הכל יהיו בני חורין
”אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות בנו. כל הבריאה מצפה בכיסופים להתגלות הבנים־לאלוהים. הן הבריאה — לא מרצונה אלא על־ידי המכניע אותה — הוכנעה לַהבל בתקווה שגם הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים. אנו יודעים שכל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה” (רומים ח׳:18–22).
בפסוקים אלו שבאיגרתו אל המשיחיים ברומא מסביר השליח פאולוס בקצרה מדוע החיים נטולי חירות אמיתית ומתאפיינים בריקנות ובכאב. הוא מבהיר גם כיצד לזכות לחירות אמיתית.
”סבלות הזמן הזה”
פאולוס אינו מתייחס בביטול אל ”סבלות הזמן הזה”, באומרו כי אין הם ”שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות בנו”. בימי פאולוס ובזמנים מאוחרים יותר סבלו המשיחיים סבל רב תחת יד הברזל של רשויות רומא, אשר לא כיבדו את זכויות האדם. משסברה רומא שהמשיחיים הם אויבי המדינה, דיכאה אותם באכזריות. ההיסטוריון ג. מ. רוברטס מוסר: ”משיחיים רבים בעיר הבירה [רומא] הומתו באופן מחריד בזירה או נשרפו חיים” (קיצור תולדות העולם [Shorter History of the World]). על קורבנות הרדיפות שהנהיג נֵירון נמסר במקור אחר: ”חלקם נצלבו, חלקם כוסו בעורות חיה ושוסעו למוות על־ידי כלבים, את חלקם מרחו בזפת והם היו לשריפה למען ישמשו מאור לעת לילה” (תולדות הברית החדשה [New Testament History], מאת פ. פ. ברוס).
אין ספק שמשיחיים קדומים אלו רצו להשתחרר מן הדיכוי, אך הם לא היו מוכנים להשיגו במחיר הפרת תורתו של ישוע המשיח. לדוגמה, הם שמרו על ניטרליות מוחלטת גם במאבק בין רשויות רומא לבין הקנאים, לוחמי החירות היהודים (יוחנן י״ז:16; י״ח:36). הקנאים סברו כי ”אין זה צו השעה לדבר על המְתנה לימי הגאולה שיביא אלוהים”. הם טענו שיש ”לתקוף את האויב”, את רומא (תולדות הברית החדשה). המשיחיים הקדומים חשבו אחרת. ”המְתנה לימי הגאולה שיביא אלוהים” היתה, לדידם, הברירה המציאותית היחידה. הם היו משוכנעים שמאומה, מלבד התערבות אלוהים, לא ישים קץ מוחלט ל”סבלות הזמן הזה” ולא יביא חירות אמיתית ובת קיימא (מיכה ז׳:7; חבקוק ב׳:3). אך לפני שנראה כיצד זה יקרה, הבה נבדוק מדוע בכלל ’הוכנעה הבריאה לַהבל’.
”הוכנעה לַהבל”
המילה ”בריאה” בפסוק, מציין בנג׳מין וילסון בתרגומו אמפטיק דיאגלוט, אין משמעה ”הבריאה הדוממת וחסרת הדעת”, כפי שסבורים כמה, אלא ”כלל האנושות”. (השווה קולוסים א׳:23.) עניינה בכל המשפחה האנושית הכמהה לחירות. ’הוכנענו להבל’ עקב מה שעשו הורינו הראשונים. ’לא מרצוננו’ קרה הדבר, ירשנו את המצב הזה. מנקודת המבט המקראית טעה רוסו באומרו כי ”האדם נולד חופשי”. כולנו נולדנו עבדים לחטא ולאי־שלימות, משועבדים למערכת נגועה בתסכול ובהבל (רומים ג׳:23).
