פרק 5
החירות שממנה נהנים עובדי יהוה
1, 2. (א) איזו מין חירות העניק אלהים לזוג האנשים הראשון? (ב) ציין כמה מן החוקים ששלטו במעשיהם.
כאשר ברא יהוה את זוג האנשים הראשון, הם נהנו מחירות שעלתה על כל חירות שיש לבני־אנוש כיום. הם שכנו בגן־עדן. אף מחלה לא העיבה על הנאתם מהחיים. המוות לא ארב להם. אך, יחס־כבוד מצידם לחוקי אלהים, היווה תנאי חשוב לכך שימשיכו להחזיק בחירות זו.
2 יתכן שחלק מחוקים אלה לא נאמרו במלים, אך אדם וחוה נבראו באורח כזה שהיה זה רק טבעי שיצייתו להם. למשל, התיאבון הורה להם על הצורך לאכול; הצמא — על הצורך לשתות. שקיעת השמש עודדה אותם לישון ולנוח כדרוש. כמו־כן, יהוה דיבר אליהם ונתן להם עבודה לבצעה. עבודה זו היתה בעצם חוק, כיון שנועדה להנחות את קו־פעולתם. אך, איזה חוק מתחשב ומועיל היה זה! הוא העניק להם עבודה שתסב להם סיפוק רב, שתאפשר להם להשתמש במלוא כושרם ויכולתם בדרכים בריאות. הם נועדו להביא ילדים, לשלוט על בעלי־החיים ולהרחיב בהדרגה את גבולות גן־עדן שיכסה את כדור־הארץ כולו (בראשית א׳:28; ב׳:15). אלהים לא הכביד עליהם פרטים לא נחוצים. היה להם די מרחב־פעולה להחליט החלטות. מה עוד יכול האדם לבקש?
3. מה יכול היה לעזור לאדם להשתמש בתבונה בחופש שהיה לו להחליט החלטות?
3 כמובן, כאשר ניתנה לאדם הזכות להחליט החלטות, לא היה משמע הדבר שכל החלטה שיקבל, ותהא אשר תהא, תניב תוצאות טובות. החופש שלו להחליט החלטות כלל אחריות. הוא יכול היה ללמוד מהאזנה לאביו השמימי ומהתבוננות במעשיו. אלהים חנן את אדם בתבונה שתאפשר לו ליישם את אשר למד. מאחר שאדם נברא ”בצלם אלהים”, הרי שהנטייה הטבעית שלו תהיה לשקף את תכונות אלהים בקבלת החלטות. הוא ודאי יקפיד לעשות כן, אם יעריך באמת ובתמים את שעשה אלהים למענו וירצה להשביע את רצונו. (בראשית א׳: 26, 27; השווה יוחנן ח׳:29.)
4. (א) האם האיסור שניתן לאדם מנע ממנו חירות? (ב) מדוע היתה זו דרישה נאותה?
4 כתיזכורת לתלותו של האדם בבוראו ובמקור־חייו, ציווה עליו אלהים: ”מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳: 16, 17). האם שלל חוק זה מן האדם את חירותו? כלל וכלל לא. אדם היה חופשי לציית לחוק זה, או לא לציית לו. האיסור לא הכביד עליו. היה לו שפע של מזון, מבלי לגעת באותו עץ. עם זאת, מן הראוי היה שיכיר בכך שכדור־הארץ שעליו חי שייך לאלהים, וכי כבורא תבל, לאלהים הזכות לשלוט על בריאתו (תהלים כ״ד:1, 10).
5. (א) כיצד איבדו אדם וחוה את החירות הנפלאה שהיתה להם? (ב) מה תפש את מקומה, וכיצד השפיע הדבר עלינו?
5 אך, מה אירע? מתוך שאפתנות אנוכית, פיתה מלאך את חוה בכך שהתחזה כמדריך נאמן, בהבטיחו לה משהו שנָגד את רצון אלהים. במקום שאדם יציית לאביו, הצטרף הוא אל חוה בחטאה. בבקשם משהו שלא היה שייך להם, איבדו אדם וחוה את החירות הנפלאה שהיתה להם. החטא החל לשלוט בהם, וכשם שהזהירם אלהים, המוות המתין להם. מה הורישו הם עקב כך לצאצאיהם? הם הורישו להם חטא, המתבטא בנטייה טבעית לעשות מישגים, בחולשות ההופכות את האדם פגיע למחלות ולבסוף בהתנוונות הכרוכה בזיקנה, ובמוות. הנטייה התורשתית לבצע חטא, המוגברת על־ידי השפעתו של השטן, יצרה חברה שבה הפכו החיים להיות הרי־סכנה לכול. איזה ניגוד לחירות שהעניק אלהים לאנושות בהתחלה! (רומים ה׳:12; איוב י״ד:1; ההתגלות י״ב:9).
