פרק 127
נשפט על־ידי הסנהדרין, ואז נלקח לפילטוס
מתי כ״ז:1–11 מרקוס ט״ו:1 לוקס כ״ב:66 עד כ״ג:3 יוחנן י״ח:28–35
משפט בבוקר לפני הסנהדרין
יהודה איש קריות מנסה לתלות את עצמו
ישוע נשלח לפילטוס כדי שיגזור את דינו
פטרוס התכחש לישוע שלוש פעמים, וכעת הלילה עומד להסתיים. חברי הסנהדרין סיימו את המשפט המבוים שלהם והתפזרו. בעלות השחר של יום שישי הם מתכנסים מחדש, ככל הנראה כדי לשוות מראה חוקי יותר למשפט הלילי הבלתי חוקי שניהלו. ישוע מובא לפניהם.
שוב תובע בית הדין לדעת: ”אם אתה המשיח, אמור לנו”. ישוע משיב: ”גם אם אומר לכם, לא תאמינו. ואם אשאל אתכם שאלות, לא תענו לי”. עם זאת, ישוע מצביע באומץ לב על כך שהוא זה אשר נובא עליו בדניאל ז׳:13. הוא אומר: ”מעתה יֵשב בן האדם לימין גבורת אלוהים” (לוקס כ״ב:67–69; מתי כ״ו:63).
הם מתעקשים: ”אם כן, אתה בן אלוהים?” ישוע עונה להם: ”אתם עצמכם אמרתם”. נראה כי דבריו מהווים עילה להריגתו בעוון חילול שם אלוהים. ”למה לנו עדות נוספת?” הם שואלים (לוקס כ״ב:70, 71; מרקוס י״ד:64). הם קושרים את ישוע ולוקחים אותו משם אל הנציב הרומי פונטיוס פילטוס.
ייתכן שיהודה איש קריות רואה את ישוע נלקח אל פילטוס. כשיהודה מבין שנגזר דינו של ישוע, הוא חש רגשי אשמה מסוימים ונתקף ייאוש. אך במקום לפנות לאלוהים מתוך חרטה אמיתית, הוא הולך להחזיר את 30 מטבעות הכסף. יהודה אומר לכוהנים הראשיים: ”חטאתי, כי איש צדיק מסרתי”. הם משיבים לו בקשיחות לב: ”מה לנו ולזה? זה עניינך שלך!” (מתי כ״ז:4).
יהודה משליך את 30 מטבעות הכסף במקדש ומוסיף חטא על פשע כאשר הוא מנסה לרצוח את עצמו. בשעה שיהודה מנסה לתלות את עצמו, נראה כי הענף שאליו הוא קשר את החבל נשבר. הוא נופל אל הסלעים שמתחתיו וגופו מתבקע (מעשי השליחים א׳:17, 18).
אלה עדיין שעות הבוקר המוקדמות כאשר נלקח ישוע אל ארמונו של פונטיוס פילטוס. אך היהודים שלוקחים אותו לשם מסרבים להיכנס פנימה. הם סבורים שמגע כזה עם גויים יטמא אותם ויפסול אותם מלאכול את סעודת ה־ט”ו בניסן, היום הראשון של חג המצות, הנחשב לחלק מחג הפסח.
פילטוס יוצא החוצה ושואל אותם: ”במה אתם מאשימים את האיש הזה?” הם עונים: ”אלמלא היה האיש הזה פושע, לא היינו מוסרים אותו לידיך”. פילטוס אולי מרגיש שהם מנסים ללחוץ עליו, ולכן אומר להם: ”קחו אותו ושפטו אותו על־פי תורתכם”. היהודים חושפים את כוונתם הרצחנית ומשיבים: ”אין לנו סמכות להמית איש” (יוחנן י״ח:29–31).
למעשה, אם הם יהרגו את ישוע במהלך חג הפסח, הדבר ככל הנראה יעורר מהומה בעם. אבל אם הם יצליחו לגרום לרומאים להוציא את ישוע להורג באשמה פוליטית כלשהי (דבר שיש בסמכותם של הרומאים לעשות) יוכלו יהודים אלה להתנער מאחריות לפני העם.
מנהיגי הדת אינם מספרים לפילטוס שהם הרשיעו את ישוע בעוון חילול שם אלוהים. הם כעת בודים האשמות אחרות: ”האיש הזה [1] מדיח את עמנו למרי, [2] אוסר לשלם מסים לקיסר [3] ואומר על עצמו שהוא משיח, כלומר מלך” (לוקס כ״ג:2).
כנציג רומא יש לפילטוס סיבה לדאגה לנוכח הטענה שישוע מתיימר להיות מלך. לכן פילטוס חוזר אל הארמון, קורא אליו את ישוע ושואל אותו: ”אתה מלך היהודים?” במילים אחרות, ’האם הפרת את חוקי האימפריה על־ידי כך שהכרזת על עצמך שאתה מלך המתנגד לקיסר?’ ישוע אולי רוצה לברר כמה פילטוס כבר שמע עליו, ולכן אומר: ”האם אתה אומר זאת כי אתה חושב כך, או האם אחרים סיפרו לך עליי?” (יוחנן י״ח:33, 34).
פילטוס טוען שהוא אינו מכיר את העובדות לגבי ישוע, אך הוא מראה שהוא מעוניין לדעת אותן. הוא משיב: ”וכי יהודי אני?” ומוסיף: ”הרי עמך והכוהנים הראשיים מסרו אותך לידיי. מה עשית?” (יוחנן י״ח:35).
ישוע אינו מנסה לחמוק מן הסוגיה המרכזית — מלוכה. תשובתו ללא ספק מפתיעה מאוד את הנציב פילטוס.