”האדון אכן קם!”
שווה בנפשך את צערם העמוק של תלמידי ישוע כאשר אדונם הוצא להורג. תקוותם נראתה חסרת חיים כמו הגופה אשר הניח יוסף מרמתיים בקבר. מתה לה גם הצפייה שישוע ישחרר את היהודים מעול רומא.
אם בכך היתה מסתיימת הפרשה, קרוב לוודאי שגם תלמידיו היו נעלמים כדוגמת חסידיהם של משיחי שקר רבים. אך ישוע הוקם לתחייה! לפי הכתובים, זמן קצר לאחר מותו הוא הופיע לפני תלמידיו כמה פעמים. לפיכך, כמה מהם קראו: ”האדון אכן קם!” (לוקס כ״ד:34).
התלמידים נקראו לסנגר על אמונתם בישוע כמשיח. בעשותם כן, הצביעו במיוחד על תחייתו מן המתים כהוכחה איתנה כסלע להיותו המשיח. ”השליחים העידו בכוח רב על תחיית האדון ישוע” (מעשי השליחים ד׳:33).
אילו מישהו היה מצליח להוכיח שתחיית ישוע הינה תרמית — אילו היה גורם לאחד מתלמידיו להודות שזו תרמית או היה מוכיח שגופת ישוע נותרה בקבר — הדת המשיחית האמיתית היתה מתמוטטת בעודה באיבה. אך לא כך היה. ביודעם שהמשיח חי, הכריזו הנוהים אחרי ישוע בכל מקום על תחייתו, והמונים החלו להאמין במשיח המוקם.
על איזה בסיס תוכל להאמין בתחייתו של ישוע? אילו ראיות יש לכך שמאורע זה אכן קרה?
מדוע לשקול את הראיות?
כל ארבעת ספרי הבשורה מדווחים על תחייתו של ישוע (מתי כ״ח:1–10; מרקוס ט״ז:1–8; לוקס כ״ד:1–12; יוחנן כ׳:1–29).a חלקים אחרים מכתבי־הקודש המשיחיים מדברים בוודאות על תחייתו של המשיח מהמתים.
אין פלא שתלמידי ישוע הכריזו על תחייתו! אם אלוהים אכן הקים אותו לחיים, הרי שאלו החדשות המדהימות ביותר ששמע העולם מעודו. פירוש הדבר שאלוהים קיים ושישוע חי.
כיצד הדבר משפיע עלינו? ישוע התפלל: ”ואלה הם חיי עולם: שיכירו [”לדעת”, דל’] אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח” (יוחנן י״ז:3). ידע על ישוע ועל אביו מוביל לחיים. מאחר שישוע קם לתחייה, גם אנו נוכל לקום לתחייה אם נמות, בתנאי שניישם ידע זה (יוחנן ה׳:28, 29). יכולה להיות לנו התקווה לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות תחת מלכותו השמימית של אלוהים, בה מולך מלך המלכים — בנו שזכה לתפארת, ישוע המשיח (ישעיהו ט׳:5, 6; לוקס כ״ג:43; ההתגלות י״ז:14).
לפיכך, השאלה אם ישוע קם לתחייה היא שאלה מכרעת. היא משפיעה כבר עתה על חיינו ועל עתידנו. זו הסיבה שאנו מזמינים אותך לבחון את ארבעת קווי הראיות לכך שישוע מת וקם לתחייה.
ישוע אכן מת על עמוד ההוקעה
מספר ספקנים טוענים שגם אם ישוע הוקע, הוא לא ממש מת על עמוד ההוקעה. הם אומרים שהוא רק גסס, וחזר לחיים בזכות הקרירות ששררה בקבר. אך כל המקורות הקיימים מציינים שזאת היתה גופתו של ישוע אשר הונחה בקבר.
מאחר שישוע הוצא להורג בפומבי, היו עדים לכך שהוא אכן מת על עמוד ההוקעה. שר־המאה שהופקד על הוצאתו להורג אישר את מותו. קצין צבאי זה, שתפקידו היה לקבוע את המוות, היה מקצועי. יתר על כן, רק לאחר אישור מותו של ישוע, איפשר המושל הרומי פונטיוס פילטוס ליוסף מרמתיים לקחת את גופת ישוע לקבורה (מרקוס ט״ו:39–46).