מדוע? כי הורינו הראשונים, אדם וחוה, רצו להיות ”כאלוהים”, להחזיק בזכות להגדרה עצמית מוחלטת, כלומר להחליט בעצמם מה טוב ומה רע (בראשית ג׳:5). הם התעלמו מגורם חשוב אחד הנוגע לחירות. רק לבורא יש חירות מוחלטת, שהרי הוא ריבון היקום (ישעיהו ל״ג:22; ההתגלות ד׳:11). חירות האדם חייבת להיות חירות מוגבלת. זו הסיבה שהתלמיד יעקב עודד את המשיחיים בימיו להיות כפופים ל”תורה השלימה, תורת החירות” (יעקב א׳:25).
יהוה גירש את אדם וחוה ממשפחתו האוניברסלית — צעד שהוביל למותם (בראשית ג׳:19). אך מה יהיה על צאצאיהם? ברוב רחמיו הרשה להם יהוה להביא ילדים, גם אם לא יכלו אלא להוריש להם אי־שלימות, חטא ומוות. וכך ”עבר המוות לכל בני אדם” (רומים ה׳:12). במובן זה ’הכניע [אלוהים] את הבריאה לַהבל’.
”התגלות הבנים־לאלוהים”
עם זאת, יהוה עשה כן ”בתקווה” שיום אחד תוחזר החירות למשפחה האנושית על־ידי ”הבנים־לאלוהים”. מי הם ”הבנים־לאלוהים”? אלה הם תלמידיו של ישוע המשיח, אשר כמו יתר ”הבריאה [בני האדם]”, משועבדים מלידה לחטא ולאי־שלימות. הזכות להצטרף למשפחתו האוניברסלית הטהורה והמושלמת של אלוהים אינה נחלתם מלידה. אבל יהוה נוהג עימם בצורה יוצאת מן הכלל. באמצעות קורבן־הכופר של ישוע המשיח, הוא משחרר אותם מן השעבוד לחטא התורשתי ו’מצדיק’ אותם, כלומר, מקנה להם מעמד רוחני טהור (קורינתים א׳. ו׳:11). אחרי כן הוא מאמץ אותם כ”בנים לאלוהים” ומחזיר אותם למשפחתו האוניברסלית (רומים ח׳:14–17).
כבוד גדול יפול בחלקם כבניו המאומצים של יהוה. הם יהיו ”כוהנים לאלוהינו, וימלכו על הארץ” לצד ישוע המשיח כחלק מממשלתו או מלכותו השמימית של אלוהים (ההתגלות ה׳:9, 10; י״ד:1–4). זו ממשלה המושתתת על עקרונות החירות והצדק — ולא על דיכוי ורודנות (ישעיהו ט׳:5, 6; ס״א:1–4). השליח פאולוס מציין, שהבנים־לאלוהים שותפים לישוע, ’זרע אברהם’ שהובטח לפני זמן רב (גלטים ג׳:16, 26, 29). יוצא מכך שיש להם תפקיד חשוב במילוי ההבטחה שהבטיח אלוהים לאברהם ידידו. חלק מן ההבטחה היא שבאמצעות זרעו (צאצא) של אברהם ’יתברכו כל גויי הארץ’ (בראשית כ״ב:18).
איזו ברכה מביאים הם על בני האדם? הבנים־לאלוהים משתתפים בשחרור כל המשפחה האנושית מן ההשלכות החמורות של החטא הקדמון ובהשבת השלימות למין האנושי. המונים ”מכל האומות והשבטים והעמים” יכולים להתברך, בתנאי שיאמינו בקורבן־הכופר של ישוע המשיח וייכנעו למלכותו שופעת החסד (ההתגלות ז׳:9, 14–17; כ״א:1–4; כ״ב:1, 2; מתי כ׳:28; יוחנן ג׳:16). ”כל הבריאה” תיהנה שוב מן ”החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים”. לא תהא זו חירות פוליטית זמנית ומוגבלת, אלא חירות מכל דבר אשר מכאיב ומציק למשפחה האנושית מאז דחו אדם וחוה את ריבונות אלוהים. אין פלא אפוא, שהשליח פאולוס אמר כי ”סבלות הזמן הזה אינם שקולים” כנגד שירותם המכובד של נאמנים אלו!
