פרק 39
אלוהים זכר את בנו
ישוע בכה כשמת חברו אלעזר. האם לדעתך היה עצוב ליהוה כשסבל ישוע ומת?— המקרא מלמד שאלוהים יכול ’להתעצב’ ולכאוב ממה שקורה (תהלים ע״ח:40, 41; יוחנן י״א:35).
התוכל לדמיין את הכאב שחש יהוה כשראה את בנו היקר מת?— ישוע היה בטוח שאלוהים לא ישכח אותו. זו הסיבה שמילותיו האחרונות לפני מותו היו: ”אבי, בידך אפקיד רוחי [חיי]” (לוקס כ״ג:46).
ישוע האמין באמונה שלמה שהוא יוקם לתחייה, ולא ייעזב ב”שְאוֹל”, כלומר, בקבר. לאחר שהוקם ישוע לתחייה, ציטט השליח פטרוס מתוך המקרא מילים שנכתבו על ישוע: ”לא נעזבה לשאול נפשו ובשרו לא ראה שחת [ריקבון]” (מעשי השליחים ב׳:31; תהלים ט״ז:10). גופתו של ישוע לא הספיקה להירקב ולהעלות ריח רע.
עוד לפני מותו הבהיר ישוע לתלמידיו שהוא לא יישאר מת להרבה זמן. הוא הסביר להם שהוא ”ייהרג, וביום השלישי יקום” (לוקס ט׳:22). לכן, התלמידים לא היו צריכים להיות מופתעים מתחייתו. אבל האם היו הם מופתעים?— נראה מה קרה.
ביום שישי, בערך בשעה שלוש אחר הצהריים, מת המורה הגדול על עמוד ההוקעה. יוסף, איש עשיר שהיה חבר בסנהדרין ותלמידו של ישוע בסתר, שמע על מותו של ישוע וניגש אל פילטוס, המושל הרומי. הוא ביקש מפילטוס רשות להוריד את גופת ישוע מן העמוד ולקבור אותה. אחרי כן, נשא יוסף את גופת ישוע לגן ובו קֶבר.
לאחר שהניחו את הגופה בקבר, סתמו את הפתח באבן גדולה. והנה הגיע היום השלישי. היה זה ביום ראשון לפני עלות השחר, והכול היה חשוך. במקום ניצבו שומרים ששמרו על הקבר. ראשי הכוהנים שלחו אותם לשמור. האם אתה יודע למה?—
גם הכוהנים שמעו שישוע אמר שהוא יקום לתחייה. לכן, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויאמרו שישוע הוקם לתחייה, הציבו הכוהנים שומרים. לפתע, החלה האדמה לרעוד ואור בקע מתוך החשיכה. זה היה מלאך יהוה! השומרים קפאו במקומם מרוב פחד. ניגש המלאך אל הקבר וגולל את האבן. והקבר היה ריק!
מדוע הקבר ריק? מה אירע?
מאוחר יותר אמר השליח פטרוס: ”את ישוע זה הקים אלוהים לתחייה” (מעשי השליחים ב׳:32). אלוהים החיה את ישוע ונתן לו גוף דומה לזה שהיה לו לפני שירד אל כדור־הארץ. הוא הוקם לתחייה בגוף רוחני כמו גופם של המלאכים (פטרוס א׳. ג׳:18). אם כן, כדי שיוכלו לראותו, היה על ישוע ללבוש גוף בשר ודם. האם כך קרה?— הבה נראה.
השמש עלתה. השומרים עזבו את המקום. מרים המגדלית ותלמידות אחרות של ישוע עשו את דרכן אל הקבר. הן אמרו זו אל זו: ’מי יָגוֹל לנו את האבן הכבדה?’ (מרקוס ט״ז:3) אך בהגיען אל הקבר התברר להן שהאבן כבר הוסרה מן הפתח. והנה הקבר ריק! גופתו של ישוע נעלמה! מייד רצה מרים המגדלית למצוא את שליחיו של ישוע.
