פרק ד׳
כיצד הקהילה מאורגנת ומנוהלת
באיגרתו הראשונה אל הקורינתים ציין השליח פאולוס עובדה חשובה לגבי אלוהים. הוא כתב: ”אלוהים אינו אל של אי־סדר, כי אם אל של שלום”. בהתייחסו בהמשך לאסיפות הקהילה ציין: ”ייעשה נא הכול כיאות ובצורה מסודרת” (קור״א י״ד:33, 40).
2 בתחילת האיגרת תיקן השליח את אחיו משום שהיו מחלוקות בקהילת קורינתוס. פאולוס האיץ באחים ”לדבר פה אחד” ולהיות ”מאוחדים לגמרי באותה דעה ובאותו קו חשיבה” (קור״א א׳:10, 11). אחר כך השיא עצות לגבי עניינים שונים שפגעו באחדות הקהילה. הוא הצביע על גוף האדם כדוגמה והבהיר את הצורך באחדות ובשיתוף פעולה. הוא קרא לכל האחים בקהילה המשיחית, יהא תפקידם אשר יהא, לדאוג איש לרעהו באהבה (קור״א י״ב:12–26). שיתוף הפעולה והאחדות בין האחים בקהילה מצביעים על כך שהיא מאורגנת.
3 כיצד מאורגנת הקהילה המשיחית? מי מארגן אותה? מהו המבנה שלה, ומי משרתים בה בתפקידים אחראיים? המקרא הוא נר לרגלינו, ומתוכו נוכל לדלות תשובות ברורות לשאלות הללו (קור״א ד׳:6).
מאורגנת בצורה תיאוקרטית
4 הקהילה המשיחית נוסדה בחג השבועות 33 לספירה. מה ניתן ללמוד על הקהילה בת המאה הראשונה? היא אורגנה ונוהלה בצורה תיאוקרטית, כלומר, בכפוף לשלטון (יוונית, קְרָטוֹס) אלוהים (יוונית, תֵאוֹס). שתי מילים אלו מופיעות בנוסח המקורי בפטרוס א׳. ה׳:10, 11. תיאור המאורעות שהתרחשו בירושלים לפני כ־000,2 שנה — תיאור שנכתב ברוח הקודש — אינו מותיר כל ספק בכך שקהילת המשיחיים המשוחים הוקמה בידי אלוהים (מה״ש ב׳:1–47). הקהילה הייתה בניין אלוהים, בית אלוהים (קור״א ג׳:9; אפ׳ ב׳:19). הקהילה המשיחית כיום דְבקה במתכונת הארגונית ובשיטות הפעולה שהונהגו במאה הראשונה.
הקהילה המשיחית כיום דְבקה במתכונת הארגונית ובשיטות הפעולה שהונהגו במאה הראשונה
5 בתחילת דרכה מנתה הקהילה הקדומה בערך 120 תלמידים. הם היו הראשונים שרוח הקודש נשפכה עליהם, בהתאם לנבואה שביואל ג׳:1, 2 (מה״ש ב׳:16–18). אך עוד באותו יום נטבלו כ־000,3 איש והצטרפו לקהילת ילודי הרוח. הם קיבלו ברצון את הבשורה בדבר המשיח ו”המשיכו ללמוד בשקדנות את דברי השליחים”. לאחר מכן ”יהוה המשיך להוסיף עליהם מדי יום את הנושעים” (מה״ש ב׳:41, 42, 47).
6 הקהילה בירושלים צמחה עד כדי כך שהכוהן הגדול התלונן שהתלמידים מילאו את ירושלים בתורתם. בין התלמידים החדשים בירושלים היו המוני כוהנים אשר חברו לקהילה (מה״ש ה׳:27, 28; ו׳:7).
7 ישוע אמר: ”ותהיו עדיי בירושלים, בכל יהודה ושומרון ועד קצה העולם” (מה״ש א׳:8). בעקבות מותו של סטפנוס פרצו רדיפות גדולות בירושלים, והתלמידים שהתגוררו בעיר נפוצו ברחבי יהודה ושומרון. ואולם, בכל מקום שאליו הגיעו, המשיכו להכריז את הבשורה הטובה ולעשות עוד תלמידים, גם בקרב השומרונים (מה״ש ח׳:1–13). מאוחר יותר הוכרזה הבשורה הטובה בקרב הנוכרים הלא־נימולים, ופעילות זו הוכתרה בהצלחה (מה״ש י׳:1–48). כל פעילות הבישור הזו הובילה לעשיית תלמידים רבים ולייסוד קהילות חדשות מחוץ לירושלים (מה״ש י״א:19–21; י״ד:21–23).
8 אילו סידורים הונהגו כדי להבטיח שכל קהילה חדשה תאורגן ותנוהל בדרכו של אלוהים, כלומר, באופן תיאוקרטי? בעזרת רוח אלוהים נתמנו רועי משנה שדאגו לעדר. במסע ההטפה הראשון שלהם ביקרו פאולוס ובר־נבא בקהילות שונות ומינו בהן זקנים (מה״ש י״ד:23). לוקס, מכותבי המקרא, מדווח על הפגישה שהתקיימה בין פאולוס לבין זקני קהילת אפסוס. פאולוס הורה להם: ”השגיחו על עצמכם ועל כל העדר אשר רוח הקודש מינתה אתכם למשגיחים בתוכו, לרעות את קהילת אלוהים שאותה קנה בדם בנו שלו” (מה״ש כ׳:17, 28). הם היו כשירים לשמש כזקנים משום שעמדו בדרישות המקראיות (טימ״א ג׳:1–7). טיטוס, שותפו לעבודה של פאולוס, הוסמך למנות זקנים בקהילות שבכרתים (טיט׳ א׳:5).
