ספר לכל אדם
”אלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי־השליחים י׳:34, 35).
1. כיצד הגיב פרופסור אחד כשנשאל מה דעתו על המקרא, ומה החליט לעשות?
הפרופסור היה בביתו ביום ראשון בשעות אחר־הצהריים, ולא ציפה לאורחים. אבל כשאחת מאחיותינו המשיחיות הגיעה לביתו הוא הקשיב לדבריה. היא דיברה על הזיהום ועל עתיד כדור־הארץ — נושאים שעניינו אותו. כשהתחילה לדבר על המקרא, נראה הפרופסור סקפטי. לכן שאלה אותו מה דעתו על המקרא.
”זהו ספר טוב שכתבו חכמים”, השיב, ”אבל אין טעם להתייחס אליו ברצינות”.
”האם קראת אותו?” שאלה.
הפרופסור המופתע נאלץ להשיב בשלילה.
אז שאלה האחות: ”איך אתה יכול להביע דעה נחרצת על ספר שמעולם לא קראת?”
היה משהו בדבריה. הפרופסור החליט לקרוא את כתבי־הקודש ואחר כך לגבש דעה בנידון.
2, 3. מדוע המקרא מונח אצל רבים כאבן שאין לה הופכין, ואיזה אתגר מציב בפנינו הדבר?
2 הפרופסור אינו מקרה יוצא־דופן. רבים גיבשו דעות מוצקות על המקרא, אף שמעולם לא קראוהו. לחלקם יש מקרא. הם אולי מכירים בערכו הספרותי או ההיסטורי. אלא שאצל רבים הוא מונח כאבן שאין לה הופכין. יש אומרים, ’אין לי זמן לקרוא במקרא’. אחרים שואלים, ’כיצד ייתכן שלספר עתיק תהיה נגיעה לחיי?’ השקפות מעין אלה מציבות בפנינו אתגר של ממש. עדי־יהוה מאמינים באמונה שלימה, שהמקרא ”נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). אם כן, כיצד אפשר לשכנע אנשים כי מן הראוי שכל אדם, בלי קשר לרקעו הגזעי, הלאומי או האתני, יבחן את כתבי־הקודש?
3 הבה נבדוק כמה סיבות שלפיהן המקרא ראוי לתשומת־לב. דיון זה יכשיר אותנו לפנות אל ההיגיון של בני שיחנו בשירות ואולי לשכנעם שכדאי להם לבדוק מה כתוב במקרא. במקביל לכך, יש בדיון כדי לחזק את אמונתנו אנו שהמקרא הוא אכן מה שהוא מתיימר להיות — ”דבר אלוהים” (עברים ד׳:12).
הספר הנפוץ ביותר בעולם
4. מדוע ניתן לומר שהמקרא הוא הספר הנפוץ ביותר בעולם?
4 ראשית, המקרא ראוי לבחינה משום שהוא הספר הנפוץ ביותר שתורגם למספר השפות הרב ביותר בכל הזמנים. המהדורה הראשונה שהודפסה בשיטת האותיות המיטלטלות יצאה לפני יותר מ־500 שנה מתחת מכבש הדפוס של יוהן גוטנברג. מאז הודפס המקרא, בשלימותו או בחלקו, בכארבעה מיליארד עותקים. עד 1996 תורגמו כתבי־הקודש, במלואם או בחלקם, ל־167,2 שפות וניבים.a ליותר מ־90 אחוז מהמשפחה האנושית יש אפשרות לקרוא לפחות חלק מכתבי־הקודש בשפתם הם. אין ספר אחר, שעניינו בדת או בתחומים אחרים, המסוגל להתחרות בתפוצת המקרא.
5. מדוע אפשר לצפות שהמקרא יימצא לדורשיו בעולם כולו?
