למה התכוון האיש החכם?
דברים שאין בכוח האדם לשנותם
מאורעות רבים בעולם הלא־מושלם הזה, הם מעבר לשליטת האדם. למרות שאין הם רצויים, הרי שאין לשנותם. שלמה המלך ציין: ”ראה את מעשה האלהים, כי מי יוכל לתקן את אשר עיוותו.” (קהלת ז׳:13) במלים אחרות, מי מבני־האדם יכול לתקן את הפגמים והעיוותים שמרשה אלהים? אף לא אחד, מפני שלא זו בלבד שיש מטרה מאחורי כל מה שעושה אלהים, אלא שיש גם מטרה לכך שהוא מרשה לדברים להתרחש.
משום כך ממליץ שלמה: ”ביום טובה הייה בטוב, וביום רעה ראה גם את זה לעומת זה עשה האלהים, על־דיברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה.” (קהלת ז׳:14) על־פי עצה זו, יש להעריך כל יום המתנהל כשורה ולהודות על כך במלים ובמעשים של טוב־לב, נדיבות, אדיבות ושמחה. יש לראות ביום טוב מתת מאלהים. אך, מה באשר ליום הנושא רעה בכנפיו? ניטיב עשות אם ’נראה’ או נכיר בכך שאלהים הירשה ל’רעה’ להתרחש. מדוע? על כך אומר שלמה, ”על־דיברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה.”
כשמרשה לנו אלהים להתנסות בחוויות משמחות ומצערות, הוא נותן לנו הזדמנות לטפח כוח־סבל, מה גם שהדבר מדגיש לנו, כדברי שלמה, שאין בידינו לדעת את הטמון בחיק העתיד. אין מנוס מכך; הרעה יכולה לפגוע בצדיקים וברעים כאחד. יתרה מזאת: לעתים סובלים הישרים, בעוד שלמראית עין, הרשעים מצליחים. שלמה מוסיף ואומר: ”את הכל ראיתי בימי הבלי. יש צדיק אובד בצדקו, ויש רשע מאריך ברעתו.” – קהלת ז׳:15.
מצב זה מטריד אנשים רבים. יש שכועסים בשל כך על אלהים. אך, עלינו להימנע מכך. תחת זאת, יש לבטוח באלהים, בזכרנו שהוא ”אל רחום וחנון”. (שמות ל״ד:6) כל מה שהוא מרשה איננו מביא נזק תמידי לאיש. העובדה שכל אדם עשוי להיתקל בטוב וברע, יש בה כדי להמחיש לנו עד כמה חשוב שלא נבטח בעצמנו, אלא ביהוה. למרות שאין אנו מבינים לעתים מדוע מתרחשים דברים מסוימים, יכולים אנו להיות סמוכים ובטוחים שבסופו־של־דבר ניווכח שמה שהירשה אלהים, היה למועיל לכל הנוגעים בדבר.
השליח פטרוס הבהיר זאת בדברו על הסבל שפקד בעת ההיא את חבריו לאמונה: ”אהובי, בבוא עליכם צריפת אש כדי לבחון אתכם, אל תתמהו כאילו מקרה מוזר קרה לכם. אלא שימחו ככל שחלק לכם בסיבלות המשיח, למען תשמחו ותעלצו גם בהיגלות כבודו. אשריכם אם יחרפו אתכם בעבור שם המשיח, כי אז רוח הכבוד, רוח אלהים, נחה עליכם.” (פטרוס א׳. ד׳:12–14) ועוד: ”ואלהי כל חסד אשר קרא אתכם אל כבודו לעולמים במשיח ישוע, אחרי סבלכם המעט, הוא ישלים אתכם וגם ייצב ויחזק ויכונן אתכם.” – פטרוס א׳. ה׳:10.
מדוע נבון להימנע מקיצוניות
כבני־אנוש לא־מושלמים, עשויים אנו לאבד בנקל את האיזון הדרוש ולנקוט עמדה קיצונית. משום כך מייעץ שלמה המלך: ”אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר. למה תשומם? אל תרשע הרבה, ואל תהי סכל. למה תמות בלא עתך? טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח את ידך; כי ירא־אלהים ייצא את כולם.” – קהלת ז׳:16–18.