היכן ניתן למצוא חירות
6. (א) היכן ניתן למצוא חירות אמיתית? (ב) על איזו חירות דיבר ישוע ביוחנן ח׳: 31, 32?
6 לאור המצב השורר כיום, אין פלא שאנשים כמהים לחירות רבה יותר מזו שיש להם. אך, היכן ניתן למצוא חירות אמיתית? ישוע המשיח אמר: ”אם תעמדו בדברי, תלמידי אתם באמת; ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם” (יוחנן ח׳: 31, 32). חירות זו איננה מן הסוג המוגבל שבני־אנוש חותרים אליו, כשהם דוחים שליט פוליטי או צורת שלטון מסוימים ומעדיפים אחרים על־פניהם. היא יורדת לשורש בעיותיה של האנושות. ישוע דיבר כאן על שיחרור מחטא, מן השיעבוד לחטא. (ראה יוחנן ח׳: 24, 34–36.) לכן, אם האדם נעשה תלמיד אמיתי של ישוע המשיח, הדבר מביא לידי שינוי ניכר בחייו, לשיחרור.
7. (א) באיזה מובן אנו יכולים להיות משוחררים מן החטא עתה? (ב) מה עלינו לעשות כדי לזכות בחירות זו?
7 אין משמע הדבר, שעתה המשיחיים חדלים לחוש את השפעת הנטייה הטבועה בהם למעשי־חטא. נהפוך הוא: יש להם מאבק בגללה (רומים ז׳:21–25). אך, אם האדם אכן חי בתואם עם תורת המשיח, לא עוד יהיה עבד נרצע לחטא. החטא לא יהיה לגביו כמלך הנותן פקודות שהוא מציית להן. הוא לא יהיה לכוד עוד בדרך־חיים חסרת מטרה, המותירה אותו עם מצפון מיוסר. הוא ייהנה ממצפון נקי לפני אלהים, כיון שנסלחו לו חטאי העבר על־יסוד אמונתו בקורבן המשיח. נטיות שיש בהן משום חטא עלולות אמנם לצוץ ולעלות, אך בסרבו להיכנע להן עקב זכירת תורתו הטהורה של המשיח, הוא יוכיח שהחטא אינו מושל בו (רומים ו׳:12–17).
8. (א) איזה חופש נוסף מעניקה המשיחיות? (ב) כיצד צריך הדבר להשפיע על יחסנו לרשויות בעולם?
8 כמשיחיים, אנו נהנים מחירות רבה. שוחררנו מהשפעותיהן של מסורות ותורות כוזבות, מן השיעבוד לאמונות תפלות ומעבדות לחטא. האמיתוֹת הנאדרות לגבי מצב המתים ותחיית־המתים, שיחררו אותנו מן הפחד מפני מוות אלים, הגורם לבני־אדם לדכא את מצפונם. הידיעה שממשלות־אנוש לא מושלמות יוחלפו על־ידי מלכות־הצדק של אלהים, משחררת אותנו מחוסר־תקווה. אך, חירות זו איננה מצדיקה זילזול בחוק או בפקידי־ממשלה, בטענה שסדר הדברים הזה יחלוף בקרוב (פטרוס א׳. ב׳: 16, 17; טיטוס ג׳: 1, 2).
9. (א) כיצד עוזר לנו יהוה באהבה ליהנות מן החופש הגדול ביותר האפשרי עתה לבני־אנוש? (ב) בהחליטנו החלטות, כיצד אנו יכולים להראות שאנו מבינים בבירור את מה שאירע כתוצאה מכך שאדם ניצל לרעה את החופש שלו?
