אמונתו הגדולה של שר המאה

לאחר שנשא את דרשת ההר הולך ישוע לכפר נחום.‏ כאן ניגשים אליו כמה מזקני היהודים.‏ הם נשלחו מטעם אדם נוכרי — מפקד בצבא הרומי,‏ שר מאה‏.‏

משרתו האהוב של שר הצבא חולה מאוד ונוטה למות.‏ שר המאה אומנם אינו יהודי,‏ אך הוא מבקש מישוע שיבוא לעזרתו.‏ זקני היהודים מספרים לישוע שמשרתו של האיש ”‏שוכב משותק בבית וסובל קשות”‏,‏ וככל הנראה מתייסר מכאבים (‏מתי ח׳:‏6‏)‏.‏ הם אומרים לישוע ששר המאה ראוי לקבל את עזרתו ומסבירים:‏ ”‏כי אוהב הוא את עמנו,‏ והוא בנה לנו את בית הכנסת”‏ (‏לוקס ז׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏

כעבור זמן קצר יוצא ישוע עם אותם זקנים אל ביתו של שר הצבא.‏ בהתקרבם אל הבית שולח שר המאה כמה מידידיו לומר לישוע:‏ ”‏אדוני,‏ אל תטריח את עצמך,‏ שכן אינני ראוי שתבוא בצל קורתי.‏ משום כך לא החשבתי את עצמי ראוי לבוא אליך”‏ (‏לוקס ז׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ איזו ענווה מצד אדם הרגיל לחלק פקודות לאחרים!‏ דבריו גם מראים עד כמה שונה איש זה מן הרומאים הנוהגים בעבדיהם ביד קשה (‏מתי ח׳:‏9‏)‏.‏

שר המאה ודאי מודע לכך שהיהודים נמנעים מלהתרועע עם נוכרים (‏מעשי השליחים י׳:‏28‏)‏.‏ אולי מסיבה זו הוא מבקש מידידיו להפציר בישוע:‏ ”‏רק צווה ומשרתי יתרפא”‏ (‏לוקס ז׳:‏7‏)‏.‏

ישוע נדהם מכך ומציין:‏ ”‏אומר אני לכם:‏ אפילו בישראל לא מצאתי אמונה כה גדולה”‏ (‏לוקס ז׳:‏9‏)‏.‏ בשובם לביתו של שר המאה מגלים ידידיו שהעבד,‏ שהיה חולה מאוד,‏ הבריא ממחלתו.‏

לאחר שחולל את נס הריפוי הזה מנצל ישוע את ההזדמנות כדי להדגיש את העובדה שגויים בעלי אמונה יזכו לברכות.‏ הוא אומר:‏ ”‏רבים יבואו ממזרח וממערב ויסבו לאכול עם אברהם,‏ יצחק ויעקב במלכות השמיים”‏.‏ ומה לגבי יהודים שאינם מגלים אמונה?‏ לדברי ישוע,‏ הם ”‏יושלכו החוצה אל החושך.‏ שם יבכו ויחרקו שיניים”‏ (‏מתי ח׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏

לפיכך יהודים מלידה שאינם נענים להזמנה להיות שותפים במלכות עם המשיח — הזמנה המושטת תחילה להם — יידחו.‏ אולם אנשים מקרב הגויים יתקבלו בברכה וכביכול יסבו לאכול בשולחנו ”‏במלכות השמיים”‏.‏