מדוע שונה מניין הזמנים היהודי?‏

לבקשתם של כמה מקוראינו,‏ אנו מספקים בזה מידע ביחס למניין הזמנים העברי,‏ לבריאת העולם.‏ המאמר כבר הופיע בהוצאת המצפה מ–1 באוקטובר 1966.‏ בהזדמנות זו עידכנו את התאריכים.‏

הנצרות מונה את הזמן ממה שנחשב,‏ לפי השערתה,‏ שנת הולדת ישוע,‏ ומכאן המונח ”‏ספירת הנוצרים”‏ (‏’‏לספה״נ’‏)‏.‏ מניין הזמן המוסלמי מתחיל משנת ההיג׳רה,‏ היינו,‏ מן השנה בה נמלט מוחמד ממכה בשנת 622 לספה״נ.‏ היהודים מונים את הזמן מתחילת הבריאה,‏ כלומר,‏ ”‏לבריאת העולם”‏ (‏’‏לב״ע’‏)‏.‏ על־מנת להימנע מן הרושם של הכרה בישוע כאדון או כמשיח,‏ יש המעדיפים את הביטוי ”‏לפני הספירה המקובלת”‏ (‏’‏לפה״ס’‏)‏ ו”‏לספירה המקובלת”‏ (‏’‏לספירה’‏)‏.‏

לא אחת שאלו קוראי המצפה,‏ מדוע קיים הבדל כה ניכר בין הלוח העברי לבין מניין הזמנים המופיע בחוברת המצפה.‏ למשל,‏ בהתאם ללוח העברי חלפו מאז בריאת אדם ועד לשנת 1 לפה״ס,‏ 760,‏3 שנה.‏ בעוד שבלוח שבהוצאות המצפה הופיע 025,‏4 שנה (‏מהסתיו של 4026 לפה״ס ועד הסתיו של 1 לפה״ס)‏ – הפרש של 265 שנה.‏ יוצא,‏ איפוא,‏ ששנת 1979–1980 לספירה מקבילה לשנת ה׳תש״מ (‏5740)‏ בלוח העברי,‏ בעוד שלאמיתו־של־דבר זאת השנה ה־005,‏6 לבריאת אדם.‏ מדוע?‏

עד כמה שהדבר נשמע מוזר,‏ למרות שהתאריך תש״מ מקובל על רבים בקרב היהודים,‏ מעטים מאמינים שאמנם חלפו 740,‏5 שנים מאז בריאת אדם.‏ קיימים,‏ בעצם,‏ הבדלי השקפות ניכרים בין החוקרים היהודים לבין עצמם ביחס למהימנותה של הכרונולוגיה המקראית.‏ משום כך,‏ ד״ר אדגר פראנק נמנע במתכוון,‏ בספרו הכרונולוגיה התלמודית והמקראית (‏1956)‏,‏ מלדון בגורמים היסודיים הבאים,‏ השנויים במחלוקת ביחס ללוח העברי המקובל.‏ הוא מונה אותם כדלקמן:‏

‏”‏הוכחת אמיתותם של הנתונים הכרונולוגים שבמקרא.‏

‏”‏היחס שבין ’‏סדר עולם’‏ – היסוד לכרונולוגיה היהודית – לבין התאריכים הנזכרים במקרא.‏

‏”‏הסתירות שבין הכרונולגיה היהודית לבין ההיסטוריה המבוססת הקדומה.‏”‏

אין פלא,‏ איפוא,‏ שהאנציקלופדיה היהודית,‏ (‏1925)‏ (‏כרך ד׳,‏ עמוד 64)‏ מציינת:‏ ”‏לאור חילוקי הדיעות ביחס ליסודות הכרונולוגיה המקראית,‏ אנו רואים לנכון להביא את הדיעות השונות במאמרים נפרדים,‏”‏ דבר שנעשה ללא ניסיון לתאם בין הדיעות הסותרות.‏

האנציקלופדיה היהודית האוניברסלית (‏1941)‏ נוקטת עמדה מוגדרת יותר,‏ באמרה:‏ ”‏אין לכרונולוגיה המקראית שיטה אחידה.‏ זו משתנה בהתאם לכותבי הספרים המרכיבים את המקרא.‏.‏.‏ המבקרים מתייחסים למספרים הרשומים בתורה כאגדיים.‏ גיל הדורות שקדמו למבול לקוח,‏ כנראה,‏ מאגדות בבליות,‏ וגיל האבות נחשב למופרז.‏”‏ – כרך ג׳,‏ עמוד 393.‏

