פרק 24
מטרת יהוה נוחלת הצלחה נאדרת
1, 2. (א) מהי מטרת יהוה בנוגע ליצוריו בני־התבונה? (ב) מי היו כלולים במשפחת עובדי־אלהים המאוחדת? (ג) בנוגע לכך, איזו שאלה אישית דורשת עיון?
מטרתו האוהבת והנבונה של יהוה היא, שכל היצורים בני־התבונה יהיו מאוחדים בעבודת־אלהים אמיתית ושכולם ייהנו מן החירות של הבנים לאלהים. לכך משתוקקים גם כל שוחרי־הצדק.
2 יהוה החל להגשים מטרה נשגבה זו, בהחילו במלאכת הבריאה שלו. ראשית בריאתו היה בן, אשר הוכיח עצמו כ”זוהר כבודו וצלם עצמותו” (עברים א׳:1–3). הוא היה מיוחד במינו, משום שנברא על־ידי אלהים עצמו. באמצעותו הובאו לידי קיום בנים אחרים — תחילה מלאכי־המרום ואחר האדם עלי־אדמות (איוב ל״ח:7; לוקס ג׳:38). כל הבנים הללו היוו משפחה אוניברסלית אחת. עבור כולם היה יהוה האלהים, האחד והיחיד שיש לעבדו, ריבון היקום. כמו־כן, היה הוא אביהם האוהב. האם הוא גם אביך, ואתה אחד מילדיו? איזה קשר יקר־ערך יכול זה להיות!
3. (א) מדוע איש מאיתנו איננו בן של אלהים על־סמך לידתו? (ב) אך, איזה אמצעי אוהב העניק יהוה לצאצאי אדם?
3 בכל זאת, עלינו להכיר בעובדה שכאשר נגזר על הורינו האנושיים הראשונים מוות כחוטאים בזדון, גורשו הם מגן־עדן ואלהים התכחש אליהם. הם חדלו להיות חלק ממשפחתו האוניברסלית של יהוה. (בראשית ג׳:22–24; השווה דברים ל״ב:4, 5.) כולנו, כצאצאי אדם, נולדנו עם הנטייה לחטוא. מאחר שכולנו צאצאי הורים אשר גורשו ממשפחתו של אלהים, איננו יכולים להתיימר להיות בנים לאלהים אך ורק על־יסוד לידתנו כבני־אנוש. אך, יהוה ידע שחלק מצאצאי אדם יאהבו צדק, והוא ספק באהבה אמצעי שדרכו יוכלו לזכות בחירות ובכבוד של בנים לאלהים (רומים ח׳:20, 21).
מעמדם המועדף של בני־ישראל
4. (א) על איזה יסוד היו בני־ישראל ”בנים” של אלהים? (ב) מה לא היה משמע הדבר?
4 כ־500,2 שנה לאחר בריאת אדם, שוב הושיט יהוה לאנשים מסוימים את הזכות להיות עימו בקשר של בנים. בתואם עם הברית שכרת עם אברהם, בחר יהוה בעם־ישראל להיות עמו. לכן, בפנותו אל פרעה מלך מצרים, הוא כינה את עם־ישראל ”בנִי” (שמות ד׳:22, 23; בראשית י״ב:1, 2). מאוחר יותר, נתן הוא לעם־ישראל את התורה בהר־סיני, הפך אותם לאומה והשתמש בהם בקשר עם מטרתו. מאחר שהם היו ”עם סגולה” ליהוה, דובר עליהם מבחינה לאומית על ”בנים” של אלהים (דברים י״ד:1, 2; ישעיהו מ״ג:1). כמו־כן, בשל מגעיו המיוחדים עם אנשים מסוימים בתוך האומה, התייחס אליהם יהוה כאל בנים (דברי הימים א׳. כ״ב:9, 10). מעמד זה היה מבוסס על יחסי־ברית עם אלהים. אך, משמע הדבר לא היה שהם נהנו מן החירות הנפלאה שהיתה לאדם כבן־אלהים. הם עדיין היו משועבדים לחטא ולמוות.
5. כיצד איבד עם־ישראל את מעמדו המיוחד לפני אלהים?