5 לא די בנתונים סטטיסטיים כדי להוכיח שהמקרא הוא דבר־אלוהים. אבל אפשר בהחלט לצפות שמסמך שנכתב בהשראת אלוהים יימצא לדורשיו בעולם כולו. הרי במקרא עצמו כתוב ש”אלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי־השליחים י׳:34, 35). המקרא, יותר מכל ספר אחר, חצה גבולות לאומיים והתגבר על מחסומים גזעיים ואתניים. זהו אכן ספר לכל אדם.
תהליך הישרדות מרשים מאין כמוהו
6, 7. מדוע אין פלא שלא ידוע על קיומו של שום כתב־יד מקורי של המקרא, ואיזו שאלה מתעוררת?
6 יש עוד סיבה לתת את הדעת למקרא. הוא שרד על אף מכשולים טבעיים ומכשולים מעשה ידי אדם. תהליך הישרדותו חרף קשיים אדירים מייחד אותו בהשוואה ליצירות עתיקות אחרות.
7 כותבי המקרא כתבו כנראה בדיו על גבי פפירוס (עשוי מהצמח המצרי גומא הפפירוס) וגוויל (קלף עשוי עורות בעלי־חיים)b (איוב ח׳:11). לחומרי כתיבה אלו יש אויבים טבעיים. החוקר אוסקר פּארֵט מסביר: ”שני חומרי כתיבה אלו פגיעים באותה מידה ללחות, לעובש ולסוגי רימות שונים. ידוע לנו מניסיוננו היומיומי באיזו קלות נשחת נייר, ואפילו עור חזק, באוויר הפתוח או בחדר לח”. לכן, אין פלא שלא ידוע על קיומו של שום כתב־יד מקורי של המקרא; הם התפוררו, מן הסתם, לפני זמן רב. אך אם הכתבים המקוריים לא יכלו לאויבים הטבעיים, כיצד שרד המקרא?
8. כיצד נשתמר המקרא לאורך הדורות?
8 זמן קצר לאחר כתיבת המקור, הוּחל בכתיבת העתקים. למעשה, העתקת התורה וחלקים אחרים מכתבי־הקודש הפכה למקצוע של ממש בישראל הקדומה. עזרא הכהן, למשל, היה ”סופר מהיר בתורת משה” (עזרא ז׳:6, 11; השווה תהלים מ״ה:2). אבל גם ההעתקים נידונו לכליה; בסופו של דבר היה צורך להחליפם בהעתקים אחרים. ההעתקה היתה נהוגה מאות שנים. מאחר שבני אדם אינם מושלמים, האם שינו טעויות הסופרים מהותית את הכתוב במקרא? הראיות החותכות אומרות שלא!
9. כיצד ממחישה דוגמתם של בעלי המסורה את הדקדקנות והדייקנות של מעתיקי המקרא?
9 הסופרים היו מיומנים מאוד במלאכתם והעתיקו בחרדת קודש. המילה ”סופר” משמעה, בין היתר, מונה ורושם. להמחשת דקדקנות הסופרים ודייקנותם, תן דעתך לבעלי המסורה, מעתיקי התנ״ך שחיו בין המאה השישית והעשירית לספירה. לדברי החוקר תומס הרטווֶל הורן, הם חישבו ”כמה פעמים מופיעה בתנ״ך כל אות מהאלפבית”. חשוֹב על משמעות הדבר! כדי שלא להשמיט ולו אות אחת, ספרו מעתיקים מסורים אלו לא רק את המילים שהעתיקו אלא גם את האותיות! חוקר אחד חישב ומצא שהם הקפידו שיימצאו 140,815 אותיות בתנ״ך. מאמצים חרוצים אלו הבטיחו רמת דיוק גבוהה.
10. מהן ההוכחות החותכות שהטקסטים העבריים והיווניים, שעליהם מבוססים תרגומי מקרא מודרניים, נאמנים למקור?
