פרק 19
למה הילדים אינם מניחים לי?
הליכתו של הנער מסגירה את המתחולל בקרבו. הוא מתוח, חסר ביטחון ומבולבל בסביבתו החדשה. התלמידים הגדולים קולטים מייד שזהו תלמיד חדש בבית־הספר. בתוך דקות ספורות, הוא מוקף בבני־נוער הלועגים לו! פניו מסמיקות מבושה, והוא נס למקום המבטחים הקרוב ביותר — לחדר השירותים. קול רעמי הצחוק מהדהד בין הקירות.
צעירים רבים נהנים להטריד, להקניט ולהעליב את הזולת. גם בימי המקרא, היו בני־נוער שהתנהגו ברשעות. למשל, קבוצת ילדים התקלסה פעם בנביא אלישע. כעדות לבוז שרחשו לתפקידו, קראו הנערים בחוסר כבוד: ”עלה, קירח! עלה, קירח!” (מלכים ב׳. ב׳:23–25) בני־נוער רבים נוהגים היום להעליב ולהעיר הערות פוגעות.
”בכיתה ט׳ הייתי הנמוך מכולם”, נזכר אחד ממחברי הספר חבלי גדילה בכיתה (Growing Pains in the Classroom). ”כתלמיד חטיבת־ביניים, השילוב הזה של החכם ביותר והנמוך ביותר בכיתה היה בבחינת אסון עבורי: מי שלא רצה להרביץ לי בשל נמיכות קומתי הרביץ לי משום שהייתי חכם. כינו אותי ’משקפופר’, ולא זו בלבד אלא גם ’אנציקלופדיה מהלכת’, ובעוד כל מיני כינויי גנאי”. מחבר הספר בדידות הילדים (The Loneliness of Children) מוסיף: ”ילדים בעלי מגבלות גופניות, בעיות בדיבור או מוּזרוּת פיסית או התנהגותית ברורה משמשים מטרות נוחות להקנטות מצד ילדים אחרים”.
יש שבני־נוער מתגוננים על־ידי הצטרפותם לתחרות אכזרית: הטחת גידופים זה בזה, גידופים שחריפותם הולכת וגדלה (בדרך־כלל כלפי ההורים). לעומת זאת, לא מעט צעירים עומדים חסרי ישע לנוכח הטרדות מבני־גילם. נער זוכר שחבריו לספסל הלימודים הקניטו אותו והציקו לו, והיו ימים שמרוב פחד ותחושת אומללות היה ’נתקף בחילות’. הוא לא יכול היה להתרכז בלימודים כי חשש מפני מה שיעשו לו התלמידים.
אין זו בדיחה
האם בני־גילך נטפלים אליך ברשעות? אם אומנם כן, תוכל אולי להתנחם בעובדה, שאלוהים רואה זאת בחומרה. תן דעתך לסיפור המקראי בדבר המשתה שנערך לרגל היגמלותו של יצחק בן אברהם. כנראה מתוך קנאה בירושה שיִירש יצחק, החל ישמעאל, בנו בכורו של אברהם, ”מצחק” על יצחק. אך לא מדובר היה בצחוק טבעי ותמים, אלא בהקנטות שהיו בגדר ’רדיפות’ (גלטים ד׳:29). שרה, אמו של יצחק, הבחינה בריח העוינות שנדף מן ההקנטות. היא ראתה בזה פגיעה במטרת יהוה להקים ”זרע”, כלומר משיח, דרך בנהּ, יצחק. לבקשת שרה, גורשו ישמעאל ואמו מבית אברהם (בראשית כ״א:8–14).
