צעירים שואלים...
מה אם אפגוש מישהו מבית־הספר?
”החזרה לבית־הספר בימי שני היתה ממש עינוי. אם מישהו מחבריי היה רואה אותי, הייתי ממציא סיפורים. אמרתי להם, לדוגמה, שהתרמתי עבור מפלגת הלייבור” (ג׳יימס, אנגליה).
”תלמידים שראו אותי צחקו עלי בבית־הספר. הופעלו עלי לחצים כבדים” (דֶבּוֹרָה, ברזיל).
מדוע בני נוער אלו פחדו כל כך להיתקל בחבריהם? האם עשו משהו לא־חוקי? להיפך, הם עסקו בפעילות המכובדת והחשובה ביותר כיום בעולם כולו. הם מילאו את מצוותו של ישוע אשר אמר: ”לכו אפוא ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, ... ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם” (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח).
על־פי סקר גאלופ בארה״ב, יותר מ־90 אחוז מבני הנוער מאמינים באלוהים. כמחצית מהם פוקדים מדי שבוע את הכנסייה. בני נוער רבים מעורבים בפעילויות הנעשות בחסות הכנסייה, כגון שירה במקהלה, אך מעטים מדברים על אלוהים עם חבריהם לספסל הלימודים. עדי־יהוה, לעומת זאת, ידועים בעולם כולו בפעילות ההטפה מבית לבית. ואלפי עדי־יהוה בגיל העשרֵה נוטלים חלק בפעילות זו.a
אם אתה עד־יהוה צעיר, אין ספק שגם אתה משתתף בפעילות ההטפה. אך אין זה אומר בהכרח שקל לך לעשות כן. בדומה לבני הנוער שצוטטו בהתחלה, אולי אתה מוטרד מעצם המחשבה שמישהו מבית־הספר יפתח את הדלת. ”אחד הדברים הנוראים ביותר”, מודה נערה בריטית בשם ג׳ני, ”היה שאחד מהתלמידים יראה אותי לבושה יפה בחצאית ומסתובבת עם תיק ספרים — הרבה יותר מהודרת מאיך שאני נראית בבית־הספר”.
החששות לפגוש מישהו מבית־הספר כה עזים עד כדי כך שמספר משיחיים צעירים מנסים להתחמק בתכסיסים שונים. נער ששמו ליאון אומר: ”אני מכיר עד־יהוה צעיר שלובש בשירות מעיל עם כובע, כדי שיוכל להסתיר את פניו בכל פעם שייתקל בחבריו מבית־הספר”. אחרים פשוט נמנעים מלבשר בשכונות מסוימות. ”אני זוכר שהתפללתי לאלוהים שלא נבשר ברחוב מסוים”, נזכר נער בשם סימון, ”כי ידעתי שגרים שם הרבה תלמידים מבית־הספר”.
זה טבעי לחוש אי־נוחות כשאתה נתקל במישהו שאתה מכיר במהלך הטפת הבשורה. אך אם תיתן לפחד הזה לשלוט בך זה רק יפעל לרעתך. ”היתה לי גישה שלילית מאוד לגבי השירות”, מודה צעירה מגרמניה ששמה אליס, ”וזה השפיע לרעה על הרוחניות שלי”.
מדוע עליך לבשר — במיוחד אם זה קשה לך? הבה נראה תחילה מדוע מטיל עליך אלוהים את החובה הזו. אחרי כן נסביר כיצד תוכל, בעזרת מאמץ ונחישות, להתגבר על פחדיך.
החובה לבשר
ראשית, כדאי שתדע שהרעיון לחלוק את אמונתך עם אחרים אינו דבר חדש או מוזר. כבר מימי קדם עשו כן גברים ונשים יראי אלוהים. לדוגמה, נוח ידוע כמי שבנה תיבה אדירת ממדים (בראשית ו׳:14–16). אבל לפי הכתוב בפטרוס ב׳. ב׳:5, הוא היה גם ”מטיף הצדק”. הוא ראה לעצמו חובה להזהיר מפני ההשמדה הקרבה ובאה (מתי כ״ד:37–39).
מאוחר יותר, היהודים אומנם לא נצטוו מפורשות לבשר לנוכרים, אבל רבים חלקו את אמונתם עם הזולת. וכך למדה רות הנוכרייה על יהוה. היא הכירה תודה לחמותה, נעמי, ואמרה לה: ”עמך עמי ואלוהייך אלוהיי” (רות א׳:16). לימים, אמר שלמה המלך שנוכרים רבים יבואו לשמוע את ’שמו הגדול’ של יהוה ולשרתו במקדשו (מלכים א׳. ח׳:41, 42).