10 יש אפוא הוכחות חותכות שהטקסטים העבריים והיווניים, שעליהם מבוססים תרגומי מקרא מודרניים, נאמנים למקור במידה יוצאת מגדר הרגיל. ההוכחות הן אלפי כתבי־יד של המקרא — בערך 000,6 כתבי־יד של התנ״ך כולו וחלקים ממנו, וכ־000,5 של כתבי־הקודש המשיחיים ביוונית — שנשתמרו עד עצם ימינו. חוקרי הנוסחים הצליחו, בעזרת בדיקה השוואתית ומקיפה בכתבי־היד הרבים שבנמצא, לאתר טעויות סופרים ולקבוע מה נכתב במקור. לכן, בהתייחסו לתנ״ך אמר החוקר ויליאם ה. גרין: ”ניתן לומר בביטחון מלא שאין יצירה אחרת מימי קדם שנמסרה אלינו בדייקנות כה מרבית”. והוא הדין גם לגבי כתבי־הקודש המשיחיים.
11. לאור הכתוב בפטרוס א׳. א׳:24, 25, מדוע שרד המקרא עד עצם ימינו?
11 המקרא עלול היה להיכחד בנקל אלמלא נכתבו כל ההעתקים במקום כתבי־היד המקוריים שנשאו מסר יקר ערך. הוא שרד מסיבה אחת ויחידה — יהוה שמר והגן על דברו. המקרא עצמו אומר בפטרוס א׳. א׳:24, 25: ”כל־הבשר חציר וכל־חסדו כציץ השדה. יבש חציר, נבל ציץ, ודבר־אלוהינו יקום לעולם”.
תרגום לשפות חיות
12. בנוסף למאות שנים של העתקות חוזרות ונשנות, איזה מכשול נוסף עמד בדרכו של המקרא?
12 הישרדותו לאורך מאות שנים של העתקות חוזרות ונשנות היתה קשה דיה, אבל מכשול נוסף עמד בדרכו של המקרא — תִרגומו לשפות מדוברות. המקרא חייב לדבר בשפה המדוברת בפי הבריות כדי שיגע ללבם. אלא שתִרגום המקרא — על יותר מ־100,1 פרקיו ו־000,31 פסוקיו — אינו משימה קלה. ובכל זאת, קמו במרוצת הדורות מתרגמים מסורים שקיבלו על עצמם את האתגר ונתקלו לא אחת במכשולים כבירים.
13, 14. (א) איזה אתגר ניצב בפני מתרגם המקרא רוברט מופאט באפריקה בתחילת המאה ה־19? (ב) כיצד הגיבו דוברי הצוונה כשיכלו להשיג את ספר לוקס בשפתם הם?
13 חשוֹב, למשל, על תִרגום המקרא לשפות אפריקניות. ב־1800 היו באפריקה כולה רק כתריסר שפות בעלות כתב מסורתי. למאות שפות מדוברות לא היה כתב. זה האתגר שניצב בפני מתרגם המקרא רוברט מופאט. ב־1821, בגיל 25, ייסד מופאט מיסיון בקרב דוברי הצוונה באפריקה הדרומית. כדי ללמוד את שפתם, שלא הומצאה לה שיטת כתיבה, התערה בחברה. מופאט לא נלאה במאמציו, ובלי ספרי לימוד ומילונים קנה שליטה בשפה, פיתח לה כתב ולימד כמה מבני הצוונה לקרוא את שפתם. ב־1829, לאחר שפעל שמונה שנים במחיצת בני הצוונה, סיים לתרגם את ספר הבשורה על־פי לוקס. לימים אמר: ”הכרתי אנשים שגמאו מרחקים של מאות קילומטרים כדי להשיג עותקים של ספר לוקס. ... ראיתי אותם מקבלים קטעים מהספר, בוכים, מאמצים אותם אל לבם ומזילים דמעות הודיה, עד כי לא פעם אמרתי, ’אתם עוד תהרסו את הספרים בדמעותיכם’”. מופאט סיפר על אפריקני שראה אנשים קוראים את ספר לוקס ושאל אותם מה יש בידיהם. ”זהו דברו של אלוהים”, השיבו. ”זה מדבר?” שאל האיש. ”כן”, אמרו, ”זה מדבר אל הלב”.
