏

לאורך הלסת של התנין פזורים אלפי איברי חישה.‏ החוקר דנקן ליץ’‏ שבחן את הנושא לעומק ציין:‏ ”‏כל אחד מקצות העצבים יוצא מחריץ בגולגולת”‏.‏ מבנה זה מגן על סיבי העצבים בלסת,‏ ובה בעת מקנה רגישות כה גבוהה שהחוקרים לא הצליחו למדוד אותה בנקודות מסוימות באמצעות מכשירים.‏ הודות לכך יכול התנין להבדיל בין מזון לפסולת הנמצאים בפיו.‏ כמו כן,‏ נקבת התנין מסוגלת לשאת במלתעותיה את צאצאיה שזה עתה בקעו מבלי למחוץ אותם בשוגג.‏ הלסת של התנין היא שילוב מפתיע של עוצמה ורגישות.‏

מה דעתך?‏ האם לסת התנין התפתחה בתהליך אבולוציוני?‏ או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