באותו אופן, אם צעירים מציקים לך ברשעות אין זו בדיחה — בייחוד אם הם נוהגים כך בשל מאמציך לחיות על־פי ערכי המקרא. למשל, בני־נוער משיחיים ידועים כמי שמבשרים את אמונתם ברבים. אבל, כפי שאמרה קבוצת צעירים מעדי־יהוה: ”הילדים בבית־הספר צוחקים עלינו כי אנחנו מבשרים מבית לבית, ובגלל זה הם משפילים אותנו”. כמשרתי האלוהים הנאמנים שחיו בימי קדם, מספר ניכר של בני־הנוער משיחיים ’מתנסים בחרפת לעג’ (עברים י״א:36). ראוי לציינם לשבח על עמידתם בחרָפות אלו באומץ־לב!
למה הם מתנהגים כך
אף־על־פי־כן, ייתכן שאתה שואל את עצמך מה יביא את המציקים להניח לך לנפשך. ראשית כל, עליך להבין את הסיבות להתנהגותם. ”גם בשחוק יכאב לב”, אומר התנ״ך במשלי י״ד:13. קבוצת בני־נוער מציקים למישהו ופורצים בצחוק. אולם, אין הם ’רנים מטוּב לב’ (ישעיהו ס״ה:14). לעתים קרובות הצחוק אינו אלא מסווה לאי־שקט פנימי. ייתכן מאוד שמאחורי החזות השחצנית, המטרידים למעשה אומרים: ’איננו אוהבים את עצמנו, אבל נרגיש טוב יותר אם נשפיל מישהו אחר’.
גם קנאה עלולה להצית התקפות. זכור את הסיפור המקראי על יוסף הצעיר, שאֶחיו עשו יד אחת נגדו משום שהיה אהוב על אביו. הקנאה העזה לא הובילה רק להתקפות מילוליות, אלא גם לתאוות רצח! (בראשית ל״ז:4, 11, 20) גם היום, תלמיד שנון או חביב על המורים עלול לעורר את קנאת בני־גילו. העלבונות נועדו לכאורה להעמידו במקומו.
לפיכך, חוסר־ביטחון, קנאה והערכה עצמית ירודה הם במקרים רבים גורמי הלעג. אם כן, מדוע תאבד את הערכתך העצמית מפני שאיזה נער חסר ביטחון איבד את ההערכה העצמית שלו?
עצירת ההטרדות
”אשרי האיש אשר... במושב לֵצים לא ישב”, אומר המשורר (תהלים א׳:1). אם תצטרף ללצים כדי להסיט ממך את תשומת־הלב, מעגל העלבונות רק יגדל. עצת אלוהים היא: ”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה. ... התגבר על הרע בטוב” (רומים י״ב:17–21).
קהלת ז׳:9 מוסיף: ”אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח”. כן, למה להתייחס להקנטות ברצינות יתרה? אמת, מי שמלגלג על מבנה גופך או משתעשע מן הפגמים שבפניך פוגע ברגשותיך. למרות זאת, יהיו ההערות חסרות טעם ככל שיהיו, אין הן בהכרח זדוניות. לכן אם מישהו פוגע בתום לב — או אולי שלא לגמרי בתום לב — בנקודה רגישה שלך, למה תיפול רוחך? אם הדברים שנאמרו אינם גסים ואין בהם משום חילול הקודש, נסה לראות את צדם ההומוריסטי. יש ”עת לשחוק”, ומי שנפגע מהקנטה שובבה מפריז אולי בתגובתו (קהלת ג׳:4).
אולם איך להגיב אם ההקנטה אכזרית או זדונית? זכור שהמקניט מעוניין ליהנות מתגובתך, להתענג על יגונך. אם תשיב לו באותו מטבע, אם תתגונן או תפרוץ בבכי זה רק יאיץ בו להמשיך בהטרדות. מדוע להסב לו את העונג לראותך עצוב? הדרך הטובה ביותר להדוף את העלבונות היא להתעלם מהם בקור רוח.
