פרק 20
החיים והדם — המתייחס אתה אליהם כדבר מקודש?
1. (א) מהי השקפתו של אלהים על החיים? (ב) כיצד נוכל לגלות שאנו מעריכים את מתת החיים שהעניק אלהים?
אין זה צריך להפתיענו, שהשקפתו של אלהים על החיים והדם שונה בתכלית מזו של העולם. בעיני אלהים, חיי־האדם הם דבר מקודש. האם כך הדבר גם בעיניך? אנו תלויים תלות מוחלטת באלהים, אשר ”לכול הוא נותן חיים ונשמה וכל דבר” (מעשי השליחים י״ז:25–28; תהלים ל״ו:10). אם נהא שותפים להשקפתו של אלהים, נשמור על חיינו. אך, לא נפר את חוק אלהים בניסיון להציל את חיינו הנוכחיים. אנו מוקירים את הבטחתו של אלהים להעניק חיי־נצח לאלה המגלים אמונה מלאה בבנו (מתי ט״ז:25, 26; יוחנן ו׳:40; יהודה 21).
2. את גישתו של מי כלפי החיים משקף העולם, ולאיזו מסקנה מוביל לעתים הדבר?
2 בניגוד לכך, ישוע אמר שהשטן, שליט העולם הזה, ”רוצח היה מראשית” (יוחנן ח׳:44; י״ב:31). מתחילת דרכו המרדנית, הביא הוא מוות על האנושות. ההיסטוריה רוויית־האלימות של העולם, משקפת את רוחו. אך, השטן יכול לעטות, למראית־עין, גם חזות שונה. משום כך, אנשים המושפעים מאורח־החשיבה שלו טוענים שאמנם טוב להיות דתי, אך במקרה של פיקוח־נפש, יועיל לך אם תקשיב לעצת ה”מומחים” שלהם, במקום לצטט מכתבי־הקודש. (השווה קורינתים ב׳. י״א:14, 15.) כשאתה עומד בפני מה שנראה כמצב של חיים או מוות, לאן נוטה לבבך? כמובן, עלינו לרצות להשביע את רצון יהוה.
3. (א) מדוע עלינו לגלות עניין מיוחד במה שאומרים כתבי־הקודש על הדם? (ב) קרא בראשית ט׳:3–6 ומעשי השליחים ט״ו:28, 29, והשב על השאלות הרשומות מתחתם.
3 דבר־אלהים מגלה שקיים קשר הדוק בין החיים לבין הדם, באמרו: ”נפש [או החיים של] הבשר בדם היא”. ממש כשם שהחיים מקודשים, כן עשה אלהים גם את הדם למקודש. הדם שייך לו, ויש להשתמש בו אך ורק בדרך הרצויה בעיניו (ויקרא י״ז:3, 4, 11; דברים י״ב:23). טוב נעשה, אפוא, אם נבחן היטב את דרישותיו בנוגע לדם.
קרא בראשית ט׳:3–6
אילו מנהגים באיזור מגוריך דורשים ממך להיזהר פן תאכל דם בעלי־חיים?
לאור מה שנאמר בר 9 בפסוק 4 בנוגע לדם בעלי־חיים, כיצד תגיב לשתיית דם־אנוש (דבר שנעשה בתחרויות הלודרים הרומיות)?
כפי שמראים בר 9 פסוקים 5 ו־6, למי יש לתת בראש ובראשונה את הדין על שפיכת דם־אדם?
קרא מעשי השליחים ט״ו:28, 29
האם נאמר כאן שהדרישות נועדו להיות תקפות רק לפרק־זמן מוגבל? האם הן חלות עלינו?
האם נוסח הפסוק אינו כולל בכך דם־אנוש?
האם הפסוק מציין שיש מקום ליוצאים־מן־הכלל במקרי חירום?
4. בתואם עם החומר הנדון כאן, אילו צעדים יתכן שיהיה על הפרט לנקוט על־פי כתבי־הקודש, כדי שלא להיות שותף לשפיכות־דמים?
