שאלות של קוראים

לאור מצוות אלוהים לגבי שימוש הולם בדם,‏ מהי עמדתם של עדי־יהוה לגבי טיפולים רפואיים הכרוכים בשימוש בדמו של המטופל עצמו?‏

במקום להחליט אך ורק על־פי העדפה אישית או המלצה רפואית כלשהי,‏ חייב כל משיחי לשקול בכובד ראש את מה שאומר המקרא בנידון.‏ זה בינו לבין יהוה.‏

יהוה,‏ האל שלו אנו חבים את חיינו,‏ פסק שאין לאכול דם (‏בראשית ט׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ בתורת משה הגביל אלוהים את השימוש בדם,‏ משום שהדם מסמל את החיים.‏ הוא קבע:‏ ”‏נפש [‏החיים של]‏ הבשר בדם הוא,‏ ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם”‏.‏ ואם מישהו הרג בעל־חיים למטרת אכילה,‏ מה היה עליו לעשות?‏ אלוהים אמר:‏ ”‏ושפך את דמו וכיסהו בעפר”‏a (‏ויקרא י״ז:‏11,‏ 13‏)‏.‏ שוב ושוב חזר יהוה על מצווה זו (‏דברים י״ב:‏16,‏ 24;‏ ט״ו:‏23‏)‏.‏ לאיש מבני ישראל אסור היה לאחסן את דמו של יצור אחר,‏ להפריש לעצמו חלק ממנו או להשתמש בו.‏ היה עליו להכיר בכך שהחיים שייכים לאלוהים.‏

עם מות המשיח פגה החובה לקיים את תורת משה.‏ אלא שהשקפת אלוהים לגבי קדושת הדם נותרה בעינה.‏ בהשראת רוח אלוהים הורו השליחים למשיחיים ’‏להימנע מדם’‏.‏ אסור היה להתייחס למצווה זו בקלות ראש.‏ היא היתה חשובה מבחינה מוסרית לא פחות מן הצו להימנע מאי־מוסריות מינית ומעבודת אלילים (‏מעשי השליחים ט״ו:‏28,‏ 29;‏ כ״א:‏25‏)‏.‏ כשנעשו תרומות דם ועירויי־דם נפוצים במאה ה־20,‏ הבינו עדי־יהוה שהדבר מתנגש עם דבר־אלוהים.‏b

לעתים,‏ לוחץ הרופא על החולה שכמות מסוימת מדמו תאוחסן כמה שבועות לפני ניתוח (‏תרומת דם אוטולוגית קדם ניתוחית [‏PAD]‏)‏,‏ כך שבמקרה הצורך יוכל הרופא לערות לגוף החולה את הדם המאוחסן.‏ אלא שלקיחת הדם,‏ איחסונו ועירויו מנוגדים בתכלית לנאמר בויקרא ובדברים.‏ אין לאחסן דם;‏ יש לשפוך אותו וכביכול להחזירו לאלוהים.‏ נכון,‏ תורת משה כבר אינה בתוקף.‏ אף־על־פי־כן,‏ עדי־יהוה מכבדים את העקרונות הגלומים בה ונחושים בדעתם ’‏להימנע מדם’‏.‏ לפיכך,‏ אין אנו תורמים דם ואין אנו מאחסנים את דמנו לצורך עירוי.‏ טיפול זה נוגד את חוקי אלוהים.‏ את הדם יש ’‏לשפוך’‏.‏

בדיקות וטיפולים אחרים הכרוכים בשימוש בדם החולה אינם מנוגדים בצורה כה ברורה לעקרונותיו המוצהרים של אלוהים.‏ למשל,‏ משיחיים רבים מוכנים שתילקח מהם דגימת דם לצורך בדיקה או אבחון.‏ לאחר הבדיקה נפטרים מן הדגימה.‏ הרופאים עשויים להמליץ גם על טיפולים מורכבים יותר תוך שימוש בדם החולה.‏

לדוגמה,‏ בניתוחים מסוימים ניתן להסיט חלק מן הדם בתהליך המכונה דילול הדם.‏ הדם שנותר בחולה הוא דם מדולל.‏ מאוחר יותר,‏ הדם במחזור שמחוץ לגופו מוחזר אליו ומעלה את ספירת דמו קרוב לרמה הנורמלית.‏ בתהליך דומה,‏ המכונה הצלת תאים,‏ שואבים את הדם מתוך הפצע המדמם,‏ מסננים אותו ומחזירים את תאי הדם האדומים לחולה.‏ לעתים מזרימים את הדם למכונה הממלאת באופן זמני את תפקידם של איברי גוף (‏כמו הלב,‏ הריאות או הכליות)‏.‏ הדם מוחזר מן המכונה אל החולה.‏ יש טיפולים שבהם מוזרם הדם אל מכשיר צנטריפוגה כדי לנקותו מחלקיקים מזיקים או פגומים.‏ לעתים המטרה היא לבודד מרכיב דם מסוים ולהשתמש בו במקום אחר בגוף.‏ קיימות גם בדיקות שבהן לוקחים כמות דם לצורך תיוג או כדי למהול את דגימת הדם בתרופה המוחדרת לגוף החולה.‏

לכל טיפול מאפיינים משלו,‏ ואין ספק שצפויים להתפתח טיפולים ובדיקות חדשים.‏ אין זה מתפקידנו לנתח את כל ההבדלים ולקבוע כללי ברזל.‏ חובה על המשיחי להחליט בעצמו כיצד ישתמשו בדמו בניתוחים,‏ בבדיקות רפואיות או בטיפולים שוטפים.‏ עליו לבקש מן הרופא או מהטכנאי שיספקו לו מראש מידע עובדתי לגבי מה שייעשה בדמו בהליך רפואי כלשהו.‏ אחר כך,‏ עליו לקבל החלטה על־פי צו מצפונו.‏ (‏ראה מסגרת.‏)‏

המשיחיים חייבים לזכור את הקדשתם לאלוהים ואת חובתם ’‏לאהוב אותו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם ובכל שכלם’‏ (‏לוקס י׳:‏27‏)‏.‏ שלא כמו רוב בני האדם,‏ עדי־יהוה מוקירים את הקשר הטוב שלהם עם אלוהים.‏ מקור החיים מאיץ בכל אדם לבטוח בדמו השפוך של ישוע.‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏בדמו [‏של ישוע המשיח]‏ יש לנו הפדות,‏ סליחת החטאים כפי עושר חסד האלוהים”‏ (‏אפסים א׳:‏7‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 31]‏

שאל את עצמך

אם חלק מדמי יוּצא מגופי וזרימתו תיעצר לזמן מה,‏ האם מצפוני ירשה לי לראות בדם זה כחלק ממני,‏ ועל כן לא יהיה צורך ’‏לשפוך אותו על הארץ’‏?‏

האם מצפוני המודרך על־פי המקרא לא יציק לי אם בהליך אבחנתי או טיפולי,‏ יוּצא חלק מדמי,‏ יטופל ויוחזר לתוך גופי?‏