הקבר נמצא ריק
הקבר הריק היה ההוכחה הראשונה עבור התלמידים שישוע קם לתחייה, ראיה אשר נותרה מקובלת על הכל. ישוע נקבר בקבר חדש שמעולם לא השתמשו בו. הקבר היה קרוב למקום ההוקעה ובתקופה ההיא אפשר היה לאתר את המקום בקלות (יוחנן י״ט:41, 42). כל ספרי הבשורה מוסרים פה אחד שכאשר באו ידידי ישוע לקבר בבוקר השני למותו, גופתו כבר לא היתה שם (מתי כ״ח:1–7; מרקוס ט״ז:1–7; לוקס כ״ד:1–3; יוחנן כ׳:1–10).
בדיוק כמו ידידי ישוע, גם אויביו הוכו בתדהמה לנוכח הקבר הריק. אויביו פעלו זמן רב כדי לראותו מת ונקבר. לאחר שהשלימו את מטרתם, הציבו שומר וחתמו את הקבר. אף־על־פי־כן, בבוקרו של יום ראשון, היה הקבר ריק.
האם לקחו ידידיו של ישוע את גופתו מהקבר? לא, ספרי הבשורה מראים שהם היו שרויים בצער רב לאחר הוצאתו להורג. יתר על כן, תלמידיו לא היו מוכנים לסבול רדיפות ומוות עבור דבר שהם ידעו שזו תרמית.
מי רוקן את הקבר? לא ייתכן שאויבי ישוע לקחו את הגופה. גם אם הם לקחו את הגופה, ללא ספק הם היו מציגים אותה מאוחר יותר כדי להפריך את טענת התלמידים שישוע הוקם לתחייה ושהוא חי. אך מעולם לא קרה כדבר הזה כיוון שאלוהים הוא זה שפעל.
שבועות לאחר מכן, לא ניסו אויבי ישוע להפריך את העדות שנתן פטרוס: ”אנשי ישראל, שימעו את הדברים האלה: ישוע מנצרת, איש שנתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובנסים ובאותות אשר האלוהים עשה על־ידיו בתוככם, כפי שאתם עצמכם יודעים; הוא שהוסגר על־פי עצת אלוהים הנחרצה וידיעתו מראש — אותו לקחתם ובידי רשעים [”הוקעתם”, ע״ח] והרגתם. ואלוהים הקימו לתחייה בהתירו את חבלי המוות, שכן המוות לא היה יכול לעצור אותו. הן דוד אומר עליו: ’שיוויתי יהוה לנגדי תמיד ... אף בשרי ישכון לבטח, כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תיתן חסידיך [”חסידך”, ע״ח] לראות שחת’” (מעשי השליחים ב׳:22–27).
רבים ראו את ישוע שקם לתחייה
לוקס, אחד מכותבי ספרי הבשורה, מציין בספר מעשי השליחים: ”לפניהם [השליחים] הוא [ישוע] הופיע חי בהוכחות רבות, אחרי ענותו, ובמשך ארבעים יום נראה אליהם ודיבר איתם על מלכות האלוהים” (מעשי השליחים א׳:2, 3). מספר תלמידים ראו את ישוע שהוקם לתחייה בהזדמנויות שונות — בגן, בדרך, באמצע סעודה וליד הכינרת (מתי כ״ח:8–10; לוקס כ״ד:13–43; יוחנן כ״א:1–23).
המבקרים מטילים ספק במהימנות הופעות אלה ואומרים שהכותבים בדו מלבם את המאורעות. מבקרים אלה גם מצביעים על קטעים הנראים לכאורה סותרים. לאמיתו של דבר, הבדלים קטנים במאורעות המתוארים בספרי הבשורה מוכיחים שלא היתה כאן קנוניה. כותב אחד מוסר פרטים נוספים המשלימים את תיאורו של כותב אחר וכך מתקבלת תמונה מקיפה יותר על מאורעות שהתרחשו בחייו הארציים של המשיח.
