לך בעקבות אמונתם

הוא למד מטעויותיו

יונה השתוקק להחריש את הקולות הנוראיים.‏ לא הייתה זו רק הרוח הפראית שייללה מחוץ למעטה הספינה,‏ ולא היו אלה רק הגלים האדירים שחבטו בעוצמה בדופנות הספינה וגרמו לכל קורה וקורה לחרוק ולגנוח.‏ קשות יותר מנשוא היו זעקותיהם של המלחים,‏ רב החובל וצוותו,‏ שנאבקו להשאיר את הספינה מעל פני המים.‏ יונה היה בטוח שאותם גברים עומדים למות — והכול בגללו!‏

כיצד נקלע יונה למצב נואש זה?‏ הוא טעה טעות חמורה בכל הקשור ליחסיו עם יהוה אלוהיו.‏ מה עשה?‏ האם המצב היה חסר תקנה?‏ נוכל להפיק רבות מהתשובות לשאלות אלו.‏ למשל,‏ סיפורו של יונה עוזר לנו לראות כיצד גם בעלי אמונה אמיתית עלולים לסטות מהדרך — וכיצד הם יכולים לתקן את דרכם.‏

נביא מהגליל

הנטייה היא בדרך כלל להתמקד בתכונותיו השליליות של יונה,‏ כגון חוסר צייתנותו או עקשנותו.‏ אבל היה בו הרבה יותר מזה.‏ זכור,‏ יונה נבחר לשרת כנביאו של יהוה אלוהים.‏ אילו היה הוא לא־נאמן או מרושע,‏ לא היה בוחר בו יהוה לתפקיד כה חשוב.‏

נוכל ללמוד מעט על הרקע של יונה מקריאת מלכים ב׳.‏ י״ד:‏25‏.‏ יונה היה מגת הַחֵפֶר,‏ ששכנה במרחק ארבעה קילומטרים בלבד מנצרת — העיר שבה עתיד היה ישוע לגדול כשמונה מאות שנה מאוחר יותר.‏a יונה ניבא בימי המלך ירבעם השני שמלך על ממלכת ישראל בת עשרת השבטים.‏ ימיו של אליהו חלפו להם זה מכבר;‏ יורשו אלישע מת בימיו של אבי ירבעם.‏ אומנם יהוה השתמש באותם נביאים כדי לשים קץ לעבודת הבעל,‏ אך ממלכת ישראל שוב סטתה בזדון מדרך הישר.‏ הארץ הייתה נתונה כעת להשפעתו של מלך ש’‏עשה הרע בעיני יהוה’‏ (‏מלכים ב׳.‏ י״ד:‏24‏)‏.‏ לכן שירותו של יונה ודאי לא היה קל או נעים,‏ אבל הוא מילא אותו נאמנה.‏

אולם יום אחד קיבלו חייו של יונה תפנית דרמטית.‏ הוא נתבקש על־ידי יהוה לבצע דבר שנראה לו קשה עד מאוד.‏ מה ביקש ממנו יהוה לעשות?‏

‏”‏קום,‏ לך אל נינווה”‏

יהוה אמר ליונה:‏ ”‏קום,‏ לך אל נינווה העיר הגדולה,‏ וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי”‏ (‏יונה א׳:‏2‏)‏.‏ אין זה קשה להבין מדוע שליחות זו נראתה מאוד מפחידה.‏ נינווה שכנה כ־800 קילומטר מזרחה,‏ ומסע כזה ברגל דרך היבשה עשוי היה לארוך כחודש ימים.‏ ברם,‏ הקשיים הכרוכים במסע כזה נראו אולי החלק הקל במשימה.‏ בנינווה,‏ היה על יונה למסור את המשפט שחרץ יהוה על האשורים,‏ שהיו ידועים בהתנהגותם האלימה והאכזרית.‏ יונה לא ראה היענות רבה מצד עמו של אלוהים,‏ אז לְמה כבר יוכל לצפות מעובדי אלילים אלה?‏ כיצד יוכל משרת יהוה יחיד לנחול הצלחה בנינווה רחבת הידיים שכונתה ”‏עיר דמים”‏?‏ (‏נחום ג׳:‏1,‏ 7‏)‏.‏

