כיצד שרד הספר?‏

לכתבי־יד עתיקים היו אויבים טבעיים — אש,‏ טחב ועובש.‏ המקרא לא היה חסין בפני מזיקים אלה.‏ בהשוואה ליצירות עתיקות אחרות,‏ תהליך הישרדותו מפִּגעי הזמן עד היעשותו לספר הנגיש ביותר מרשים מאין כמוהו.‏ היסטוריה זו ראויה ליותר מהתעניינות שטחית.‏

כותבי המקרא לא חקקו את דבריהם על אבן;‏ הם גם לא חרתו אותם על לוחות חרס עמידים.‏ הראיות מלמדות שהם כתבו על גבי חומרים מִתכלים — פפירוס (‏עשוי מהצמח המצרי גומא הפפירוס)‏ וגוויל (‏קלף עשוי עורות בעלי־חיים)‏.‏

מה אירע לכתבי־היד המקוריים?‏ הם התפוררו מן הסתם לפני זמן רב,‏ רובם בישראל הקדומה.‏ החוקר אוסקר פּארֵט מסביר:‏ ”‏שני חומרים אלה ששימשו לכתיבה [‏פפירוס וגוויל]‏ פגיעים מאוד ללחות,‏ לעובש ולסוגי רימות שונים.‏ ידוע לנו מניסיוננו היומיומי באיזו קלות נשחת נייר,‏ ואפילו עור חזק,‏ באוויר הפתוח או בחדר לח”‏.‏¹

אם הכתבים המקוריים אינם קיימים עוד,‏ כיצד השתמרו דבריהם של כותבי המקרא עד עצם ימינו?‏

סופרים דקדקנים דואגים לשימורו

זמן קצר לאחר כתיבת המקור,‏ הוּחל בכתיבת העתקים.‏ העתקת הכתובים הפכה למקצוע של ממש בישראל הקדומה (‏עזרא ז׳:‏6;‏ תהלים מ״ה:‏2‏)‏.‏ אלא שגם ההעתקים נכתבו על גבי חומרים שסופם להתכלות.‏ בסופו של דבר,‏ היה צורך להחליפם באחרים.‏ כשחלפו הכתבים המקוריים מן העולם,‏ שימשו ההעתקים בסיס לכתבי־היד הבאים.‏ שיטת ההעתקה היתה נהוגה מאות רבות של שנים.‏ האם נפלו במרוצת הדורות טעויות סופרים ששינו מהותית את הטקסט המקראי?‏ הראיות אומרות שלא.‏

הסופרים המקצועיים התמסרו למלאכתם.‏ הם רחשו יראת כבוד עמוקה למילים שהעתיקו.‏ כמו־כן,‏ הם היו דקדקנים.‏ המילה ”‏סופר”‏ משמעה גם מונה ורושם.‏ להמחשת דייקנות הסופרים,‏ חשוב על דוגמתם של בעלי המסורה.‏a לדברי הלמדן תומס הרטווֶל הורן,‏ ”‏הם.‏.‏.‏ חישבו מהי האות האמצעית בתורה [‏חמשת ספרי המקרא הראשונים]‏,‏ מהו המשפט האמצעי בכל ספר וכמה פעמים מופיעה בתנ״ך כל אות מהאלפבית”‏.‏³

לפיכך,‏ מעתיקים מיומנים השתמשו בכמה שיטות לבדיקה צולבת.‏ הם השתדלו כל־כך שלא להשמיט ולוּ אות אחת מספר המקרא,‏ עד כי ספרו לא רק את המילים המועתקות,‏ אלא גם את האותיות.‏ חשוֹב על תשומת־הלב הקפדנית שנדרשה:‏ הם מנו,‏ לפי הידוע לנו,‏ את כל 140,‏815 האותיות שבתנ״ך!‏⁴ מאמצים חרוצים אלה הבטיחו רמת דיוק גבוהה.‏