5 אף־על־פי־כן, כבנים היה להם מעמד מועדף לפני אלהים. כן היתה מוטלת עליהם האחריות לכבד את אביהם ולפעול בתואם עם מטרתו. ישוע הדגיש עד כמה חשוב שימלאו התחייבות זו — לא רק לטעון שאלהים הוא אביהם, אלא להוכיח עצמם כבניו (מתי ה׳:43–48; מלאכי א׳:6). אך בני־ישראל, כאומה, לא עשו זאת. לכן, במהלך השנה האחרונה לשליחותו הארצית של ישוע, כשמנהיגי־הדת שביקשו להמיתו הכריזו, ”יש לנו אב אחד — האלהים”, הצביע ישוע בתקיפות על כך שמעשיהם וכוונותיהם העידו שטענה זו כוזבת (יוחנן ח׳:41, 44, 47). בשנת 33 לספירה, ביטל אלהים את תוקף ברית התורה, והבסיס ליחסים המיוחדים מהם נהנה עם־ישראל הגיע לסופו. אך, ליהוה לא חדלו להיות בקרב האנושות אנשים שאותם קיבל כבנים.
יהוה מאחד את משרתיו
6. איזו ”תוכנית” תיאר פאולוס באפסים א׳:9, 10, ומה תכליתה?
6 אל המשיחיים שבאפסוס כתב השליח פאולוס על תוכניתו של אלהים לאחד את קהילת משרתיו — התוכנית שבאמצעותה אלה המגלים אמונה יכולים להפוך לבני־ביתו האהובים, באמרו: ”[אלהים] הודיע לנו את סוד רצונו כפי חפצו, את התוכנית שהקדים וערך בו — התוכנית [ביוונית, ניהול משק־הבית] לקבץ את הכל במשיח במלאת העתים, את מה שבשמים ואת מה שבארץ” (אפסים א׳:9, 10). ”תוכנית” זו של ניהול ביתו, סובבת סביב ישוע המשיח. באמצעותו זוכים אנשים לשביעות רצונו של אלהים — חלקם עם התוחלת לחיות בשמים ואחרים עלי־אדמות — כדי לשרת תוך אחדות יחד עם המלאכים, בני־אלהים הרוחניים, אשר הוכיחו את נאמנותם לו.
7. מי הם ”מה שבשמים”, ואיזו משמעות יש לאיסופם לגביהם?
7 תחילה, החל מחג־השבועות של שנת 33 לספירה, הופנתה תשומת־הלב אל ”מה שבשמים”, היינו, אל אלה שיהיו יורשים־שותפים עם המשיח במלכותו השמימית. על יסוד אמונתם בערך קרבנו של ישוע המשיח, הוכרזו הם כצדיקים על־ידי אלהים (רומים ה׳:1, 2). אזי הם ”נולדו מלמעלה”, כלומר, נולדו כבני־אלהים עם התקווה לחיות בשמים (יוחנן ג׳:3; א׳:12, 13). אלהים כרת עימם ברית חדשה כאומה רוחנית. בבוא העת נועדו להיכלל בה יהודים וגויים כאחד, שמספרם הכולל 000,144 (גלטים ג׳:26–29; ההתגלות י״ד:1).
8. השווה את יחסיהם של יורשי־המלכות עם האב, עם היחסים שהיו לבני־ישראל עימו תחת התורה.
8 אף־על־פי שעדיין אינם מושלמים מבחינה גופנית, שארית יורשי המלכות השמימית נהנים מיחסים יקרים וקרובים עם האב. בנוגע לכך, כתב פאולוס: ”וכיון שאתם בנים, אלהים נתן בלבבכם את רוח בנו הקוראת ’אבא, אבינו!’ לפיכך אינך עבד עוד כי אם בן; ואם בן, אזי גם יורש מטעם אלהים” (גלטים ד׳:6, 7). ביטוי זה, ”אבא”, הינו צורת פנייה של חיבה — פנייה של ילד קטן אל אביו. עקב עליונותם של הקורבן של ישוע וחסד אלהים, נהנים משיחיים משוחי־רוח אלה מיחסים קרובים עם אלהים, יותר מכל מה שנתאפשר לאנשים לא מושלמים תחת ברית התורה. אך, מה שצופן להם העתיד נפלא עוד יותר.
9. מה משמעות מימוש מעמדם כבנים במלואו?