ה”צדיק הרבה” מטריד עצמו יותר מדי בדברים פעוטי־ערך. למשל, הוא מפריז בחשיבותם של דברים הנוגעים לשיטות ולפעולות שקבעו בני־אדם, דברים שאין המקרא מתייחס אליהם. בראותו אדם עושה טובה או חסד לזולתו, עשוי הוא להתנגד לכך, משום שלדעתו לא טיפל בעניין בדרך ה’מקובלת’. ה”צדיק הרבה” איננו חושב לנקוט במידת החסד ולנהוג לפנים משורת הדין. הוא מקפיד על הכללים באורח קיצוני. כשנראה לו שמשהו מפר חוק מסוים, אין הוא לוקח בחשבון את הצדדים השונים של המצב. – השווה מתי י״ב:2–7; כ״ג:23; מרקוס ג׳:1–6.
ה’צדיקים הרבה’ עלולים להתנזר מדברים שונים, עד כדי פגיעה בבריאותם. קו־פעולתם נוגד את העצה הנבונה שבקולוסים ב׳:20–23: ”למה אתם נוהגים כמו אנשים החיים בעולם ונכנעים לחוקים: ’אל תאחז, אל תטעם, אל תיגע’? וכולם דברים שנועדו לכיליון בשימושם, והם לפי מצוות והוראות של בני־אדם; דברים שאמנם יש להם חזות של חכמה והם מתבטאים בדת שהיא פרי רצונם ובנמיכות־רוח [מדומה] וסיגוף הגוף, אך אין זה מועיל נגד מאווי הבשר.”
כשם שציין שלמה, עלול ה”צדיק הרבה” לגרום ’שממה’ לעצמו. הוא עלול להביא על עצמו פגיעה גופנית, נפשית או רגשית, כתוצאה מהתנזרות קיצונית או מקנאות פזיזה. וגרוע מזה — הוא עלול לאבד את ברכת אלהים כיון שחסרה לו אהבה לזולתו.
לעומת זאת יש, לדברי שלמה, אדם ה’מתחכם יותר’ והמנסה להרשים את הזולת בחכמתו. הוא מעביר ביקורת על אחרים וחושב שניחן בתבונה רבה מהם. דעתו הרברבנית על עצמו גורמת לו לעתים להתערב בענייני אחרים ולהציע פתרונות לבעיותיהם, בלא שיבקשוהו לעשות כן. יחס כזה עלול להרחיק ממנו את רעיו, שירצו להתחמק ממנו בכל מחיר. וייתכן שברבות הימים ייווכחו שעצתו לא היתה נבונה, ויאשימוהו בסיבוכים שגרם להם.
כדי שהקורא לא יאבד את האיזון הדרוש ולא יאמץ לעצמו השקפה מוטעית ביחס לצדק ולחכמה הנאותים, המשיך שלמה להזהיר, ”אל תרשע הרבה”. אמת, יש לקבל את אי־השלימות כעובדה קיימת. שכן שלמה המלך ציין: ”כי אין אדם אשר לא יחטא.” (מלכים א׳. ח׳:46) עלינו להכיר בכך שפעמים רבות אנו מחטיאים את מטרת השלימות. אך, יש להיזהר שלא להצדיק מעשים רעים באמתלה, שאנו חוטאים ככולם. הגם שאדם רשאי ליהנות מהחיים, אל לו לעשות כן תוך פריקת כל עול. אדם הנוהג כ”סכל”, או ככסיל, בחשבו שאין כלל צורך לכבד את החוק ולהישמע לביקורת, נתון בסכנה חמורה. אדם המשליך כל רסן עלול להיקלע לבעיות רציניות ואף ’למות בלא עת’.
כיצד ניתן להימנע מקיצוניות מזיקה? יש צורך ביראת יהוה ובכבוד לבורא. יראת־כבוד זו מרסנת את הפרט מלעשות רע ומניעה אותו לנקוט צעדים מאוזנים. ירא־האלהים משתדל לנהוג בצדק ובחכמה, אך נמנע מלעמוד על קוצו של יוד ומלהפגין חכמה ראוותנית. מאחר שהוא נהנה מהחיים בצורה בריאה ומאוזנת, עלולים הקיצוניים להאשימו כחוטא, כשם שהמשיח זכה לכינויים ”זולל וסובא”. – מתי י״א: 19.