מכל מקום,‏ המעתיקים לא היו מושלמים.‏ מניין לנו שלמרות מאות שנים של העתקות חוזרות ונשנות,‏ נשתמר הכתוב במקרא במהימנות?‏

בסיס מוצק לביטחון

יש סיבות טובות להאמין שהמקרא נמסר בדייקנות עד ימינו.‏ העדות לכך היא כתבי־היד הקיימים כיום — בערך 000,‏6 כתבים של התנ״ך כולו או של חלקים ממנו וכ־000,‏5 של כתבי־הקודש המשיחיים ביוונית.‏ אחד מהם הוא כתב־היד של התנ״ך שנתגלה ב־1947,‏ הממחיש את רמת הדייקנות של העתקת הכתובים.‏ כינוהו ”‏כתב־היד החשוב ביותר שנתגלה בעת החדשה”‏.‏⁵

בראשית אותה שנה,‏ גילה רועה בדואי צעיר,‏ בעת שהשגיח על צאנו,‏ מערה בקרבת ים המלח.‏ הוא מצא בה כדי חרס אחדים,‏ רובם ריקים.‏ אולם,‏ באחד מהכדים,‏ שהיה חתום היטב,‏ מצא מגילת עור עטופה בבד — העתק שלם של ספר ישעיהו.‏ המגילה נשתמרה במצב טוב,‏ אם כי היתה בלויה,‏ וניכר בה שתוקנה.‏ רועה הצאן הצעיר לא העלה בדעתו שהמגילה העתיקה שבידיו תזכה לפרסום עולמי.‏

במה חשיבותו של כתב־יד זה?‏ עד 1947,‏ כתבי־היד השלמים העתיקים ביותר של התנ״ך תוארכו למאה העשירית לספירה בערך.‏ אך,‏ מגילה זו תוארכה למאה השנייה לפה״ס — למעלה מאלף שנה לפני כן.‏b החוקרים גילו עניין רב בהשוואת המגילה עם העתקים מתקופה מאוחרת יותר.‏

באחד המחקרים,‏ הִשוו הלמדנים את פרק נ״ג בישעיהו כפי שהוא מופיע באחת ממגילות ים המלח עם נוסח המסורה,‏ שהוכן אלף שנה אחרי כן.‏ הספר מבוא כללי לכתבי־הקודש (‏A General Introduction to the Bible)‏ מתאר את תוצאות המחקר:‏ ”‏מבין 166 המילים שבישעיהו נ״ג‏,‏ רק שבע־עשרה אותיות מוטלות בספק.‏ עשר מהן אינן אלא עניין של איות,‏ אשר איננו פוגם במובן הדברים.‏ ארבע אותיות נוספות קשורות לשינויי סגנון קלים,‏ כגון מילות חיבור.‏ שלוש האותיות הנותרות מרכיבות את המילה ’‏אור’‏,‏ שנוספה בפסוק 11‏,‏ ושאינה משנה מהותית את המשמעות.‏ .‏.‏.‏ יוצא מכך,‏ שבפרק בן 166 מילים,‏ יש רק מילה אחת (‏בת שלוש אותיות)‏ שניתן לערער עליה,‏ וזאת לאחר אלף שנה של העתקות — מה גם שמילה זו אינה משנה באופן משמעותי את מובן הקטע”‏.‏⁷

פרופסור מילר בּורוֹס,‏ אשר שנים רבות עסק במגילות ובניתוח תוכנן,‏ בא לידי מסקנה דומה:‏ ”‏רבים מן ההבדלים שבין.‏.‏.‏ מגילת ישעיהו לבין נוסח המסורה ניתן להסבירם כטעויות העתקה.‏ להוציא הבדלים אלה,‏ ההתאמה הכללית לנוסח של כתבי־יד מימי־הביניים ראויה לציון.‏ התאמה זו בכתב־יד כה עתיק מהווה עדות מַשרת ביטחון לדיוק הכללי של הנוסח המסורתי”‏.‏⁸