4 באשר לדם־אנוש, אין אנו יכולים להניח שעצם ההימנעות מרצח מותירה אותנו נקיים מאשמה. כתבי־הקודש מבהירים, שאם אנו משתייכים לאירגון הנושא עליו אשמת־דמים לפני אלהים, ואיננו רוצים להשתתף בחטאיו, חובה עלינו לנתק את קשרינו עימו (ההתגלות י״ח:4, 24; מיכה ד׳:3). יש לנקוט צעדים מיידיים לשם כך.
5. כיצד קשורה ההתמדה בשירות־השדה, לניקיון מאשמת־דמים?
5 משרתי אלהים, אשר עליהם הוטל להזהיר מפני החורבן העומד לבוא בצרה הגדולה, נדרשים להכריז בשורה זו בנאמנות, כדי שיישארו נקיים מאשמת־דמים. (השווה יחזקאל ג׳:17–21.) השליח פאולוס ראה עצמו חייב לאנשים מכל הסוגים, בגלל המשימה שהוטלה עליו. הוא חש עצמו משוחרר מן האחריות על דמם, רק לאחר שנשא בפניהם עדות מקיפה ויסודית על האמצעי שסיפק אלהים לישועה (רומים א׳:14, 15; מעשי השליחים י״ח:5, 6; כ׳:26, 27). האם התמדתך בשירות־השדה, משקפת מודעות דומה לאחריות המוטלת על שכמם של כל עדי־יהוה?
6. מה הקשר בין מניעת תאונות לבין הכבוד לקדושת־החיים?
6 עלינו להתייחס בכובד־ראש גם לתאונות הרות־אסון. על־פי התורה, אדם אשר גרם למות זולתו בשוגג, לא נחשב לנקי מאשמה. הוטלו עליו עונשים (שמות כ״א:29, 30; דברים כ״ב:8; במדבר ל״ה:22–25). אם אנו מתייחסים ברצינות לעיקרון הכרוך בכך, נישמר שלא לתרום לשום תאונה קטלנית בצורה בה אנו נוהגים בכלי רכב, בנטילת סיכון טפשי או בכך שנרשה שתנאים לא־בטיחותיים ישררו בביתנו או במקום העבודה שלנו. האם גישתך כלפי דברים אלה משקפת הערכה מלאה לקדושת החיים?
מה באשר לשימוש רפואי בדם?
7. (א) האם העברת דם מאדם אחד לרעהו מתיישבת עם קדושת־הדם? (ב) מדוע אין זה הגיוני להגביל את הצוו ’להימנע מן הדם’, למנהגים שרווחו במאה הראשונה לספירה?
7 אף־על־פי שאין זה נוהג חדש, נעשה — במיוחד במאה העשרים — שימוש נרחב בדם בעירויי־דם, שמגמתם לקיים את החיים. בשיטה זו משתמשים הן בדם והן במרכיבים העיקריים של הדם. מובן ששיטה רפואית זו אינה מהווה ערובה לכך שהחולה לא ימות. בעצם, לעתים בא המוות כתוצאה ישירה משימוש זה בדם. אך, מה שחשוב עוד יותר הוא: האם הדרישה המקראית ש’נימנע מן הדם’, חלה על שיטה רפואית זו? כן! החדרת דמו של יצור אחר, אדם או בעל־חיים, אל הגוף, מפרה את חוק־אלהים. היא מעידה על זילזול בקדושת־הדם (מעשי השליחים ט״ו:19, 20). אין כל בסיס להגביל את הצוו ’להימנע מן הדם’ למנהגים שרווחו במאה הראשונה לספירה, ולהוציא מכלל זה טכניקות רפואיות מודרניות. צא וחשוב: מי יטען שהצוו המקראי האוסר על רצח אינו כולל גרימת מותו של אדם שלא־כחוק באמצעות אקדח, משום שאקדחים לא הומצאו אלא הרבה יותר מאוחר? האם יהא זה הגיוני לטעון שהאיסור על שיכרות חל רק לגבי משקאות שהיו מוכרים במאה הראשונה לספירה, ולא משקאות חריפים בני־ימינו? לאנשים החפצים להשביע את רצון אלהים באמת ובתמים, המסר הכלול בצוו ’להימנע מן הדם’ ברור.
