הילד ישוע בבית־המקדש

הבט בילד הקטן המדבר אל האנשים המבוגרים שבתמונה.‏ אלה היו מורים בבית־המקדש שבירושלים.‏ הילד הוא ישוע.‏ הוא כבר גדל וכאן הוא בן שתים־עשרה.‏

המורים הופתעו מאוד מכך שישוע ידע כל־כך הרבה על אלוהים ועל מה שכתוב בתנ״ך.‏ אבל מדוע יוסף ומרים אינם כאן?‏ היכן הם?‏ הבה נראה.‏

כל שנה יוסף הביא את משפחתו לירושלים לרגל חג־הפסח.‏ היה זה מסע ארוך מנצרת לירושלים.‏ לא היו אז מכוניות וגם לא רכבות.‏ רוב האנשים הלכו ברגל,‏ והדרך לירושלים ארכה כשלושה ימים.‏

בינתיים נולדו ליוסף עוד ילדים ומשפחתו גדלה.‏ וכך,‏ לישוע היו אחים ואחיות צעירים יותר שצריך היה להשגיח עליהם.‏ ובכן,‏ באותה שנה חזרו יוסף ומרים עם ילדיהם במסע הארוך לנצרת.‏ הם חשבו שישוע הצטרף לאחרים שחזרו באותה דרך.‏ אבל כשעצרו בסוף היום,‏ הם לא מצאו את ישוע.‏ הם חיפשו אותו בין קרוביהם וחבריהם,‏ אך הוא לא נמצא איתם!‏ לכן,‏ הם חזרו לירושלים כדי לחפש אותו שם.‏

לבסוף הם מצאו אותו עם המורים.‏ הוא הקשיב להם ושאל אותם שאלות.‏ כל האנשים נדהמו על תבונתו.‏ אבל מרים אמרה לו:‏ ’‏בני,‏ למה עשית לנו זאת?‏ אביך ואני חיפשנו אותך בדאגה רבה’‏.‏

‏’‏למה הייתם צריכים לחפש אותי?‏’‏ ענה ישוע.‏ ’‏האם לא ידעתם שאני צריך להיות בבית אבי?‏’‏

כן,‏ ישוע אהב להיות במקום שבו יכל ללמוד על אלוהים.‏ נכון שגם אנו צריכים להרגיש כך?‏ בביתו שבנצרת,‏ הלך ישוע מדי שבוע למקום שבו נאספו אנשים כדי לעבוד את יהוה.‏ מאחר שתמיד הקשיב,‏ הוא למד דברים רבים מהתנ״ך.‏ הבה נהיה כמו ישוע ונחקה את דוגמתו.‏