אך,‏ יש יוצאים מן הכלל.‏ כניגוד למחברים הנזכרים לעיל,‏ משתדל ד״ר פיליפ ביברפלד,‏ בספרו ההיסטוריה היהודית האוניברסלית,‏ כרך א׳,‏ לתאם בין התקופה המקובלת בת 760,‏3 שנה (‏מאדם ועד לתחילת הספירה המוקבלת)‏,‏ לבין הכרונולוגיה המקראית ולבין ההיסטוריה החילונית.‏ ניתן לומר,‏ שאנשים מסוגו פונים אל ההיגיון בהשתמשם בשנת ”‏תש״מ”‏ כ־1980 לספירה,‏ מאידך גיסא,‏ לא ברור מדוע יהודים אחרים משתמשים בה.‏ יתכן שהסיבה נעוצה ברצון להימנע מן השימוש בלוח הנוצרי;‏ או בגלל חוסר־וודאות;‏ או מתוך יחס כבוד למסורת;‏ או מפני שלא חשוב בעיניהם להוכיח את מהימנות התאריך.‏ מכל מקום,‏ מעניין לבדוק כיצד הגיעו לתקופה של 760,‏3 שנה,‏ וכיצד מנסה ד״ר ביברפלד לתאם בינה לבין הכרונולגיה המקראית וההיסטוריה החילונית.‏

מאדם עד אברהם

מיהו האחראי למסורת היהודית של 760,‏3 שנה?‏ מי חישב אותה לראשונה?‏ במה בדיוק שונה החישוב שלו מזה שהופיע מעל דפי המצפה,‏ המסתכם בפער של 265 שנה?‏ מוסכם,‏ בדרך־כלל,‏ שהלוח העברי הינו יצירתו של יוסף בן–חלאפתא,‏ מלומד תלמודי מן המאה השנייה לספירה.‏ היא מכונה בשם ”‏סדר עולם”‏ ומופיעה בתלמוד הבבלי ב”‏סדר נזיקין”‏.‏

בהתבססו על הכתוב בבראשית,‏ מקביל לוח זה ללוח המקראי עד למבול.‏ משום כך הוא קובע שהמבול חל בשנת 1656 לבריאת העולם.‏

הלוח העברי ממשיך וקובע ש־292 שנים חלפו מהמבול עד להולדת אברהם,‏ בציינו שהולדת אברהם היתה כשהיה תרח בן שבעים.‏ אך,‏ בהתאם לבראשית י״א:‏23 עד י״ב:‏4 היה אברהם בן שבעים־וחמש כשמת תרח בגיל 205.‏ מכך שתרך היה בן 130 – ולא בן 70 – כשנולד אברהם.‏ כיצד נפלה טעות זו של ששים שנה?‏ זאת,‏ עקב אי־הבנת הכתוב בבראשית י״א:‏26‏,‏ האומר:‏ ”‏ויחי תרח שבעים שנה,‏ ויולד את אברהם,‏ את נחור ואת הרן.‏”‏

שים לב,‏ שהפסוק אינו מציין במפורש שאברהם נולד כשהיה תרח בן שבעים שנה,‏ אלא שתרח נעשה אב לשלושה בנים לאחר שהגיע לגיל שבעים.‏ אין הפסוק מגלה מתי נולד כל אחד מן הבנים,‏ אך מפסוקים אחרים מסתבר שאברהם נולד כשאביו היה בן 130 שנה.‏ העובדה שאברהם מוזכר ראשון,‏ אין משמעה בהכרח שהוא היה הבכור.‏ אין ספק שנזכר ראשון בזכות חשיבותו,‏ משום שיהוה בחר בו.‏ (‏בדומה לכך,‏ גם יעקב נזכר לפני אחיו הבכור,‏ עשיו.‏)‏ בנקודה זאת חסרות בלוח העברי ששים שנה,‏ והוא קובע שהולדת אברהם אירעה ב־1948 לבריאת העולם,‏ במקום בשנת 2008.‏