לאמיתו־של־דבר, אדם כן ומאוזן ישמור את צעדיו ולא ינהג כמו הרשעים. כאיש ירא־אלהים, יחסוך מעצמו את הבעיות והקשיים הבאים על המתעלמים מעקרונות אלה: (א) ”אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר” ו(ב) ”אל תרשע הרבה”. כשם שמייעץ שלמה, אדם כזה ’אוחז בזה וגם מזה אינו מניח את ידו.’ הוא נוהג בצדקה, אך אינו דורש מעצמו ומזולתו דרישות מוגזמות, ואינו מתנזר מן ההנאה הבריאה שניתן להפיק מהחיים.
אל נרשה למה שאומרים אחרים להדאיגנו יתר־על־המידה
לעתים עשוי אדם לתהות, מה אומרים עליו האנשים? האמנם מחבבים הם אותו? במצב זה יש צורך בזהירות. האיש החכם מייעץ: ”גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך, אשר לא תשמע את עבדך מקללך. כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קיללת אחרים.” – קהלת ז׳:21, 22.
אין זה נבון להדאיג עצמנו יותר מדי בשל מה שאומרים האנשים. מאחר שבני־אנוש אינם מושלמים, אומרים הם לעתים על ידידים ומכרים דברים שאינם מחמיאים כלל. שלמה ציין כי עבד, הצריך להיות נאמן לאדוניו, עלול להתרגז ולקלל את אדוניו. לכן, אל לאדם להתייחס לכל הערה ברצינות ולהטריד את עצמו בגללה. מאידך גיסא, דברים מחמיאים ביותר עלולים גם הם להשפיע לרעה על הפרט ולעורר את גאוותו.
לכן, כשמדובר במה שאומרים אנשים, מן הראוי שהאדם יחשוב על דבריו הוא. כפי שאמר שלמה, עלול לעתים קרובות האדם עצמו לדבר רעות על אחרים, בלא כוונה זדונית. מדוע, אם כן, להיפגע קשות ממה שאומרים אחרים ולהתייחס אל הדברים בכובד־ראש? מדוע אפילו לגלות סקרנות לגבי מה שנאמר? בין אם הדברים שנאמרו שליליים או חיוביים, עלולים הים להפריע לאדם, אם הוא מתייחס אליהם ברצינות רבה מדי.
למרות ששלמה חקר את העניינים האנושיים בצורה מעמיקה, הודה בכך שנבצר ממנו להבינם בשלימותם. הוא אמר: ”כל זה ניסיתי בחכמה. אמרתי, ’אחכמה!’ והיא רחוקה ממני.” (קהלת ז׳:23) העקרונות שרכש שלמה כתוצאה ממחקרו המעמיק, הועמדו למבחן. הוא השתמש בחכמתו כדי לעמוד על ערכם, והיה שבע־רצון מכך שנמצאו נכונים. הוא החל להבין את ההבל והריקנות שבאורח־חיים חומרני, המתעלם מן הבורא. עם זאת, שלמה הכיר בכך שהחכמה בשלימותה עדיין רחוקה ממנו. זאת, למרות שרצה בכל מאודו להשיג תבונה, כשם שמסתבר מן ההחלטיות שבמלים: ”אמרתי, ’אחכמה!’” למרות שניחן בחכמה יוצאת־דופן, לא יכול היה שלמה לרדת לעומקם של דברים רבים. הוא מוסיף: ”רחוק מה שהיה, ועמוק עמוק. מי ימצאנו?” (קהלת ז׳:24) שלמה הגיע, ככל הנראה, למסקנה זו ביחס לנוהגיו, מעשיו ומטרתו של אלהים. – השווה רומיים י״א:33, 34.
שיעורי המצפה לשבועות
ה–18 במאי: החזקת מעמד ... ס׳ 1 – 12; ע׳ 5
ה–25 במאי: החזקת מעמד ... ס׳ 13 – 17;
סבל שיהיה לך ... ס׳ 1 – 7; ע׳ 7
ה–1 ביוני: סבל שיהיה לך ... 8 – 21; ע׳ 10