האם היו התגלויותיו של ישוע לאחר תחייתו בגדר הזיות? מאחר שאנשים כה רבים ראו אותו, כל טענה כזו אינה מתקבלת על הדעת. היו ביניהם דייגים, נשים, עובדי מדינה ואפילו השליח תאמא הספקן, אשר השתכנע רק לאחר שראה הוכחה שישוע קם מן המתים, הוכחה שלא ניתן להפריכה (יוחנן כ׳:24–29). במקרים אחדים לא זיהו בתחילה תלמידיו של ישוע את אדונם המוקם לתחייה. פעם אחת ראו אותו יותר מ־500 איש, ורובם היו עדיין בחיים כאשר הזכיר השליח פאולוס מקרה זה כראיה בדברי הגנתו על תחיית המתים (קורינתים א׳. ט״ו:6).
ישוע החי והשפעתו על בני אדם
תחיית ישוע אינה סתם נושא מסקרן או נושא לוויכוח. העובדה שהוא חי משפיעה לטובה על אנשים בכל מקום. מאז המאה הראשונה, מספר לא מבוטל של אנשים שגילו אדישות או התנגדות מוחלטת לדת המשיחית, שינו את דעתם והחליטו בוודאות שזו דת האמת. מה גרם לשינוי זה? לימוד המקרא הוכיח להם שאלוהים הקים את ישוע לחיים כיצור רוחני שמימי רב־הוד (פיליפים ב׳:8–11). הם מגלים אמונה בישוע ובקורבן הכופר של המשיח, האמצעי שסיפק יהוה אלוהים לישועה (רומים ה׳:8). אנשים אלו מצאו שמחה אמיתית בעשיית רצון אלוהים ובציות לתורתו של ישוע.
הבה נבחן מה היה כרוך בלהיות משיחי במאה הראשונה. לא היתה כרוכה בכך קבלת יוקרה, כוח או עושר. נהפוך הוא, משיחיים קדומים רבים ’סבלו בשמחה את גזלת רכושם’ למען אמונתם (עברים י׳:34). מן המשיחיים נדרש לחיות חיים של הקרבה עצמית ושל רדיפות שבמקרים רבים הסתיימו במוות על מזבח האמונה.
לחלק מתלמידי המשיח היו סיכויים טובים לזכות ליוקרה ולהתעשר, אילולא הפכו לתלמידיו. שאול הטרסי למד לרגלי מורה התורה הדגול גמליאל והחל לזכות לכבוד ומעמד בולט בקרב היהודים דאז (מעשי השליחים ט׳:1, 2; כ״ב:3; גלטים א׳:14). אך שאול נעשה לשליח פאולוס. הוא ורבים אחרים פנו עורף ליוקרה ולכוח שהעולם הציע להם. מדוע? כדי להפיץ מסר של תקוות אמת המבוססת על הבטחותיו של אלוהים ועל העובדה שישוע המשיח קם לתחייה (קולוסים א׳:28). הם היו מוכנים לסבול למען דבר שהם ידעו שאמת ביסודו.
הדבר נכון לגבי מיליונים בימינו. תוכל למצוא אותם בקהילות של עדי־יהוה ברחבי העולם. העדים מזמינים אותך בלבביות לטקס הזיכרון למותו של המשיח שיתקיים לאחר שקיעת החמה ביום ראשון, 8 באפריל, 2001. הם ישמחו לראות אותך באירוע זה ובכל האסיפות ללימוד המקרא הנערכות באולמי־המלכות.
מדוע שלא תלמד יותר, לא רק על מותו ותחייתו של ישוע אלא גם על חייו ותורתו? ישוע מזמין אותנו אליו (מתי י״א:28–30). פעל עתה לרכישת ידע מדויק על יהוה אלוהים ועל ישוע המשיח. משמעות הדבר עשויה להיות חיי־נצח תחת מלכות אלוהים בראשות בנו היקר.
[הערת שוליים]
a לראיות בנוגע למהימנות ספרי הבשורה ראה ”ספרי הבשורה — היסטוריה או מיתוס?” מחוברת המצפה מ־15 במאי 2000.
[תמונות בעמוד 7]
מיליונים מוצאים אושר אמיתי בזכות היותם תלמידי ישוע המשיח
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 6]
מתוך containing the King James and the Revised versions ,Pronouncing Edition of the Holy Bible־Self