יתר הנשים נשארו ליד הקבר. ’איפה גופתו של ישוע?’ תהו הנשים. לפתע פתאום הופיעו שני אנשים בבגדים מבריקים. אלה היו מלאכים! אמרו המלאכים אל הנשים: ’למה אתן מחפשות כאן את ישוע? הוא קם לתחייה. לכנה מהר והגדנה לתלמידיו’. תאר לעצמך באיזו מהירות רצו הנשים! בדרך פגש אותם מישהו. האם אתה יודע מי זה היה?—
זה היה ישוע, שלבש גוף בשר ודם! גם הוא אמר לנשים: ’לכנה והגדנה לתלמידיי’. הנשים היו נרגשות מאוד. הן מצאו את התלמידים ואמרו להם: ’ישוע חי! ראינו אותו!’ עוד קודם לכן סיפרה מרים לפטרוס וליוחנן על הקבר הריק. הם הגיעו אל הקבר, כפי שאתה רואה בתמונה, ראו את התכריכים שעטפו את ישוע, ולא הבינו מה קורה. הם רצו להאמין שישוע קם לתחייה, אבל זה נשמע להם בלתי יאומן.
על מה חושבים אולי פטרוס ויוחנן?
מאוחר יותר באותו יום ראשון הופיע ישוע בפני שניים מתלמידיו שהיו בדרך המוליכה לכפר עַמָאוּס. הוא הלך לצדם ושוחח איתם, אך הם לא זיהו אותו כי גופו היה שונה מזה שהיה לו לפני מותו. רק בשעה שישוע סעד עימם ונשא תפילה, רק אז זיהו אותו. מרוב התרגשות חזרו התלמידים במהירות אל ירושלים, מרחק קילומטרים רבים. ייתכן שכעבור זמן קצר נגלה ישוע אל פטרוס להראות לו שהוא חי.
בשעות הערב המאוחרות של אותו יום ראשון, התכנסו תלמידים רבים בבית אחד. הדלתות היו נעולות. לפתע הופיע ישוע ונעמד איתם בחדר! בשלב זה הם ידעו בבירור שהמורה הגדול אכן חי. תאר לעצמך מה גדולה היתה שמחתם! (מתי כ״ח:1–15; לוקס כ״ד:1–49; יוחנן י״ט:38 עד כ׳:21).
במשך 40 יום הופיע ישוע בכל פעם בגוף שונה כדי להראות לתלמידיו שהוא חי. אחר כך עזב את כדור־הארץ וחזר לאביו שבשמים (מעשי השליחים א׳:9–11). מייד החלו התלמידים לספר לכולם שאלוהים הקים את ישוע מן המתים. גם אחרי שהכוהנים הילקו אותם והרגו כמה מהם, הם לא הפסיקו לבשר. הם ידעו שאם ימותו, יזכור אותם אלוהים כפי שזכר את בנו.
על מה חושבים רבים במועד השנתי של תחיית ישוע? על מה אתה חושב?
עד כמה שונים היו אותם תלמידים ראשונים של ישוע מאנשים רבים כיום! בהגיע המועד השנתי של תחיית ישוע, חושבים אותם אנשים אך ורק על ארנבות פסחא ועל ביצי פסחא מקושטות. אבל המקרא אינו מזכיר שום דבר בקשר לארנבות פסחא וביצי פסחא. הוא מלמד אותנו לשרת את אלוהים.
אנו יכולים להיות כמו תלמידי ישוע ולספר לאנשים שאלוהים עשה מעשה נפלא והקים את בנו לתחייה. אין לנו סיבה לפחד, אפילו אם יאיימו עלינו ברצח. אם נמות, יהוה יזכור אותנו ויקים אותנו לתחייה, כפי שהקים את ישוע.
האם אתה שמח שאלוהים זוכר את משרתיו שמתו ושהוא יקים אותם לתחייה?— ההבנה הזו צריכה לגרום לנו לרצות לדעת כיצד לשמח את אלוהים. האם אתה יודע שאנו יכולים לשמח את אלוהים?— הבה נדבר על כך בפרק הבא.
האמונה בתחייתו של ישוע צריכה לחזק את תקוותנו ואת אמונתנו. קרא נא במעשי השליחים ב׳:22–36; ד׳:18–20; קורינתים א׳. ט״ו:3–8, 20–23.