ניתן למצוא ”‏עדות מַשרת ביטחון”‏ גם לגבי העתקת כתבי־הקודש המשיחיים.‏ למשל,‏ קודקס סינַיטִיקוּס,‏ שנתגלה במאה ה־19,‏ כתב־יד עשוי קלף,‏ המתוארך למאה הרביעית לספירה,‏ מלמד על מהימנות כתבי־היד של כתבי־הקודש המשיחיים ממאות מאוחרות יותר.‏ קטע פפירוס מתוך ספר הבשורה של יוחנן,‏ שנחשף במחוז אַל־פַיוּם שבמצרים,‏ מתוארך למחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה,‏ פחות מ־50 שנה לאחר כתיבת המקור.‏ הוא נשמר מאות שנים בחול היבש.‏ הטקסט תואם כתבי־יד משנים מאוחרות בהרבה.‏⁹

הראיות תומכות אפוא במסקנה,‏ שהמעתיקים היו דייקנים מאוד במלאכתם.‏ אף־על־פי־כן,‏ הם עשו טעויות.‏ אין ולוּ כתב־יד אחד נקי מטעויות — ומגילת ישעיהו שנמצאה בקרבת ים המלח אינה יוצאת מכלל זה.‏ למרות זאת,‏ הצליחו הלמדנים לאתר את המקומות שבהם חלה סטייה מן המקור ולתקן את הטעון תיקון.‏

תיקון טעויות הסופרים

נניח ש־100 איש יתבקשו להעתיק בכתב ידם מסמך ארוך.‏ אין ספק שלפחות בחלק מן ההעתקים תיפולנה טעויות.‏ עם זאת,‏ לא כל המעתיקים יעשו אותן שגיאות.‏ אם תיקח את כל 100 ההעתקים ותשווה ביניהם בדקדקנות מרובה,‏ יעלה בידך לאתר את הטעויות ולקבוע מהו הנוסח המדויק של המסמך המקורי,‏ גם אם לא ראית אותו מימיך.‏

בדומה לכך,‏ לא כל מעתיקי המקרא עשו אותן טעויות.‏ הואיל ועומדים לרשותם,‏ בלא גוזמה,‏ אלפי כתבי־יד של המקרא לשם ניתוח השוואתי,‏ מסוגלים חוקרי הנוסחים לאתר טעויות,‏ לקבוע מה אומר המקור ולציין את התיקונים הנדרשים.‏ בעקבות מחקר מעמיק,‏ קבעו הם נוסחי אב בשפות המקור.‏ במהדורות מתוקנות אלה של הטקסט העברי והיווני הוכנסו המילים המקובלות יותר על הכלל כמקוריוֹת,‏ ובדרך־כלל צויינו בהערות שוליים הבדלים או גרסאות חלופיות הקיימים בכתבי־יד מסוימים.‏ מתרגמי מקרא בני־זמננו מסתמכים במלאכתם על מהדורות שתיקנו חוקרי הנוסח.‏

לכן,‏ כשאתה נוטל לידיך תרגום מקרא מודרני,‏ יש לך כל סיבה שבעולם להאמין שהנוסח העברי והיווני שעליו מבוסס התרגום מציג בנאמנות מדהימה את מילותיהם של כותבי המקרא עצמם.‏c תהליך הישרדותו של המקרא על אף אלפי שנות העתקות ידניות חוזרות ונשנות אכן יוצא מגדר הרגיל.‏ סֶר פרדריק קניון,‏ שכיהן תקופה ארוכה כאוצֵר המוזיאון הבריטי,‏ יכול היה אפוא לומר:‏ ”‏לא נוכל להפריז בתיאור ודאותו של נוסח המקרא.‏.‏.‏ לא קיים בעולם ספר עתיק שיִשווה לו בזאת”‏.‏¹⁰

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

מעתיקים מיומנים דאגו לשימור המקרא

‏[‏תמונות בעמוד 9]‏

ספר ישעיהו ממגילות ים המלח (‏בתמונה,‏ העתק מדויק)‏ זהה כמעט לנוסח המסורה שהוכן אלף שנה אחריו