סביר מאוד להניח שמחשבות אלו חלפו במוחו של יונה,‏ אם כי לא ניתן לקבוע זאת בוודאות.‏ מה שכן ניתן לומר בוודאות זה שהוא ברח.‏ יהוה הורה לו ללכת מזרחה ויונה פנה מערבה,‏ הרחק ככל האפשר.‏ הוא ירד לחוף ימה של יפו,‏ שם מצא אונייה שהפליגה לתרשיש.‏ יש חוקרים הטוענים כי תרשיש הייתה בספרד.‏ אם כן,‏ פניו של יונה היו מועדות כ־500,‏3 קילומטר הרחק מנינווה.‏ מסע כזה לצידו השני של הים הגדול — שמו של הים התיכון באותם ימים — יכול היה לארוך כשנה!‏ יונה גמר אומר לחמוק מן המשימה שהטיל עליו יהוה.‏

האם משמע שראוי לכנותו פחדן?‏ אל לנו למהר לשפוט אותו.‏ כפי שנראה בהמשך,‏ הוא הוכיח אומץ לב יוצא מגדר הרגיל.‏ בדומה לכולנו,‏ יונה היה אדם לא־מושלם שנאבק בחולשות רבות (‏תהלים נ״א:‏7‏)‏.‏ מי מאיתנו מעולם לא נאבק בפחד?‏

אולי נדמה לנו לפעמים שאלוהים מבקש מאיתנו לעשות דבר מה שנראה לנו קשה ואף בלתי אפשרי.‏ אולי אנו אף נרתעים מלבשר את בשורת מלכות האלוהים,‏ כנדרש מהמשיחיים (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ אנו נוטים בנקל לשכוח את העובדה שביטא ישוע:‏ ”‏מאלוהים לא ייפלא כל דבר”‏ (‏מרקוס י׳:‏27‏,‏ גינ׳‏‏)‏.‏ כשעובדה זו משתכחת מליבנו,‏ קל לנו להבין את הקושי שהיה ליונה.‏ אולם,‏ מה קרה בעקבות מנוסתו של יונה?‏

יהוה מעניש את נביאו הסורר

נוכל לדמיין לנו את יונה מוצא את מקומו בכלי השיט,‏ ככל הנראה אוניית מסע פניקית.‏ הוא הביט ברב החובל ובצוותו שעבדו במרץ כדי להפליג מן הנמל.‏ ככל שקו החוף התרחק ונעלם לו לאיטו,‏ אולי קיווה יונה שהנה הוא נמלט מהסכנה שכה חרד מפניה.‏ אבל לפתע פתאום התהפך מזג האוויר.‏

מעוצמת הרוחות סער הים וגעש בצורה אימתנית,‏ ונוצרו בו גלים שאולי גם כלי שיט מודרניים היו נראים קטני ממדים לעומתם.‏ כמה זמן חלף עד אשר ספינת העץ נראתה קטנה ושברירית להחריד,‏ אבודה בתוך מדבר מימי של גלים ענקיים ונקיקים עמוקים?‏ האם באותו רגע ידע יונה את מה שכתב מאוחר יותר — ש”‏יהוה הטיל רוח גדולה אל הים”‏?‏ איננו יודעים.‏ הוא ראה שהמלחים מתחילים לזעוק איש איש אל אלוהיו,‏ וידע ששום עזרה לא תגיע מהכיוון הזה.‏ בספרו נאמר ש”‏האונייה חישבה להישבר”‏ (‏יונה א׳:‏4;‏ ויקרא י״ט:‏4‏)‏.‏ וכיצד יוכל יונה להתפלל לאל שמפניו ברח?‏

יונה,‏ שחש כי אין בכוחו לעזור,‏ ירד לירכתי הספינה.‏ הוא מצא מקום לשכב בו ושקע בשינה עמוקה.‏b רב החובל מצא את יונה,‏ העיר אותו ודחק בו לקרוא לאלוהיו,‏ כפי שהכול עשו.‏ יורדי הים,‏ שהיו משוכנעים שהסערה היא ממקור על־טבעי,‏ החליטו להפיל גורלות כדי לראות בשל מי הרעה.‏ אין ספק כי ליבו של יונה צנח בקרבו כאשר פסלו הגורלות איש אחר איש.‏ מהר מאוד התבררה האמת.‏ יהוה כיוון את הסערה,‏ ואת הגורלות,‏ לאדם אחד — ליונה!‏ (‏יונה א׳:‏5–7‏)‏.‏