8. (א) כיצד תוכל לקבוע אם שיטת טיפול רפואית כלשהי מתאימה למשחיים? (ב) אם הרופא מציע להוציא כמות מדמך, לאחסנו, ואחר־כך להחזירו אל גופך במהלך ניתוח, אילו עקרונות מקראיים יעזרו לך להגיע להחלטה שקולה? (ג) מה יכול אדם להסיק לגבי טיפול הדורש להזרים את דמו דרך מכשיר הנמצא מחוץ לגוף?
8 בכל זאת, מורכבותן של כמה שיטות רפואיות עלולה לעורר שאלות. כיצד ניתן להכריע בהן? ראשית, בקש מן הרופא הסבר ברור על השיטה המוצעת. בחן אותה תוך כדי תפילה, לאור עקרונות כתבי־הקודש. הרופא עשוי להציע להוציא כמות מסוימת מדמך ולאחסן אותה, כדי להשתמש בה — במקרה הצורך — בניתוח שיחול במועד מאוחר יותר. האם תסכים? זכור שעל־פי תורת־אלהים, שניתנה באמצעות משה, דם שהוצא מגופו של יצור חי צריך היה להישפך על האדמה (דברים י״ב:24). אמנם כיום אין אנו נתונים למצוות התורה, אך המסר העיקרי הוא שהדם מקודש, וכשמוציאים אותו מגופו של יצור חי יש להחזירו לאלהים, בכך ששופכים אותו על הארץ — הדום רגליו. (השווה מתי ה׳:34, 35.) האם יהא זה, אפוא, הולם לאחסן את דמך (ולו לתקופה קצרה יחסית), ואחר־כך להחזירו אל גופך? אך, מה אם הרופא אומר שבמהלך ניתוח או טיפול אחר, יוזרם דמך דרך מכשיר הנמצא מחוץ לגופך, ויוחזר אליו ישירות? האם תסכים לכך?יש שהסיקו שהם יכולים להסכים לכך במצפון נקי, בתנאי שהמכשיר יופעל אך ורך בעזרת נוזל שאינו דם. הם מתייחסים אל הציוד החיצוני כאל הארכת מערכת כלי־הדם שלהם. מובן שהמצבים רבים ושונים, ואתה הוא זה שצריך להחליט. אך, על החלטתך להותירך עם מצפון נקי לפני אלהים (פטרוס א׳. ג׳:16; טימותיאוס א׳. א׳:19).
9. (א) כדי להבטיח שיכבדו את החלטתך ’להימנע מן הדם’, אילו אמצעי זהירות עליך לנקוט? (ב) אפילו במקרה חירום, כיצד ניתן למנוע לעתים עימות לא־נעים? (ג) אם רופא או בית־משפט מנסים לכפות עליך לקבל עירוי־דם, מה תעשה?
9 כדי להבטיח שהרופא יכבד את החלטתך ’להימנע מן הדם’, דבר עימו לפני שיתעורר מצב־חירום רפואי כלשהו. אם עליך להתאשפז לצורך טיפול, נקוט אמצעי זהירות על־ידי בקשה בכתב שלא ישתמשו בדם. כמו־כן, דבר על כך אישית עם הרופא שיטפל בך. אך, מה אם מתעורר מצב־חירום לא־צפוי? תדירות ניתן למנוע עימותים לא נעימים על־ידי שתשוחח עם הרופא בכבוד ובהיגיון, בעודדך אותו לנצל את מיומנותו כדי לעזור, תוך התחשבות במצפונך המשיחי (משלי ט״ו:1; ט״ז:21, 23). אך, מה אם צוות רפואי בעל כוונות טובות יעמוד על כך שהסירוב לקבל דם יסכן את חייך, ולכן ינסה לאלץ אותך להסכים? אמונה בצידקת דרכיו של יהוה יש בה לעשותנו נחושים בהחלטתנו. על הנאמנות ליהוה לגרום לנו להתנגד לכך בעוז, כיון שאנו בוחרים לציית לאלהים יותר מאשר לבני־אדם (מעשי השליחים ה׳:29; השווה איוב ב׳:4; משלי כ״ז:11.)