14 מתרגמים מסורים כדוגמת מופאט העניקו לאפריקנים רבים את האפשרות הראשונה לתקשר בכתב. למען האמת, הם העניקו לאנשי אפריקה מתנה אף יקרה מזו — המקרא בשפתם הם. בנוסף לכך, מופאט הציג לדוברי הצוונה את שם יהוה, והשם מופיע בכל תרגומו.c משום כך, התייחסו בני הצוונה למקרא כאל ”פי יהוה” (תהלים פ״ג:19).
15. מדוע אפשר לומר שהמקרא חי וקיים?
15 מתרגמים אחרים במקומות שונים בעולם נתקלו במכשולים דומים. חלקם אף חירפו את נפשם כדי לתרגם את המקרא. צא וחשוב: אילו נותר המקרא אך ורק בעברית וביוונית עתיקות, סביר להניח שהיה ”מת” לפני שנים רבות, משום ששפות אלו חדלו עם הזמן להיות שגורות בפי ההמונים ומעולם לא נודעו במקומות רבים בעולם. אך המקרא חי וקיים משום, שלהבדיל מספרים אחרים, הוא מסוגל ”לדבר” אל בני אדם בעולם כולו בשפתם הם. על כן, תוכנו עדיין ’פועל במאמינים’ בו (תסלוניקים א׳. ב׳:13).
מהימן
16, 17. (א) כדי לסמוך על המקרא, אילו ראיות חייבות להימצא? (ב) הבא דוגמה הממחישה את גילוי הלב של משה, אחד מכותבי המקרא.
16 יש השואלים, ’הניתן לסמוך על המקרא?’ ’האם הדמויות, המקומות והמאורעות המוזכרים בו אמיתיים?’ כדי לסמוך עליו דין הוא שתימצאנה ראיות שכתבוהו כותבים דייקנים והגונים. והנה סיבה נוספת לבחון את המקרא: יש הוכחות מוצקות שהמקרא מדויק ומהימן.
17 כותבים הגונים יתעדו לא רק הצלחות אלא גם כישלונות, לא רק מעלות אלא גם חסרונות. גילוי הלב של כותבי המקרא נחשב לשינוי מרענן. תן דעתך, לדוגמה, לגילוי הלב של משה. משה דיווח בכנות על כושר התבטאותו הדל, מה שלדעתו פסל אותו מלהנהיג את עם ישראל (שמות ד׳:10). עוד מסר משה על שגיאתו החמורה שבעטיה לא הורשה להיכנס לארץ המובטחת (במדבר כ׳:9–12; כ״ז:12–14). הוא תיעד את המקרה שבו אחיו, אהרון, סטה מדרך הישר ושיתף פעולה עם המורדים מקרב העם בעשיית עגל הזהב (שמות ל״ב:1–6). משה כתב גם על המרד שהנהיגה אחותו, מרים, ועל עונשה המשפיל (במדבר י״ב:1–3, 10); על חילול השם מצד אחייניו, נדב ואביהו (ויקרא י׳:1, 2); על התלונות החוזרות ונשנות מפי עם אלוהים (שמות י״ד:11, 12; במדבר י״ד:1–10). האין דיווחים הוגנים וגלויים אלה מעידים על דבקות כנה באמת? כותבי המקרא היו מוכנים למסור מידע לא־חיובי על יקיריהם, על עמם ואפילו על עצמם. האין זו סיבה טובה לתת אמון בפרי עטם?
18. מה מכתיר את כתביהם של כותבי המקרא בכתר המהימנות?
18 גם עקיבותם של כותבי המקרא מכתירה את כתביהם בכתר המהימנות. זה פשוט מדהים שקיימת תמימות דעים, גם בפרטים הקטנים, בין 40 איש אשר כתיבתם משתרעת על פני 600,1 שנה בערך. אלא שהרמוניה זו אינה מתואמת למהדרין ואינה מדיפה ריח של קנוניה. נהפוך הוא, העדר התכנון בפרטים החופפים ברור מאוד וההתאמה היא לרוב מקרית.
