שיר 125
אשרי הרחמנים!
(מתי ה׳:7)
1. כֹּה טוֹב, רַחְמָן, הוּא יְהֹוָה;
נוֹהֵג בַּכֹּל בְּאַהֲבָה.
בְּחֵפֶץ לֵב יִפְתַּח יָדוֹ,
יִדְאַג לָנוּ בִּנְדִיבוּתוֹ.
הוּא מְרַחֵם עַל הַחוֹטְאִים
שֶׁעַל דַּרְכָּם הֵם מִתְחָרְטִים.
לְאוֹהֲבָיו הוּא לֹא נוֹטֵר;
עָפָר אֲנַחְנוּ, הוּא זוֹכֵר.
2. כָּל הֶחָפֵץ בִּסְלִיחָתוֹ
יוֹדֵעַ כִּי זוֹ מִצְוָתוֹ:
רַק אִם נִסְלַח לַאֲחֵרִים,
יִסְלַח גַּם לָנוּ אֱלֹהִים.
אִם נְחַקֶּה אֶת יְהֹוָה
נִזְכֶּה בְּרֹגַע וְשַׁלְוָה.
בְּחֶמְלָתוֹ, בְּרֹב חַסְדּוֹ,
יַרְעִיף עָלֵינוּ בִּרְכָתוֹ.
3. כְּשֶׁאָנוּ מַתָּנוֹת נוֹתְנִים
וְדוֹאֲגִים לַנִּזְקָקִים,
לֹא נְנַסֶּה לְהִתְבַּלֵּט;
נִשְׂמַח בַּעֲנָוָה לָתֵת.
רוֹאֶה אוֹתָנוּ יְהֹוָה,
יִגְמֹל לָנוּ בְּאַהֲבָה.
אָכֵן, אַשְׁרֵי הָרַחְמָנִים,
יָפִים בְּעֵינֵי אֱלֹהִים.
(ראה גם מתי ו׳:2–4, 12–14.)