עוד אמר המלך שלמה: ”גם לכל הדברים אשר ידברו אל תיתן לבך, אשר לא תשמע את עבדך מקללך. כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קיללת אחרים” (קהלת ז׳:21, 22). אם אתה ’נותן לבך’ להערות העוקצניות של המלעיגים, ייתכן שחוות דעתם עליך חשובה לך יותר מדי. האם יש ממש בדעותיהם? היו מבין עמיתיו של השליח פאולוס שקינאו בו ותקפו אותו על לא עוול בכפו, וזו היתה תגובתו: ”לגבי דידי דבר פחוּת ערך הוא להישפט על־ידיכם או להישפט ביום דין אנושי. ... האדון [”יהוה”, ע״ח] הוא השופט אותי” (קורינתים א׳. ד׳:3, 4). הקשר ששרר בין פאולוס לאלוהים היה כה איתן, שהיו לו ביטחון וכוח פנימי לעמוד בפני התקפות לא־הוגנות.
יאר נא אורך
יהיו מקרים שילעגו לך בגלל אורח חייך המשיחי. ישוע המשיח עצמו נאלץ לעמוד למול ”התנגדות” כזאת (עברים י״ב:3). גם ירמיהו ’היה לשחוק כל היום’ משום שהכריז באומץ־לב את מסר יהוה. ההטרדות ניחתו עליו ללא הפסק, עד כי דעך בלבו הרצון לבשר. ”לא אזכרנו [את יהוה] ולא אדבר עוד בשמו”, החליט. אולם מתוך אהבתו לאלוהים ולאמת התגבר לבסוף על פחדיו (ירמיהו כ׳:7–9).
יש היום בני־נוער משיחיים, שכמו ירמיהו, רפו ידיהם. כדי לשים קץ להקנטות, השתדלו להסתיר את עובדת היותם משיחיים. אלא שברוב המקרים, מאהבתם לאלוהים גברו על חששם ’והאירו אורם’ (מתי ה׳:16). נער אחד, למשל, אמר: ”שיניתי את הגישה שלי. חדלתי להתייחס לעובדה שאני משיחי כאל מעמסה והתחלתי לראות בה מקור גאווה”. גם אתה יכול ’להתהלל’ בזכות שנפלה בחלקך להכיר את אלוהים ולשמש כלי בידיו לעזרת הזולת (קורינתים א׳. א׳:31).
עם זאת, אל תזמין יחס עוין על־ידי הטחת ביקורת בלתי פוסקת באחרים או על־ידי יצירת הרושם שאתה טוב מהם. כאשר ייקרו בדרכך הזדמנויות לבשר על אמונתך, עשה כן ”בענווה וביראה” (פטרוס א׳. ג׳:15). השם שתרכוש כאדם נעים הליכות עשוי לשמש עבורך אמצעי־ההגנה הטוב ביותר בבית־הספר. אף שיהיו אולי שלא יאהבו את עמדתך האמיצה, הם יכבדו אותך לעתים — גם אם לא מכל הלב.
נערה ששמה ונסה נפלה קורבן להטרדות מצד קבוצת נערות. הן נהגו להכות אותה, לדחוף אותה, להפיל ספרים מידיה — הכל כדי להתגרות בה. הם אפילו שפכו פעם מילקשייק שוקו על ראשה ועל שמלתה הלבנה והנקייה. אולם היא לא נכנעה להתגרויות. לאחר זמן, פגשה ונסה את מנהיגת החבורה בכינוס של עדי־יהוה! ”שנאתי אותך...”, אמרה העבריינית לשעבר. ”רציתי לראות אותך לפחות פעם אחת יוצאת מכלייך”. מתוך סקרנות לדעת כיצד הצליחה ונסה לשמור על שלוותה, הסכימה לקבל שיעור־מקרא מעדי־יהוה. ”החומר שלמדתי נגע ללבי”, המשיכה, ”ומחר אני נטבלת”.
לכן אל תיתן ל”התנגדות” מצד בני־גילך לשבור את רוחך. במצבים המתאימים, גלה חוש הומור. השב טובה תחת רעה. אל תלבה את אש המריבות, ובשלב מסוים, מי שמציקים לך אולי לא ייהנו עוד ללעוג לך כבעבר, שכן ”באפס עצים תכבה אש” (משלי כ״ו:20).