אם אותם משרתי אלוהים קדומים דיברו עם אחרים — למרות שלא נצטוו חד־משמעית לעשות כן — על אחת כמה וכמה ראוי שהמשיחיים יחושו את החובה לבשר כיום! הרי הצטווינו לבשר את ’בשורת המלכות’ (מתי כ״ד:14). בדומה לשליח פאולוס, מוטלת עלינו החובה להכריז את הבשורה (קורינתים א׳. ט׳:16). ישועתנו מונחת על כף המאזניים. ברומים י׳:9, 10 נאמר: ”אם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון... תיוושע. הרי בלבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע”.
היכן תוכל ’להודות’ בפומבי? אומנם ראוי לבשר באופן לא רשמי, אך השירות מבית לבית עודנו אחת הדרכים היעילות ביותר להגיע לאחרים (מעשי השליחים ה׳:42; כ׳:20). האם אתה פטור מפעילות זו עקב גילך הצעיר? ודאי שלא. בתהלים קמ״ח:12, 13 נאמר בלשון ציווי: ”בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים. יהללו את שם יהוה”.
הקושי לבשר לבני גילך
יש להודות שזה יכול להיות מביך ולא־נוח לצאת לשירות ולפגוש מישהו שלומד איתך באותו בית־הספר. אין זה אלא טבעי לרצות להיות מקובל בעיני אחרים. אף אחד לא מעוניין לספוג הקנטות, עלבונות והשמצות. נערה בשם טניה אומרת: ”הילדים בבית־הספר יכולים להיות כל כך אכזריים!” מטבע הדברים אתה תוהה כיצד הם יגיבו אם יראו אותך לבוש יפה עם ספר מקרא ביד. למרבה הצער, בהחלט ייתכן שהם ילעגו לך. ”היה נער אחד בכיתה שגר בבניין שלי”, נזכרת נערה ברזילאית ששמה פיליפי. ”הוא תמיד היה אומר, ’הנה את עם התנ״ך! מה יש לך בתיק?’”
אין זה מצחיק להיות מוקד להקנטות מן הסוג הזה. המקרא מספר שיצחק בן אברהם ספג הקנטות אכזריות מצד אחיו למחצה ישמעאל (בראשית כ״א:9). השליח פאולוס לא הקל ראש ביחס נבזי זה. בגלטים ד׳:29 הגדיר זאת בצדק כ’רדיפה’.
בדומה לכך, ישוע הזהיר שיהיו אשר יתייחסו בעוינות לתלמידיו. הוא אמר: ”אם העולם שונא אתכם, דעו כי אותי שנא ראשונה. אילו הייתם מן העולם, העולם היה אוהב את שלו. אינכם מן העולם, כי אני בחרתי אתכם מן העולם. משום כך העולם שונא אתכם” (יוחנן ט״ו:18, 19).
אם כן, בתור משיחי, עליך להיות מוכן לסבול מידה מסוימת של רדיפות (טימותיאוס ב׳. ג׳:12). גם אם לא תאמר מילה על המקרא לבני גילך, יהיו אשר ירדפו אותך משום שאתה שומר על ערכי מוסר גבוהים ומשום שאינך מתנהג כמוהם (פטרוס א׳. ד׳:4). אולם, ישוע מנחם אותנו בדברים הבאים: ”אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי” (מתי ה׳:11). כיצד ייתכן שהקנטות ולעג יכולים להפוך אותך למאושר? משום שכך אתה יודע שאתה משמח את לב יהוה (משלי כ״ז:11). ומאחר שאתה משביע את רצון אלוהים, תזכה לחיי־נצח (לוקס י׳:25–28).
אין זה סביר שכל עמיתיך לספסל הלימודים או רובם יתייחסו אליך בעוינות אם תיתקל בהם בשירות. נערה בריטית ששמה אנג׳לה אומרת: ”כשאתה פוגש תלמידים מבית־הספר, הם בדרך כלל נבוכים יותר ממך!” יהיו אשר אפילו יסתקרנו וירצו לשמוע מה בפיך. בכל מקרה, משיחיים צעירים רבים נהנים מהצלחה רבה במתן עדות לחבריהם ללימודים. במאמר הבא בסדרה נדון במספר דרכים שבהן תוכל גם אתה לעשות כן.
[הערת שוליים]
a בארצות מסוימות אין זה חוקי לנסות להמיר דתם של קטינים.
[תמונה בעמוד 21]
בני נוער רבים מפחדים להיתקל בפעילות ההטפה במישהו מבית־הספר
[תמונה בעמוד 23]
אל תיתן להקנטות לגרום לך להתבייש באמונתך