9 אם הם יוכיחו את נאמנותם עד מוות, הם יזכו למימוש מעמדם כבנים במלואו, על־ידי שיוקמו לחיי־אלמוות בשמים. שם יזכו לשרת תוך אחדות לפני עצם נוכחותו של יהוה אלהים. רק מספר קטן של בני־אלהים אלה עדיין חיים עלי־אדמות (רומים ח׳:14, 23; יוחנן א׳. ג׳:1, 2).
”לקבץ... את מה שבארץ”
10. (א) מי הם ”מה שבארץ”, וממתי החלו הם להתקבץ בעבודת־אלהים מאוחדת? (ב) מה טיב יחסיהם עם יהוה?
10 אותה ”תוכנית” המאפשרת לבני־אדם להתקבץ אל ביתו של אלהים, כשלפניהם התוחלת לחיות בשמים, מתייחסת גם אל ”מה שבארץ”. מאז שנת 1935 במיוחד, מתקבצים אנשים המאמינים בקורבן המשיח, כשלנגד עיניהם התוחלת לחיות לנצח עלי־אדמות. הם מפארים את יהוה ומרוממים את עבודתו, שכם אחד עם שארית הכיתה משוחת־הרוח (צפניה ג׳:9; ישעיהו ב׳:2, 3). מתוך כבוד עמוק, פונים גם הם אל יהוה כ”אב”, בהכירם בו כמקור החיים, והם משתדלים בכנות לשקף את תכונותיו, כפי שהוא מצפה שבניו יעשו. הם נהנים משביעות רצונו ומברכתו, על יסוד אמונתם בדמו השפוך של ישוע (מתי ו׳:9; ההתגלות ז׳:9, 14). אך, הם יודעים שהשמחה הנובעת מהכרתו המלאה של אלהים בהם כבילדיו, עדיין צפונה להם בחיק העתיד.
11. (א) איזו הבטחה מושיט הכתוב ברומים ח׳:19–21 לאנושות? (ב) מהי ”התגלות הבנים לאלהים”, אשר לה הם מצפים בדריכות?
11 כפי שמראה הכתוב ברומים ח׳:19–21, הם מצפים בדריכות ”להתגלות הבנים לאלהים”, משום שאז תבוא העת שהבריאה האנושית הזאת ”תשוחרר משיעבוד הכיליון”. ”התגלות” זו תתרחש, כאשר אנשים כאן עלי־אדמות יראו עדות לכך שבניו המשוחים של אלהים, שזכו לגמולם השמימי, החלו לפעול כשותפים עם אדונם שזכה לתפארת, ישוע המשיח. הדבר יתגלה עם השמדת סדר־הדברים המושחת הזה בכללותו, שבעקבותיה תורעפנה ברכות אלף שנות שלטון המשיח, שבמרוצתן ישלטו עימו ה”בנים לאלהים” כמלכים וכהנים (ההתגלות ב׳:26, 27; כ׳:6).
12. לאחר ”הצרה הגדולה”, לאיזה שיר־תהילה יצטרפו בני־אלהים משוחי־הרוח המנצחים, ומה משמע הדבר?
12 עד כמה מרנין־לב יהיה זה, שלאחר ”הצרה הגדולה” ישאו אותם בנים לאלהים, שהצטרפו אל המשיח, את קולם בתהילה לאלהים, ויכריזו בגיל: ”גדולים ונפלאים מעשיך, יהוה אלהי צבאות; צדק ואמת דרכיך, מלך הגויים. מי לא ייראך, יהוה, ולא יתן כבוד לשמך? כי אתה לבדך קדוש, הן כל הגויים יבואו וישתחוו לפניך; כי נגלו משפטי צדקך!” (ההתגלות ט״ו:3, 4). בעצם, האנושות כולה, המורכבת מאנשים בני כל האומות לשעבר, תתאחד בעבודת האל האמיתי. אפילו שוכני־הקבר יקומו לתחייה, ותינתן להם האפשרות לצרף את קולם לתהילת יהוה.
13. מאיזו חירות נפלאה ייהנו מיד ניצולי ”הצרה הגדולה?”
13 לא עוד יהיה השטן ”אל העולם הזה”. לא עוד יצטרכו עובדי־יהוה עלי־אדמות להתמודד עם השפעתו המרושעת (קורינתים ב׳. ד׳:4; ההתגלות כ׳:1–3). לא עוד ייצגו דתות־הכזב את אלהינו האוהב בצורה מסולפת, ולא עוד ישמשו כגורם מפלג בחברה האנושית. שוב לא יסבלו משרתי האל האמיתי מאי־צדק וניצול מידי אנשים בעלי מישרות ממשלתיות. איזו חירות נפלאה יביא הדבר לניצולי ”הצרה הגדולה!”