9 יהוה איננו מותיר לנו לנחש, על ידי ניסיון וטעייה, מהי הדרך הטובה ביותר לנהל את חיינו. הוא יודע כיצד נוצרנו, מה יעניק לנו שלווה אמיתית ותחושת כבוד־עצמי, ומה יביא לנו תועלת מאריכת ימים. כן ידוע לו לוח־הזמנים שקבע להגשמת מטרתו, ולפיכך מהי הפעילות שכדאי לנו ביותר להשתתף בה. כמו־כן מודע הוא למחשבות ולהתנהגות שיוכלו להשפיל את האדם, או לקלקל את יחסיו עם זולתו, ואף למנוע ממנו את ברכות מלכות אלהים. הוא מסביר לנו באהבה דברים אלה בכתבי־הקודש ובאמצעות אירגונו הגלוי־לעין. (גלטים ה׳:19–23; מרקוס י״ג:10; השווה טימותיאוס א׳. א׳: 12, 13.) אזי נתונה בידינו ההחלטה כיצד להגיב להם, תוך שימוש בחופש־הרצון שנתן לנו אלהים. אם אנו רואים בחומרה את הדרך שבה איבד אדם הראשון את החירות שהוענקה לאנושות מלכתחילה, נחליט החלטות אלה בתבונה. נוכיח שיחסים טובים עם יהוה ניצבים במקום ראשון בחיינו.
הכמיהה לחירות מסוג שונה
10. לאיזה סוג של חירות חותרים אחדים המתיימרים להיות משיחיים?
10 לעתים, צעירים שגדלו כעדי־יהוה, וכן אחרים שאינם כה צעירים, מתחילים לחוש שהם רוצים בחירות מסוג שונה. העולם נראה להם מזהיר, וככל שהם מרבים לחשוב עליו, כן גדל רצונם לעשות דברים שאנשים בעולם עושים. יתכן שהם אינם מתכננים לצרוך סמים, להפריז בשתייה, או לעסוק באי־מוסריות. אך, הם מתחילים לבלות אחרי בית־הספר או העבודה בחברת ידידים בני העולם. כמובן, הם רוצים להיות מקובלים על אותם חברים חדשים, והם מתחילים לחקות את אופן דיבורם ואת התנהגותם (יוחנן ג׳. פסוק 11).
11. מהיכן נובע לעתים הפיתוי לעשות כן?
11 לעתים הפיתוי להתנהג כדוגמת אנשי העולם, נובע מאדם אחר המתיימר לשרת את יהוה. כך אירע בגן־עדן כאשר השטן פיתה את חוה, ואחר־כך כאשר חוה האיצה באדם להצטרף אליה. הדבר היה נכון גם בקרב המשיחיים הקדומים, ואותו הדבר קורה בימינו. אנשים כאלה אוהבים תדירות ריגושים, ומשתוקקים לדברים המסבים תענוג עז. הם מעודדים אחרים ”לעשות חיים”. הם ’מבטיחים חופש, בשעה שהם עצמם עבדים לכל אשר משחית’ (פטרוס ב׳. ב׳: 18, 19).
12. (א) מה הן התוצאות המצערות של התנהגות כאנשי העולם? (ב) אם המעורבים בכך יודעים מה יהיו התוצאות, מדוע בכל זאת הם מתעקשים לעשות מעשים אלה?
12 תוצאות הדבר אינן מהוות תענוג. יחסי־מין פסולים מביאים לידי פגיעות רגשיות. כמו־כן, הם עלולים לגרום מחלה, הריון לא־רצוי ויתכן שגם התפוררות נישואין (משלי ו׳:32–35; קורינתים א׳. ו׳:18; תסלוניקים א׳. ד׳:3–8). צריכת סמים משכרים יכולה לגרום רגזנות, דיבור לא־ברור, ראייה מטושטשת, סחרחורת, קשיי נשימה, הזיות ומוות. (השווה משלי כ״ג:29–35.) היא יכולה להביא לידי התמכרות, העלולה להוביל למעשי־פשע כדי להשיג כספים לקניית הסם. אלה המעורבים בהתנהגות מעין זו יודעים, בדרך כלל, מה עלולה להיות התוצאה. אך, תשוקתם לדברים מעוררי־התרגשות ולתענוג חושני גורמת להם להתעלם מן התוצאות. הם משכנעים את עצמם שזוהי חירות, אך אז הם נוכחים לדעת, מאוחר מדי, שהם משועבדים לחטא, ואיזה אדון אכזר הינו החטא! אם נהרהר בכך עתה, יוכל הדבר להגן עלינו מפני ניסיון מר זה (גלטים ו׳: 7, 8).