19. כיצד סיפור מעצרו של ישוע בספרי הבשורה מצביע על התאמה מקרית לחלוטין?
19 למשל, כל ארבעת כותבי ספרי הבשורה כתבו שבליל מעצרו של ישוע שלף אחד התלמידים חרב, היכה בעבדו של הכהן הגדול וקיצץ את אוזנו. אולם רק לוקס מספר שישוע ”נגע באוזנו וריפא אותו” (לוקס כ״ב:51). מי אם לא השליח שנודע בכינוי ”הרופא האהוב” יכתוב זאת? (קולוסים ד׳:14). בבשורה על־פי יוחנן כתוב שמתוך כל התלמידים דווקא פטרוס שלף את החרב — עובדה שאין בה כדי להפתיע בהתחשב בטבעו הפזיז והנמהר של פטרוס (יוחנן י״ח:10; השווה מתי ט״ז:22, 23 ויוחנן כ״א:7, 8). יוחנן מציין פרט נוסף מיותר לכאורה: ”שֵם העבד היה מֶלֶך”. מדוע רק יוחנן נוקב בשם האיש? ההסבר נעוץ בעובדה שולית הכתובה כבדרך אגב רק בספר יוחנן — יוחנן ”היה מוּכָּר לכהן הגדול”. הוא גם היה מוכר לבני־ביתו של הכהן הגדול; המשרתים הכירו אותו והוא אותםd (יוחנן י״ח:10, 15, 16). אין זה אלא טבעי אפוא, שיוחנן ציין את שם הפצוע בניגוד לשאר כותבי ספרי הבשורה, שהאיש היה זר להם כנראה. ההתאמה בין הפרטים יוצאת מן הכלל ועם זאת מקרית בהחלט. יש המון דוגמאות דומות במקרא כולו.
20. מה על ישרי הלב לדעת על המקרא?
20 לכן האם אפשר לבטוח במקרא? בהחלט כן! גילוי הלב של כותבי המקרא והעקיבות הפנימית של המקרא מקנים לו את צליל האמת. ישרי הלב צריכים לדעת שאפשר לסמוך על המקרא, שכן זהו דברו של ”יהוה, אל אמת” (תהלים ל״א:6). יש עוד סיבות שבגללן המקרא הוא ספר לכל אדם, ובהן יעסוק המאמר הבא.
[הערות שוליים]
a על־פי נתוני ”החברות המאוחדות לכתבי הקודש”.
b במאסרו השני ברומא ביקש פאולוס מטימותיאוס להביא ”את המגילות ובייחוד את יריעות הקלף” (טימותיאוס ב׳. ד׳:13). פאולוס ביקש כפי הנראה חלקים מן התנ״ך כדי שיוכל ללומדם בתקופת מאסרו. המילים ”ובייחוד את יריעות הקלף” מלמדות שהשתמשו הן במגילות עשויות פפירוס והן בגוויל.
c מופאט השלים את תרגום כתבי־הקודש המשיחיים ב־1838. הוא סיים לתרגם את התנ״ך ב־1857 בעזרת עמית לעבודה.
d ההיכרות בין יוחנן לבין הכהן הגדול ובני־ביתו מתבטאת גם בהמשך הסיפור. כשאחד מעבדי הכהן הגדול הטיח בפטרוס שהוא מתלמידי ישוע, הסביר יוחנן שהעבד ”קרוב משפחה לזה אשר כיפא קיצץ את אוזנו” (יוחנן י״ח:26).
מהי תשובתך?
◻ מדוע אפשר לצפות שהמקרא יהיה הספר הנפוץ ביותר בעולם?
◻ מהן הראיות שהמקרא השתמר בדייקנות?
◻ עם אילו מכשולים התמודדו מתרגמי המקרא?
◻ מה מכתיר את כתבי המקרא בכתר המהימנות?