עד כמה חמור הדבר?
10. מדוע הטענה שעירוי־דם נחוץ להצלת חיים, לא תשנה את דעתנו בנושא?
10 בעיני אנשים שעדיין אינם מכירים את יהוה, עשויים הנימוקים התומכים בעירוי־דם להיראות כמוקירים מאוד את קדושת־החיים. אך, אל נשכח שרבים מן הטוענים כך, מוחלים על השמדת חיים באמצעות הפלה. יהוה יודע על החיים והדם יותר מכל ”מומחה” בתחום הרפואה. כל מצוותיו הוכחו כפועלות לטובתנו, בשמרן על חיינו הנוכחיים ועל תוחלתנו לעתיד (ישעיהו מ״ח:17; טימותיאוס א׳. ד׳:8). האם המצווה ’להימנע מן הדם’ שונה מהן?
11. (א) באיזו דרך אחת ויחידה הירשה יהוה לבני־ישראל להשתמש בדם? (ב) מדוע יש לכך חשיבות רבה עבורנו כמשיחיים?
11 חשיבות הוקרת קדושת־הדם, מודגשת במה שאמר יהוה לגבי הדרך היחידה בה ניתן להשתמש בו. ”כי נפש הבשר בדם היא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר. על־כן אמרתי לבני־ישראל: ’כל נפש מכם לא תאכל דם’” (ויקרא י״ז:11, 12). כל דם הבהמות שנשפך על מזבח־יהוה בתואם עם הצוו הזה, סימל מראש את דמו היקר של ישוע המשיח (עברים ט׳:11, 12; פטרוס א׳. א׳:18, 19). מכאן שקדושת דמו של ישוע עצמו מודגשת בצוו זה שנתן אלהים, האוסר על כל שימוש אחר בדם. אנו למדים מכך, שכל שימוש לא־הולם בדם מעיד על זילזול חמור באמצעי שסיפק יהוה לישועה דרך בנו.
12. לנוכח סכנת מוות, מדוע לא יסכים משיחי אמיתי לשימוש שלילי כלשהו בדם בניסיון להישאר בחיים?
12 בעמדנו בפני מצב של חיים או מוות, עד כמה קצר־ראייה יהא זה להפנות עורף לאלהים! אף־על־פי שאנו מעריכים את שירותם של רופאים מסורים, אין אנו מנסים לשמור נואשות על חיינו ועל חיי יקירינו, מספר ימים או שנים נוספים על־ידי הפרת חוקי אלהים, כאילו היו החיים האלה הכל. אנו מאמינים בערך דמו השפוך של ישוע ובחיי־הנצח שהוא מאפשר. אנו מאמינים בכל לבנו שמשרתיו הנאמנים של אלהים — אפילו אלה אשר מתו — יזכו לגמול של חיי־נצח (יוחנן י״א:25; טימותיאוס א׳. ד׳:10).
שאלות חזרה
• מה עושה את החיים והדם למקודשים? מדוע העולם דוגל בדיעה אחרת?
• כיצד אנו מגלים יחס כבוד לקדושת דמם של בעלי־החיים?
• באילו דרכים שונות על כולנו להראות שאנו מתייחסים לחיי־אנוש כאל דבר מקודש? עד כמה חשוב לעשות כן?