מאברהם ועד להתחלת הספירה המקובלת

לאחר־מכן,‏ הלוח העברי,‏מציין 500 שנה מהולדת אברהם עד ליציאת מצרים.‏ אך,‏ אברהם היה בן שבעים־וחמש כשכרת עימו אלהים את הברית.‏ (‏בראשית י״ב:‏1–4‏)‏ עדות מקראית נוספת מראה ש־430 שנה חלפו בין כריתת הברית הזאת לבין כריתת ברית התורה,‏ מיד לאחר יציאת־מצרים.‏ (‏שמות י״ב:‏41;‏ גלטיים ג׳:‏17‏)‏ יוצא,‏ איפוא,‏ שמהולדת אברהם ועד ליציאת מצרים עברו 505 (‏75 + 430)‏ שנה,‏ ולא 500 שנה.‏ בעצם על פי הלוח העברי ישבו בני־ישראל במצרים 210 שנים,‏ בעוד שלאמיתו־של־דבר ישבו הם שם 215 שנה.‏ בנקודה זאת מפסיד הלוח העברי חמש שנים נוספות,‏ בציינו את תאריך יציאת־מצרים כ־2448 לב״ע במקום 2513 לב״ע (‏1512 לפה״ס)‏,‏ איחור של 65 שנה.‏

במנותו 480 שנים שלימות מיציאת־מצרים עד לבניית מקדש שלמה,‏ מרוויח הלוח העברי שנה אחת,‏ אך גם טועה בשנה אחת.‏ (‏מלכים א׳.‏ ו׳:‏1‏)‏ זאת,‏ משום שמדובר כאן על מספר סידורי השנה ה־480,‏ ולא על מספר יסודי,‏ 480 שנה.‏ משמע הדבר,‏ שבין שני המאורעות הללו חלפו רק 479 שנים,‏ ומספר חודשים.‏.‏ עקב כך,‏ חסר הלוח העברי בשלב זה 64 שנים,‏ בקבעו את תאריך בניית מקדש שלמה ל־2928 לב״ע במקום ל־2992 לב״ע (‏1034 לפה״ס)‏.‏

יתר על כן:‏ על־פי הלוח העברי עמד בית–המקדש הראשון,‏ שבנה שלמה,‏ על תילו 410 שנים,‏ בעוד שלמעשה הוא עמד 427 שנה,‏ בהתאם לתקופת שלטונם של מלכי יהודה,‏ כמתואר בספרי מלכים א׳ וב׳.‏ כתוצאה מכך,‏ חסרות בלוח העברי שבע־עשרה שנים נוספות,‏ כלומר,‏ סך של שמונים־ואחת שנה בנקודה זאת.‏ מאחר שהלוח מודה בכך שגלות בבל נמשכה שבעים שנה,‏ כפי שאמנם אירע,‏ מתייחס המספר החסר — שמונים־ואחת שנה — גם לתאריך שיבת היהודים מבבל:‏ 3408 לב״ע במקום 3489 לב״ע (‏537 לפה״ס)‏.‏

הנתון האחרון בלוח העברי המסורתי מתייחס לאורך התקופה בה עמד הבית השני על תילו,‏ החל משיבת גולי בבל ירושליימה ועד לחורבן הבית השני בשנת 70 לספירה.‏ הוא קובע את אורך התקופה כ־420 שנה.‏ אך,‏ החוקרים היהודים חלוקים בדעתם ביחס לתאריך שקבע הרב חלאפתא לחורבן הבית השני.‏ עקב הפרש של שנתיים,‏ יש אומרים שחישובו מוטעה בשנתיים:‏ אחרים טוענים שהוא ייחס את בריאת אדם לשנת 3 לב״ע במקום לשנת 1 לב״ע.‏ בכל אחד מן המקרים יש להוסיף שנתיים,‏ אם לפני בריאת אדם ואם לתקופה משיבת ציון עד לשנת 1 לספירה,‏ על־מנת להגיע לסך של 760,‏3 שנים עד להתחלת הספירה המקובלת.‏ לכן,‏ הלוח העברי מציין 353 שנים לגבי התקופה שבין שיבת ציון עד לשנת 1 לספירה.‏ אך,‏ מאחר ששנת 537 לפה״ס היא תאריך מוחלט,‏ הנתמך בראיות ארכיאולוגיות,‏ יוצא שהלוח העברי חסר בשלב זה 184 שנים נוספות.‏ אם נוסיף את 184 השנים האלה להרפש הקודם של 81 שנה,‏ נקבל סך־כולל של 265 שנה.‏a

ניסיון רציני שנכשל

כשם שציינו,‏ טוען ד״ר ביברפלד כי הצליח לתאם בין הכרונולוגיה היהודית המסורתית של 760,‏3 שנה לפי הספירה המקובלת,‏ לבין המקרא וההיסטוריה החילונית.‏ כיצד עשה כן?‏ האם הצליח?‏ לא,‏ נסיונו נכשל,‏ כשם שיוכיחו הדברים הבאים.‏