מתי תתחיל ”התגלות הבנים־לאלוהים”? בקרוב מאוד, כשיבהיר יהוה לַכּל מי הם הבנים־לאלוהים. זה יקרה כשיוקמו ”בנים” אלה לתחייה בשמים ויסירו עם ישוע המשיח את הרשע והדיכוי מעל פני הארץ במלחמת הר מגידון אשר לאלוהים (דניאל ב׳:44; ז׳:13, 14, 27; ההתגלות ב׳:26, 27; ט״ז:16; י״ז:14; י״ט:11–21). מסביבנו שפע הוכחות שאנו חיים בשלהי ”אחרית הימים”, ובקרוב תפוג הסובלנות ארוכת הימים שגילה אלוהים כלפי המרד וכלפי הרֶשע שבא בעקבותיו (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5; מתי כ״ד:3–31).
כן, צדק השליח פאולוס באומרו כי ”כל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה” — אבל לא לעוד הרבה זמן. מיליונים החיים היום יחזו ב”השבת הכל לתיקונו, דבר שאלוהים דיבר מעולם בפי נביאיו הקדושים”, ובין הדברים שיושבו לאדם הם השלום, החירות והצדק (מעשי השליחים ג׳:21).
חירות אמיתית סוף סוף
מה עליך לעשות כדי ליהנות מן ”החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים”? ישוע המשיח אמר: ”אם תעמדו בדברי, תלמידיי אתם באמת; ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם” (יוחנן ח׳:31, 32). זה המפתח לחירות — ללמוד את מצוותיו ואת דבריו של המשיח ולקיימם. העושה כן נהנה כבר עתה מחירות מסוימת, ובעתיד הקרוב ייהנה מחירות מלאה תחת שלטונו של ישוע המשיח. מן החוכמה ללמוד את המקרא ואת ’דברו’ של ישוע (יוחנן י״ז:3). הצטרף לקהילת תלמידי המשיח האמיתיים והייה פעיל בה, כדוגמת המשיחיים הראשונים. כך תלמד את האמת שחושף יהוה באמצעות ארגונו, אמת שתעניק לך חירות (עברים י׳:24, 25).
בעודך ’מצפה להתגלות הבנים־לאלוהים’, רכוש ביטחון, כמו השליח פאולוס, בהגנתו ובתמיכתו של המשיח, גם אם הסבל והעוולות שפוקדים אותך נראים לך קשים מנשוא. אחרי שדיבר על התגלות הבנים־אלוהים שאל פאולוס: ”מי יפרידנו מאהבת המשיח? האם צרה או מצוקה, רדיפות או רעב, האם עירום או סכנה או חרב?” (רומים ח׳:35) כן, אם להשתמש במילותיו של רוסו, המשיחיים בימי פאולוס היו ’אסורים באזיקים’ לכוחות דיכוי שונים. הם ’הוּרגו כל היום כצאן טבחה’ (רומים ח׳:36). האם נשברו?
נהפוך הוא, השליח פאולוס כותב: ”בכל אלה, בעזרת האוהב אותנו, אנחנו יותר ממנצחים” (רומים ח׳:37). מנצחים למרות כל מה שעבר עליהם? הייתכן? ”אני בטוח”, משיב פאולוס, כי ”לא המוות ולא החיים, לא מלאכים ולא שליטים, לא דברים שבהווה ולא דברים שעתידים לבוא, לא כוחות, לא גבהים ולא מעמקים ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו” (רומים ח׳:38, 39). גם אתה יכול לצאת ’מנצח’ מכל ’צרה או מצוקה או רדיפות’. אהבת אלוהים היא ערובה לכך שבקרוב — בקרוב מאוד — ’נשוחרר מ[כל] שעבוד... אל החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים’.
[תמונות בעמוד 6]
”כל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה”
[תמונה בעמוד 7]
’הבריאה תשוחרר מכל שעבוד אל החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים’