פרק 42
ישוע גוער בפרושים
מתי י״ב:33–50 מרקוס ג׳:31–35 לוקס ח׳:19–21
ישוע מדבר על ”אות יונה”
התלמידים קרובים יותר מבני משפחה
הסופרים והפרושים מכחישים שישוע מגרש שדים בעזרת כוח אלוהים ובכך מסתכנים בגידוף רוח הקודש. אם כן, לצד מי הם יהיו — לצד אלוהים או לצד השטן? ישוע אומר: ”אם תהיו כעץ טוב, הפרי שתניבו יהיה טוב, ואם תהיו כעץ רקוב, הפרי שתניבו יהיה רקוב, שכן בפריו ניכר העץ” (מתי י״ב:33).
טיפשי לטעון שהפרי הטוב — גירוש שדים — נובע מכך שישוע משרת את השטן. כפי שהוא הבהיר בדרשת ההר, אם הפרי טוב אזי העץ טוב ואינו רקוב. לפיכך מה מוכיח הפרי שמניבים הפרושים, כלומר האשמותיהם המגוחכות נגד ישוע? הוא מוכיח שהם רקובים. ישוע אומר להם: ”ילדי צפעונים, איך תוכלו לדבר טובות ואתם רעים? הרי מתוך השופע בלב מדבר הפה” (מתי ז׳:16, 17; י״ב:34).
כן, המילים שיוצאות מפינו משקפות את מצב לבנו ומהוות בסיס למשפט. משום כך ישוע אומר: ”על כל מילה בטלה שידברו בני אדם ייתנו הם דין וחשבון ביום הדין, כי לפי דבריך תזוכה ולפי דבריך תורשע” (מתי י״ב:36, 37).
למרות כל הגבורות שעושה ישוע, הסופרים והפרושים תובעים הוכחות נוספות: ”מורנו, רוצים אנו לראות ממך אות”. בין שהם ראו אותו אישית מחולל נסים ובין שלא, יש די והותר עדויות ראייה למעשיו. מסיבה זו ישוע יכול לומר לאותם מנהיגי דת: ”דור רע ונואף מוסיף לחפש לו אות, אבל אות לא יינתן לו מלבד אות יונה הנביא” (מתי י״ב:38, 39).
ישוע אינו משאיר מקום לספקות באשר לכוונתו: ”כמו שהיה יונה בבטן הדג הענק שלושה ימים ושלושה לילות, כך יהיה בן האדם בבטן האדמה שלושה ימים ושלושה לילות”. יונה נבלע על־ידי דג ענק מסוג כלשהו, אך לאחר מכן יצא ממנו וכביכול קם לתחייה. לפיכך ישוע מנבא שהוא עצמו ימות ויקום לתחייה ביום השלישי. וכאשר מאוחר יותר זה קורה, מנהיגי הדת היהודים ממאנים להכיר ב”אות יונה”; הם מסרבים להתחרט ולהשתנות (מתי כ״ז:63–66; כ״ח:12–15). לעומתם, ”אנשי נינווה” כן התחרטו אחרי ששמעו את הכרזתו של יונה. לכן הם ירשיעו את הדור הזה. ישוע מוסיף ואומר שגם מלכת שבא תרשיע אותם בזכות הדוגמה שהציבה. היא חפצה לשמוע את חוכמת שלמה והתפעלה ממנה. אך ישוע אומר שכעת ”גדול משלמה נמצא כאן” (מתי י״ב:40–42).
ישוע משווה את מצבו של הדור הרע הזה לאדם שיוצאת ממנו רוח טמאה (מתי י״ב:45). האדם אינו ממלא את החלל שנוצר בדברים טובים, ולכן הרוח הרעה חוזרת עם שבע רוחות אחרות רעות ממנה והן משתלטות עליו. במקביל לכך, עם ישראל טוהר ושוקם — בדומה לאיש שממנו יצאה הרוח הטמאה. אך העם דחה את נביאי אלוהים עד שלבסוף התנגד לזה אשר ללא ספק רוח אלוהים שורה עליו — ישוע. הדבר מראה שמצבה של האומה גרוע משהיה בתחילת דרכה.
בשעה שישוע מדבר מגיעים אמו ואֶחיו ועומדים בקצה ההמון. כמה מן היושבים לידו אומרים לו: ”אמך ואחֶיך עומדים בחוץ ורוצים לראות אותך”. בתגובה מראה ישוע עד כמה תלמידיו קרובים אליו; הם לו כאחים, כאחיות וכאמהות אמיתיים. בהושיטו את ידו לעבר תלמידיו הוא אומר: ”אמי ואחיי הם מי ששומעים את דבר אלוהים ומקיימים אותו” (לוקס ח׳:20, 21). בזאת הוא מראה שגם אם קשריו עם בני משפחתו יקרים לו, קשריו עם תלמידיו יקרים לו אף יותר. עד כמה אנו שמחים שביכולתנו ליהנות מקרבה כזו עם אחינו הרוחניים, במיוחד כשאחרים מטילים ספק בבשורה שבפינו או מדברים בגנותנו ובגנות מעשינו הטובים!