מאחר שחישוביו עולים בקנה אחד עם אלה של חלאפתא עד למועד כניסת בני־ישראל לארץ כנען,‏ חסרה הכרונולוגיה שלו כבר בשלב זה ששים־וחמש שנה,‏ כשם שהוסבר לעיל.‏ כאן הוא חולק על המסקנה ש־480 (‏479+)‏ שנה חלפו מיציאת מצרים ועד לבניית הבית הראשון,‏ ככתוב במלכים א׳.‏ ו׳:‏1‏.‏ לדעתו לא היו,‏ על־פי אילן־היוחסין של דוד,‏ מספיק דורות שיימשכו על־פני תקופה כה ארוכה,‏ ולכן הוא מסיק שמחבר ספר מלכים התכוון למותו של יוסף,‏ כ־140 שנה קודם־לכן.‏ במקום 479 שנה,‏ הוא מונה רק 341 שנה,‏ חיסרון של 138 שנים,‏ כך שבשלב זה חסרות בלוח שלו 203 שנים.‏

היש לביברפלד טיעון משכנע לכך?‏ התשובה שלילית.‏ כפי שכבר צוין בספרות של חברת המצפה,‏ נראה שבגלל האיבה מצד ’‏זרע הנחש’‏ היו לשושלת היוחסין של ’‏זרע האשה’‏ קשיים רבים במאבקה להישאר שלימה,‏ ולעתים קרובות נולדו בנים לאבות שכבר היו זקנים.‏ שים לב,‏ למשל,‏ לעובדה ששם נולד כשנוח,‏ אביו,‏ היה בן למעלה מ־500 שנה,‏ בזמן שהגיל הממוצע של האב בתשעת הדורות הקודמים היה 110 שנים,‏ עד שנולד הבן הבא בשושלת.‏ בנוסף לכך,‏ נראה שתרח הוליד את בנו בכורו כשהיה בן שבעים,‏ בעוד שאברהם נולד לו בהיותו בן 130 שנה.‏ בדומה לכך,‏ היה אברהם זקן מכדי להוליד בנים כשהביא את יצחק,‏ בכוח רוח אלהים.‏ מעניין לציין,‏ כי השושלת פסחה על דור שלם כאשר הוליד יהודה בן מכלתו תמר,‏ במקום שיעשה כן אחד מבניה של אשתו החוקית.‏ (‏בראשית ל״ח:‏1–30‏)‏ ניתן להביא דוגמאות נוספות,‏ אך יש די באלה כדי להוכיח שאין יסוד מוצדק לפקפק בכך ש־479 שנה עברו בין יציאת מצרים לבין בניית בית־המקדש הראשון,‏ בגלל הדורות המעטים הרשומים בשושלת־היוחסין של דוד.‏

ביברפלד ממשיך ומקצה 385 שנה לקיומו של הבית הראשון,‏ במקום 427 שנה,‏ ומפסיד בכך ארבעים־ושתיים שנים נוספות,‏ כלומר,‏ סך של 245 שנה.‏ הוא מכיר בכך שגלות בבל וחורבן ירושלים נמשכו שבעים שנה,‏ אך מקציב לתקופת הבית השני — משיבת־ציון ועד לחורבן הבית השני בשנת 70 לספירה – רק 586 שנה.‏ אם נמנה 586 שנים אחורנית משנת 70 לספירה,‏ נגיע ל־517 לפה״ס.‏ אך,‏ מאחר שהמקרא וההיסטוריה החילונית כאחד מצביעים על שנת 537 לפה״ס כעל שנת שיבת הגולים מבבל,‏ חסרות לביבפלד עשרים שנים נוספות,‏ ובכך גדל ההפרש בין הלוח שלו לבין הלוח המקראי לכדי 265 שנה.‏ אם כן,‏ מתברר שנסיונו לתאם בין הלוח העברי המסורתי לבין המקרא וההיסטוריה החילונית,‏ נכשל.‏

בסיכום,‏ הלוח הבא מציין את ההבדלים שבין לוח הזמנים המקראי,‏ המופיע בדפי המצפה,‏ לבין שני הלוחות העבריים המבוססים על תקופת 760,‏3 השנים שלפני הספירה:‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏טבלה בעמוד 14]‏