יונה סיפר למלחים את כל הסיפור.‏ הוא היה משרתו של האל הכול יכול,‏ יהוה,‏ וזהו האל שמפניו ברח ושאותו הכעיס,‏ ובאשמתו שלו הועמדו כולם בסכנה איומה.‏ האנשים נבעתו;‏ יונה יכול היה לראות את האימה בעיניהם.‏ הם שאלו אותו מה עליהם לעשות לו כדי להציל את הספינה ואת נפשם.‏ מה השיב?‏ ייתכן מאוד שיונה התחלחל לעצם המחשבה שהוא הולך לטבוע בים הקר והסוער.‏ אך כיצד יוכל להניח להם למות כך ביודעו כי בכוחו להצילם?‏ לכן אמר:‏ ”‏שאוני והטילוני אל הים,‏ וישתוק הים מעליכם;‏ כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם”‏ (‏יונה א׳:‏12‏)‏.‏

קשה לומר שכך ידבר אדם מוג לב.‏ עוז רוחו של יונה וההקרבה מצידו ברגע נורא זה ודאי חיממו את ליבו של יהוה.‏ כאן אנו רואים את אמונתו האיתנה של יונה.‏ כדי להפגין אמונה דומה עלינו לתת עדיפות לטובת הזולת על פני טובתנו אנו (‏יוחנן י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ כאשר אנו רואים אדם השרוי במצוקה — פיזית,‏ רגשית או רוחנית — האם אנו נותנים מעצמנו למענו?‏ בכל פעם שאנו עושים כן,‏ אנו משמחים מאוד את יהוה.‏

ייתכן כי גם המלחים נפעמו מתגובתו,‏ שכן בתחילה סירבו למלא את בקשתו.‏ הם עשו ככל יכולתם כדי להיחלץ מהסערה — אך לשווא.‏ הסערה רק הלכה והתעצמה.‏ לבסוף ראו כי לא נותרה בידם כל ברירה.‏ הם קראו לאלוהי יונה,‏ יהוה,‏ וביקשו את רחמיו,‏ ואחר כך נשאו את האיש והטילוהו אל הים (‏יונה א׳:‏13–15‏)‏.‏

יונה מרוחם ונושע

יונה צנח אל תוך הגלים הסוערים.‏ ייתכן כי נאבק להחזיק את ראשו קמעה מעל פני המים ואולי ראה בין קצף הגלים ורסיסי המים את הספינה שהתרחקה במהירות.‏ אולם הגלים האימתניים גברו עליו ומשכו אותו מטה.‏ הוא הלך ושקע וחש כי אפסה כל תקווה.‏

מאוחר יותר תיאר יונה מה חש ברגעים אלו.‏ תמונות קצרות חלפו בראשו.‏ הוא חשב בעצב כי לא ישוב עוד לראות את היכלו היפה של יהוה בירושלים.‏ ניעורה בו התחושה שהוא צולל אל מעמקי הים,‏ קרוב ליסודות ההרים,‏ ונכרכות סביבו אצות.‏ נדמה היה לו ששם יהיה קברו (‏יונה ב׳:‏3–7‏)‏.‏

אך רגע!‏ משהו נע בקרבתו — גוף כהה עצום ממדים,‏ יצור חי שהגיח לעברו וזינק אליו.‏ היצור פער לוע ענקית ובלע אותו!‏

הנה חייו עומדים להסתיים.‏ אך יונה נאחז תדהמה:‏ הוא עדיין חי!‏ הוא לא נמעך ולא עוכל ואף לא נחנק.‏ עוד נותרה נשמת חיים באפו,‏ אף שהמקום שלתוכו נבלע אמור היה להיות קברו.‏ אט אט התמלא יונה תחושת התפעמות.‏ ללא ספק היה זה אלוהיו,‏ יהוה,‏ ש’‏מינה דג גדול לבלוע את יונה’‏ (‏יונה ב׳:‏1‏)‏.‏c

הדקות חלפו ונמתחו לשעות.‏ שם,‏ במעמקים החשוכים ביותר שידע מעודו,‏ היה ליונה זמן לחשוב ולהתפלל ליהוה אלוהים.‏ תפילתו,‏ המובאת במלואה בספר יונה פרק ב׳‏‏,‏ מאירת עיניים.‏ היא מראה שליונה היה ידע נרחב בכתבי־הקודש,‏ כיוון שהוא ציטט פעמים רבות מתהלים.‏ כמו כן נחשפת בה תכונה מחממת לב:‏ הכרת תודה.‏ בסיומה אמר יונה:‏ ”‏ואני בקול תודה אזבחה לך.‏ אשר נדרתי אשלמה.‏ ישועתה ליהוה”‏ (‏יונה ב׳:‏10‏)‏.‏

