פרק 129
פילטוס מצהיר: ”הנה האיש!”
מתי כ״ז:15–17, 20–30 מרקוס ט״ו:6–19 לוקס כ״ג:18–25 יוחנן י״ח:39 עד י״ט:5
פילטוס מנסה לשחרר את ישוע
היהודים מבקשים לשחרר את בר־אבא
ישוע סובל לעג והתעללות
פילטוס אמר להמון המבקש את מותו של ישוע: ”לא מצאתי כל יסוד להאשמות שאתם מעלים נגדו. למעשה, גם הורדוס לא מצא בו כל אשמה” (לוקס כ״ג:14, 15). כעת, בניסיון לחוס על חייו של ישוע, פילטוס נוקט שיטה אחרת. הוא אומר להמונים: ”נהוג אצלכם שאני משחרר לכם אסיר בפסח. האם אתם רוצים שאשחרר לכם את מלך היהודים?” (יוחנן י״ח:39).
פילטוס יודע שבבית הסוהר נמצא אסיר ששמו בר־אבא, המוכר כשודד, מסית ורוצח. לכן פילטוס שואל: ”את מי תרצו שאשחרר לכם, את בר־אבא או את ישוע הנקרא משיח?” ההמון שהוסת על־ידי הכוהנים הראשיים מבקש ממנו לשחרר את בר־אבא ולא את ישוע. פילטוס שואל שוב: ”את מי משניהם תרצו שאשחרר לכם?” וההמון צועק: ”את בר־אבא”! (מתי כ״ז:17, 21).
אז שואל פילטוס בייאוש: ”אם כן, מה אעשה לישוע הנקרא משיח?” וההמון שואג: ”הוקע אותו!” (מתי כ״ז:22) לבושתם הרבה, הם תובעים את מותו של אדם חף מפשע. פילטוס מתחנן: ”מדוע? מה פשעו? לא מצאתי בו דבר המחייב עונש מוות; לפיכך אעניש אותו ואשחרר אותו” (לוקס כ״ג:22).
חרף מאמציו החוזרים ונשנים של פילטוס, ההמון הזועם צועק פה אחד: ”הוקע אותו!” (מתי כ״ז:23) בהשפעת מנהיגי הדת מתנהגים ההמונים כאחוזי טירוף והם צמאים לדם! ולא מדובר בדמו של פושע או רוצח. זהו דמו של אדם חף מפשע אשר חמישה ימים קודם לכן התקבל בירושלים כמלך. אם תלמידיו של ישוע נמצאים במקום, הרי שהם שותקים ואינם מושכים תשומת לב.
פילטוס רואה שתחינותיו נופלות על אוזניים ערלות. מתחילה להיווצר מהומה, ולכן הוא לוקח מים ורוחץ את ידיו לעיני ההמון. הוא אומר להם: ”נקי אני מדמו של איש זה. דמו בראשכם”. אפילו זה אינו משנה את דעתם של ההמונים. הם אומרים: ”דמו עלינו ועל בנינו” (מתי כ״ז:24, 25).
הנציב מעוניין לרַצות את ההמון יותר מאשר לעשות את מה שנכון וצודק בעיניו. לכן בהתאם לדרישתם פילטוס משחרר לאספסוף את בר־אבא. במצוותו מופשט ישוע מבגדיו ונלקח להלקאה.
אחרי ההכאה המייסרת לוקחים החיילים את ישוע אל תוך ארמונו של הנציב. הגדוד מתקהל סביבו והחיילים מוסיפים להתעלל בו. הם שוזרים כתר קוצים ושמים אותו בכוח על ראשו של ישוע. הם גם נותנים לו להחזיק ביד ימינו קנה ומלבישים אותו בגלימת ארגמן, מן הסוג שלובשים בני מלוכה. הם אומרים לו בבוז: ”שלום לך, מלך היהודים!” (מתי כ״ז:28, 29) יתר על כן, הם יורקים על ישוע ומוסיפים לסטור לו. הם לוקחים ממנו את הקנה הקשיח ומכים באמצעותו בראשו וכך מחדירים עמוק יותר אל הקרקפת שלו את הקוצים החדים שב”כתר” המשפיל.
הכבוד והעוז היוצאי דופן שמפגין ישוע לנוכח היחס הזה כל כך מרשימים את פילטוס שהוא עושה ניסיון נוסף לפטור את עצמו מאחריות. הוא אומר: ”ראו! אני מוציא אותו אליכם כדי שתדעו שאינני מוצא בו שום אשמה”. האם ייתכן שפילטוס סבור שאם יוציא כעת את ישוע, כשהוא פצוע ומדמם, הדבר יעורר בהמון רחמים כלפיו? בשעה שישוע ניצב מול האספסוף האכזרי, פילטוס מכריז: ”הנה האיש!” (יוחנן י״ט:4, 5).
אף־על־פי שהוא חבול ופצוע מקרין ישוע כבוד, שלווה ורוגע שאפילו פילטוס ודאי מבחין בהם, שכן דבריו ככל הנראה מעידים על כבוד מהול ברחמים.