סיפור 49
השמש עומדת דום
ראה את יהושע בן־נון בתמונה. הוא קורא: ’שמש, עימדי דום!’ והשמש עמדה דום. היא עמדה שם באמצע השמים במשך יום שלם. יהוה הוא שעשה זאת! אבל, הבה נראה מדוע רצה יהושע שהשמש תמשיך לזרוח.
כאשר התחילו חמשת המלכים הרעים שבארץ־כנען להילחם נגד הגבעונים, שלחו הגבעונים אל יהושע איש שיבקש ממנו עזרה. ’בוא אלינו מהר!’ ביקש ממנו. ’הצל אותנו! כל המלכים יושבי ההר עלו למלחמה נגד עבדיך’.
יהושע וכל אנשי־המלחמה חשו לעזרתם. הם צעדו כל הלילה. כאשר הגיעו לגבעון, התמלאו צבאות חמשת המלכים פחד והתחילו לברוח מפניהם. אז הפיל יהוה אבני־ברד גדולות מן השמים, והרבה יותר חיילים מתו ממכת אבני־הברד מאשר אלה שנהרגו בחרב אנשי־המלחמה של יהושע.
יהושע ראה שעוד מעט תשקע השמש. יירד חושך, וחיילי חמשת המלכים יוכלו להימלט. לכן, יהושע התפלל אל יהוה, ואחר־כך קרא: ’שמש, עימדי דום!’ כאשר המשיכה השמש לזרוח, ניצחו בני־ישראל במלחמה עד הסוף.
היו עוד מלכים רבים בכנען ששנאו את עמו של אלוהים. ליהושע ולצבאותיו נדרשו שש שנים תמימות כדי לנצח 31 מלכים בארץ־כנען. לאחר שעשה זאת, דאג יהושע לכך שארץ־כנען תחולק בין השבטים שעדיין לא היתה להם נחלה.
שנים רבות עברו, ולבסוף מת יהושע כשהיה בן מאה ועשר שנה. כל זמן שהוא וחבריו היו בחיים, שמעו בני־ישראל בקול יהוה. אבל, כאשר מתו האנשים הטובים האלה, הם התחילו לעשות מעשים רעים והביאו על עצמם צרות ובעיות. ואז הם באמת הזדקקו לעזרת אלוהים.