9 במקביל להקמת קהילות חדשות המשיכו השליחים והזקנים בירושלים לשמש כמשגיחיה הראשיים של הקהילה המשיחית הבינלאומית המתרחבת בת המאה הראשונה. הם כיהנו כגוף המנהל של אותה קהילה.
10 באיגרתו אל הקהילה באפסוס הסביר השליח פאולוס שאם הקהילה המשיחית תפעל בהתאם לרוח אלוהים, יעלה בידה לשמר את האחדות על בסיס כניעתה לראשותו של ישוע המשיח. השליח האיץ במשיחיים שם לטפח שפלות רוח ולשמור על ”אחדות הרוח” ולהיות ביחסי שלום עם כולם בקהילה (אפ׳ ד׳:1–6). אחר כך ציטט פאולוס מתהלים ס״ח:19 והסביר שהכתוב מתייחס למתנות שנתן יהוה בדמות אחים בעלי כישורים רוחניים, אשר תפקידם לספק את צורכי הקהילה בתור שליחים, נביאים, מבשרי הבשורה, רועים ומורים. אחים אלה, המשולים למתנות מאת יהוה, נועדו לבנות את הקהילה כולה ולהביאה לכלל בגרות רוחנית אשר תשמח את לב אלוהים (אפ׳ ד׳:7–16).
הקהילות בימינו מתנהלות על־פי המתכונת שהנהיגו השליחים
11 כל קהילות עדי־יהוה בימינו מתנהלות על־פי אותה מתכונת ארגונית. הן מהוות יחד קהילה מאוחדת חובקת עולם הבנויה סביב כיתת משוחי הרוח (זכ׳ ח׳:23). אחדות זו מתאפשרת תודות לישוע המשיח. הוא נאמן להבטחתו ונמצא עם תלמידיו המשוחים ”כל הימים עד אחרית הסדר העולמי”. מי שמצטרפים אל הקהילה ההולכת וגדלה מקבלים ברצון את בשורת אלוהים, מקדישים את חייהם ללא סייג ליהוה ונטבלים כתלמידיו של ישוע (מתי כ״ח:19, 20; מר׳ א׳:14; מה״ש ב׳:41). הם מכירים ב”רועה הטוב”, ישוע המשיח, כמי שעומד בראש העדר כולו המורכב ממשיחיים משוחים ומ”כבשים אחרים” (יוח׳ י׳:14, 16; אפ׳ א׳:22, 23). ”עדר אחד” זה מכיר נאמנה בראשות המשיח ונכנע לאפיק הארגוני, ”העבד הנאמן והנבון”, שאותו מינה המשיח, ובדרך זו נשמרת האחדות בקרבו. הבה נמשיך לגלות ביטחון מלא ואמון מוחלט באפיק זה כיום (מתי כ״ד:45).
תפקיד החברות הדתיות
12 כדי לספק מזון רוחני בעתו ועל מנת להכריז את הבשורה הטובה על המלכות לפני בוא הקץ, הוקמו חברות שונות. גופים אלה מוכרים חוקית בארצות שונות ומשתפים פעולה זה עם זה. הם מסייעים בקידום הכרזת הבשורה הטובה ברחבי תבל.
ארגון הסניפים
13 בכל פעם שמוקם משרד סניף ממונה ועד סניף המורכב משלושה זקני־קהילה או יותר, אשר תפקידו לפקח על הפעילות באותה ארץ או בארצות הנתונות לאחריותו של אותו סניף. אחד מחברי הוועד מכהן כמתאם ועד הסניף.
14 הקהילות המקומיות שבהשגחת כל סניף מחולקות לנפות. גודלן של הנפות משתנה בתלות בשיקולים גיאוגרפיים ולשוניים וכן במספר הקהילות המצויות בשטח שבאחריות הסניף. בכל נפה מתמנה משגיח נפה אשר עליו לשרת את הקהילות שבה. משרד הסניף מספק למשגיח הנפה הנחיות כיצד למלא את תפקידיו.
15 הקהילות מקבלות על עצמן את הסידורים הארגוניים הנערכים לטובת הכול. הן משתפות פעולה עם מינוי זקנים, אשר משגיחים על הפעילות בסניפים, בנפות ובקהילות. הן נושאות עיניהן אל העבד הנאמן והנבון כדי לקבל מידיו מזון רוחני בעתו. העבד הנאמן כיום נכנע באופן מוחלט לראשות המשיח, דבק בעקרונות המקרא ופועל על־פי הדרכת רוח הקודש. כולנו עובדים שכם אחד ורואים תוצאות דומות לאלו שראו המשיחיים במאה הראשונה: ”בעקבות זאת הוסיפו הקהילות להתחזק באמונה, ומספר המאמינים גדל מיום ליום” (מה״ש ט״ז:5).