14. באילו אמצעים ישוחררו הם מן החטא וכל השפעותיו?
14 כ”שה האלהים הנושא חטאת העולם”, יוציא ישוע המשיח לפועל את ערך קורבנו, כדי לבטל את כל חטאי העבר של האנושות (יוחנן א׳:29). כאשר היה ישוע על הארץ ואמר לאדם מסוים שחטאיו נסלחו לו, הוא גם ריפא את האיש כהוכחה לכך (מתי ט׳:1–7). באופן דומה, ירפא הוא בדרך־נס מן השמים את העיוורים, החירשים, האילמים, בעלי־המום, הלוקים בנפשם ובעלי כל מחלה אחרת. אט־אט, על־ידי עיצוב מתמיד של אישיותם על־פי דרכי הצדק של אלהים, יבטלו לחלוטין כל האנשים החפצים בכך והמצייתים, את ”חוק החטא” בתוך עצמם, כך שכל מעשיהם, מחשבותיהם ושאיפות־לבם ישביעו הן את רצונם והן את רצון אלהים. (רומים ז׳:21–23; השווה ישעיהו כ״ה:7, 8; וההתגלות כ״א:3, 4.) הם ייעזרו להגיע לידי שלימות אנושית מלאה, לפני תום אלף־השנים. הם ישוחררו כליל מן החטא ומכל השפעותיו המצערות. הם ישקפו באורח הולם את ’צלם אלהים ודמותו’, בגן־עדן חובק־עולם (בראשית א׳:26).
15. איזו פעולה ינקוט המשיח בתום אלף השנים, ולאיזו תכלית?
15 כאשר יביא המשיח את האנושות לידי שלימות, יחזיר אל האב את הסמכות שהעניק לו לביצוע משימה זו. כפי שנובא בקורינתים א׳. ט״ו:28: ”וכאשר הכל יושת תחתיו [תחת הבן], אז גם הבן עצמו יהיה כפוף למי ששת תחתיו את הכל, למען יהיה האלהים הכל בכל”.
16. בפני מה תעמוד אז כל האנושות המושלמת, ומדוע?
16 או־אז תינתן לאנושות המושלמת ההזדמנות להוכיח כי בחירתם הבלתי־משתנה היא לשרת לנצח את האל האמיתי האחד. לפיכך, בטרם יאמץ אותם כבנים באמצעות ישוע המשיח, יעמיד יהוה את כל אותם אנשים מושלמים בפני מבחן סופי. השטן ושדיו ישוחררו מן התהום. הדבר לא יסב נזק נצחי למי שאוהבים את יהוה באמת ובתמים. אך, כל מי שירשו לעצמם תוך חוסר־נאמנות למרוד ביהוה, יישמדו לנצח יחד עם המורד הראשון ושדיו (ההתגלות כ׳:7–10).
17. תוך התגשמות מטרת יהוה, איזה מצב ישרור שוב בקרב כל יצוריו בני־התבונה?
17 בשלב זה יאמץ יהוה באהבה, באמצעות המשיח, כבנים את כל בני־האנוש המושלמים, שיעמדו במבחן סופי ומכריע זה. אזי, ייהנו הם באורח מלא מן ”החירות והכבוד של הבנים לאלהים” (רומים ח׳:21). הם ייעשו סוף־סוף חלק ממשפחתו האוניברסלית המאוחדת של אלהים, אשר לכולה יהיה יהוה לעולמי־עד האל האחד והיחיד, ריבון היקום והאב האוהב. או־אז יהיו כל היצורים בני־התבונה שברא יהוה, בשמים ועל הארץ, מאוחדים שוב בעבודת האל האמיתי האחד.
שאלות חזרה
• לפני המרד בגן־עדן, איזו קירבה היתה לכל עובדי יהוה כלפיו?
• איזו אחריות מוטלת על כל מי שהם בנים לאלהים?
• מי הם כיום בניו של אלהים? מי עוד ייעשו בנים לאלהים, וכיצד קשור הדבר למטרת יהוה בנוגע לעבודת־אלהים מאוחדת?