יונה למד כי בידו של יהוה להושיע כל אחד,‏ בכל מקום ובכל עת.‏ אפילו שם,‏ ”‏במעי הדג”‏,‏ מצא יהוה את משרתו המיוסר והצילו (‏יונה ב׳:‏1‏)‏.‏ רק יהוה יכול להותיר אדם בחיים במשך שלושה ימים ושלושה לילות בבטנו של דג גדול.‏ טוב נעשה אם נזכור כיום שיהוה הוא ’‏האלוהים אשר נשמתנו בידו’‏ (‏דניאל ה׳:‏23‏)‏.‏ בזכותו אנו נושמים וחיים.‏ האם אנו אסירי תודה?‏ אם כן,‏ האין אנו חבים ליהוה את ציותנו?‏

מה באשר ליונה?‏ האם למד להכיר תודה ליהוה,‏ וכביטוי לכך לשמוע בקולו?‏ כן.‏ לאחר שלושה ימים ושלושה לילות,‏ הביא הדג את יונה ישירות לחוף ו’‏הקיא את יונה אל היבשה’‏ (‏יונה ב׳:‏11‏)‏.‏ תאר לעצמך,‏ אחרי כל מה שקרה יונה אפילו לא הצטרך לשחות אל החוף.‏ כמובן,‏ היה עליו למצוא את דרכו מן החוף,‏ שמיקומו אינו ידוע.‏ אבל לא חלף זמן רב והכרת תודתו הועמדה למבחן.‏ ביונה ג׳:‏1,‏ 2 כתוב:‏ ”‏ויהי דבר יהוה אל יונה שנית לאמור:‏ ’‏קום,‏ לך אל נינווה העיר הגדולה,‏ וקרא אליה את הקריאה אשר אנוכי דובר אליך’‏”‏.‏ מה יעשה יונה?‏

יונה לא היסס.‏ אנו קוראים:‏ ”‏ויקום יונה וילך אל נינווה כדבר יהוה”‏ (‏יונה ג׳:‏3‏)‏.‏ כן,‏ הוא ציית.‏ אין ספק כי למד מטעויותיו.‏ גם בכך עלינו לחקות את אמונתו.‏ כולנו חוטאים ועושים טעויות (‏רומים ג׳:‏23‏)‏.‏ אבל האם אנו מרימים ידיים,‏ או האם אנו לומדים מן הטעויות שעשינו ומחליטים לעבוד את אלוהים ולשמוע תמיד בקולו?‏

האם גמל יהוה ליונה על צייתנותו?‏ בהחלט כן.‏ למשל,‏ נראה כי נודע ליונה שהמלחים ניצלו.‏ מייד לאחר מעשה ההקרבה מצידו שככה הסערה והמלחים יראו ”‏יראה גדולה את יהוה”‏ וזבחו לו זבח ולא לאליליהם (‏יונה א׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏

לימים זכה לגמול גדול יותר.‏ זמן שהותו בדג שימש בידי ישוע כמשל נבואי לזמן שהותו שלו בקבר,‏ או בשאול (‏מתי י״ב:‏38–40‏)‏.‏ עד כמה יתרגש יונה בעתיד כשתיוודע לו עובדה מבורכת זו לאחר שיקום לתחייה כאן עלי אדמות (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ יהוה רוצה לברך גם אותך.‏ האם גם אתה תלמד מטעויות שעשית ותנהג בצייתנות ובחוסר אנוכיות?‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 29]‏

יונה תחת שבט המבקרים

▪ האם המאורעות המתוארים בספר יונה אכן קרו?‏ כבר מימי קדם נתון הספר לשבט הביקורת.‏ ביקורת המקרא המודרנית מתייחסת בדרך כלל לספר בביטול ורואה בו משל,‏ אגדה,‏ מיתוס או סיפור בדיוני.‏ אדם מן המאה ה־19 כתב כיצד כומר אחד הסביר את סיפור יונה והדג הגדול כאלגוריה מוזרה:‏ יונה שהה במלון ביפו שנקרא ”‏אות הלווייתן”‏.‏ כאשר לא נותר בידו מספיק כסף לשלם את החשבון,‏ סילק אותו בעל המקום.‏ כך ”‏נכנס”‏ יונה אל הלווייתן ואחר כך ”‏הוקא”‏ מתוכו!‏ לאמיתו של דבר,‏ נראה כי מבקרי המקרא להוטים ”‏לטרוף”‏ את יונה יותר מאשר הדג הגדול!‏