היכן שהבעיות מתחילות
13. (א) כיצד מתעוררת תדירות התשוקה המובילה למעשים אלה? (ב) השקפתו של מי יכולה לעזור לנו להבין מהי ”חברת אנשים רעים”? (ג) בהשיבך על השאלות שבסוף הסעיף, הדגש את השקפתו של יהוה בנדון. השב על כל שאלה בנפרד.
13 עצור וחשוב: היכן מתחילות בעיות אלה? כתבי־הקודש מסבירים: ”כל איש מתנסה כאשר הוא נמשך ומתפתה בתאוותו שלו. אחרי־כן תהרה התאווה ותלד חטא; והחטא כשיִשלם יוליד מוות” (יעקב א׳: 14, 15). אך, כיצד תאוות אלה מתעוררות? על־ידי מה שחודר למוח, ותדירות זו תוצאה של התרועעות עם אנשים שאינם מיישמים את עקרונות כתבי־הקודש. כמובן, כולנו יודעים שעלינו להימנע מ”חברת אנשים רעים”. אך, השאלה הנשאלת היא: חברתם של אילו אנשים הינה רעה? כיצד רואה יהוה את העניין? הדיון בשאלות ובפסוקים הבאים יעזור לנו להגיע למסקנות הנכונות.
האם העובדה שאנשים מסוימים נראים הגונים, משמעה שהם מהווים חברה טובה? (השווה בראשית ל״ד:1, 2, 18, 19.)
שמא אפשר שדיבורם, ואולי בדיחותיהם, מציינים אם ראוי לנו להתרועע עימם מקרוב? (אפסים ה׳: 3, 4).
היש לנו סיבה כלשהי לחשוש מכך, אם הם אינם מאמינים באותם דברים שאנו מאמינים בהם ביחס למטרת אלהים? (השווה קורינתים א׳. ט״ו: 12, 32, 33.)
כיצד יחוש יהוה, אם נבחר את חברתם של אנשים שאינם אוהבים אותו? (השווה דברי הימים ב׳. י״ט:1, 2.)
למרות שאנו עובדים אולי יחד עם לא מאמינים, או הולכים עימם לבית הספר, כיצד נוכל להראות שאיננו בוחרים בהם כידידים? (פטרוס א׳. ד׳: 3, 4).
צפייה בטלוויזיה וקריאת ספרים, חוברות ועיתונים, מהווה אף היא דרך להתרועעות עם אחרים. מפני איזה חומר ממקורות אלה יש צורך להישמר במיוחד בימים אלה? (משלי ג׳:31; ישעיהו ח׳:19; אפסים ד׳:17–19).
מה מראה ליהוה לגבי מהותנו כבני אדם, סוג הידידים שאנו בוחרים בהם? (תהלים כ״ו: 1, 4, 5; צ״ז:10).
14. איזו חירות נפלאה מצפה לאלה המבצעים בנאמנות את עצתו של דבר־אלהים עתה?
14 עולמו החדש של אלהים צפוי בעתיד הקרוב. באמצעות מלכותו, תשוחרר האנושות מהשפעתם המשעבדת של השטן ושל כל סדר־הדברים המושחת הזה. כל השפעות החטא יוסרו בהדרגה מן האנושות. יעמדו לפניה חיי־נצח בתנאי גן־עדן. חירות שתהיה בתואם מלא עם ”רוח יהוה”, תהיה לבסוף נחלת הבריאה כולה (קורינתים ב׳. ג׳:17). האם מן ההיגיון להסתכן באובדן כל הברכות האלה, עקב זילזול בעצת דבר־אלהים עתה? הבה נראה כולנו, בדרך שבה אנו מבטאים את חירותנו המשיחית, שאנו רוצים באמת ובתמים את ”החירות והכבוד של הבנים לאלהים” (רומים ח׳:21).
שאלות חזרה
• מאיזו חירות נהנה הזוג האנושי הראשון? השווה בינה לבין מה שמתנסה בו האנושות כיום.
• בניגוד לעולם, איזו חירות יש למשיחיים? כיצד היא אפשרית?
• איזה מחיר משלמים אלה המחפשים את סוג החירות שיש לאנשים בעולם?
• מדוע כה חשוב להימנע מ”חברת אנשים רעים”? שלא כאדם, את החלטתו של מי לגבי מה שרע אנו מקבלים?