שאלות לדיון
◻ מה דעתו של אלוהים על מי שמציקים לאחרים באכזריות?
◻ מה מסתתר בדרך־כלל מאחורי ההטרדות?
◻ כיצד תוכל לצמצם את הלעג או אפילו לעצור אותו?
◻ מדוע כה חשוב ש’יאר אורך’ בבית־הספר, גם אם מציקים לך?
◻ אילו צעדים תוכל לנקוט כדי להתגונן מפני אלימות שבין כותלי בית־הספר?
[קטע מוגדל בעמוד 155]
ייתכן מאוד שמאחורי החזות השחצנית, המטרידים למעשה אומרים: ’איננו אוהבים את עצמנו, אבל נרגיש טוב יותר אם נשפיל מישהו אחר’
[תיבה בעמוד 152]
מה לעשות כדי לא לחטוף מכות?
’כשאתה בא לבית־הספר חייך בסכנה’. כך אומרים תלמידים רבים. למרות זאת, נשיאת נשק היא צעד טיפשי ומזמין צרות (משלי י״א:27). אם כן, כיצד תוכל להתגונן?
זהה מקומות מסוכנים והתרחק מהם. בכמה מבתי־הספר, הפרוזדורים, חדרי־המדרגות והמלתחות הם מקומות מועדים לפורענות. כמו־כן, חדרי השירותים ידועים כנקודות התאספות לתגרות ולצריכת סמים, עד כדי כך שרבים מבני־הנוער מעדיפים לסבול אי־נוחות מלהשתמש בהם.
בחן את ידידיך. לא אחת קורה שצעיר מוצא עצמו בלב מריבה פשוט משום שהתרועע עם האנשים הלא־נכונים. (ראה משלי כ״ב:24, 25.) כמובן, אם תפגין קרירות כלפי חבריך לכיתה הם עלולים להתרחק ממך או להתייחס אליך בעוינות. אפשר שאם תהיה ידידותי ומנומס, יעדיפו להניח לך.
הסתלק ממריבות. ”אל נהיה... מתגרים... איש ברעהו” (גלטים ה׳:26). גם אם תצא מנצח מן התגרה, יריבך אולי יחכה לשעת־כושר כדי לערוך קרב חוזר. לכן השתדל תחילה לשכך את הסערה במילים (משלי ט״ו:1). אם אין די במילים, לך — ואפילו רוץ — מן המקום והימנע מעימות אלים. זכור, ’כלב חי הוא טוב מן האריה המת’ (קהלת ט׳:4). אם אין ברירה, נקוט כל צעד סביר להגנתך (רומים י״ב:18).
שוחח עם הוריך. בני־הנוער ”לעתים נדירות מספרים להוריהם על הזוועות הפוקדות אותם בבית־הספר, מחשש שההורים יחשבו שהם פחדנים או יגערו בהם על שלא עמדו באומץ מול הבריונים” (בדידות הילדים). אולם במקרים רבים, התערבות מצד ההורה היא הדרך היחידה לפתרון הבעיה.
התפלל לאלוהים. אלוהים אינו מבטיח שלא יאונה לך כל רע. אך הוא יכול להפיח בך את האומץ לעמוד בפני עימותים ולהעניק לך את החוכמה הנחוצה להרגעת המצב (יעקב א׳:5).
[תמונה בעמוד 151]
בני־נוער רבים נופלים קורבן להטרדות מצד בני־גילם
[תמונה בעמוד 154]
הלועגים מעוניינים להתענג על יגונך. אם תשיב להם באותו מטבע או תפרוץ בבכי תזמין לעצמך הטרדות נוספות
[תמונה בעמוד 156]
אם מקניטים אותך, נסה לגלות חוש הומור