מדוע הספקנות כלפי הספר כה מרובה?‏ משום שמתוארים בו מעשי ניסים.‏ מבקרים רבים כבר גיבשו לעצמם דעה נחרצת בנושא הניסים:‏ דברים כאלה לא ייתכנו.‏ אבל האם דעה זו הגיונית?‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם אני מאמין למשפט הראשון שבמקרא?‏’‏ שם כתוב:‏ ”‏בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ”‏ (‏בראשית א׳:‏1‏)‏.‏ מיליוני אנשים שקולים בכל רחבי תבל מקבלים בחוכמה עובדה פשוטה זו.‏ ואולם,‏ הצהרה זו מקיפה בתוכה הרבה יותר ניסים מכל הניסים המתוארים מאוחר יותר במקרא.‏

חשוב על כך:‏ אילו מאורעות בספר יונה נשגבים מיכולתו של האל אשר ברא את השמיים זרועי הכוכבים ואת כל צורות החיים המורכבות והמפליאות עלי אדמות?‏ האין הוא מסוגל לחולל סופה?‏ לגרום לדג גדול לבלוע אדם?‏ או לגרום לדג להקיא את האדם?‏ דברים כאלה אינם קשים כלל וכלל לישות שאין גבול לכוחה (‏ישעיהו מ׳:‏26‏)‏.‏

אפילו ללא התערבות משמיים קורים לפעמים דברים מדהימים.‏ למשל,‏ מסופר כי בשנת 1758 נפל מלח מאונייה אל תוך מימי הים התיכון ונבלע על־ידי כריש.‏ אבל הכריש נורה בתותח והקיא את המלח.‏ המלח נמשה מן המים ויצא כמעט ללא פגע.‏ אם כך אכן קרה,‏ אולי נגיד כי זהו סיפור יוצא מן הכלל ומדהים,‏ אך לא נוכל לומר שהתחולל כאן נס.‏ האם אלוהים אינו יכול לעשות בכוחו הרבה יותר מכך?‏

הספקנים גם טוענים בתוקף שאיש אינו יכול להישאר בחיים שלושה ימים בתוך דג מבלי להיחנק.‏ אולם,‏ האדם בחוכמתו מצא דרך למלא מכלים באוויר דחוס ולנשום בעזרתם מתחת למים לזמן ממושך.‏ האם אלוהים לא יכול היה להשתמש בכוחו ובחוכמתו הגדולים יותר לאין שיעור כדי לאפשר ליונה לחיות ולנשום במשך שלושה ימים?‏ מלאך יהוה אמר למרים,‏ אימו של ישוע:‏ ”‏לא ייפלא מאלוהים כל דבר”‏ (‏לוקס א׳:‏37‏)‏.‏

מה עוד מעיד על דיוקו ההיסטורי של ספר יונה?‏ יונה מתאר את האונייה ואת צוותה בצורה מפורטת ומציאותית.‏ ביונה א׳:‏5 אנו קוראים שהמלחים הטילו כלים מהאונייה כדי להפחית ממשקלה.‏ היסטוריונים קדומים ומקורות רבניים מראים שהיה זה הליך מקובל במקרה של מזג אוויר סוער.‏ בהמשך מתאר יונה את נינווה,‏ ותיאורו הולם את הראיות ההיסטוריות והארכיאולוגיות.‏ אך מעל לכול,‏ ישוע המשיח התייחס לשלושת הימים שבהם שהה יונה בתוך הדג כמשל נבואי לשהותו שלו בקבר (‏מתי י״ב:‏38–40‏)‏.‏ עדותו של ישוע מעידה על אמיתות סיפורו של יונה.‏

”‏לא ייפלא מאלוהים כל דבר”‏ (‏לוקס א׳:‏37‏)‏

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

בעקבות הפצרותיו של יונה נשאו אותו המלחים והטילוהו לים