ישוע — חייו ושליחותו
עלייה חשאית לירושלים
מאז חג־הפסח של שנת 31 לספירה, כאשר מנהיגי־הדת ניסו להרגו, ועד לסתיו של שנת 32 לספירה, עם התקרבות חג־הסוכות, הגביל ישוע את פעילותו בעיקר למחוז הגליל. סביר להניח שבמשך אותה תקופה עלה ישוע ירושליימה רק לשלושת הרגלים.
אחיו האיצו בו: ”צא מכאן ולך ליהודה”. ירושלים היתה העיר החשובה ביותר במחוז יהודה, והמרכז הדתי של הארץ כולה. אחיו הוסיפו ואמרו לו: ”כי אין איש עושה דבר בסתר ועם זאת מבקש להיות ידוע ברבים”.
אף־על־פי שיעקב, שמעון, יוסף ויהודה לא האמינו שאחיהם הבכור, ישוע, היה באמת המשיח, הם היו מעוניינים שידגים את כוחו הפלאי לפני כל הנאספים בחג. אולם, ישוע הבחין בסכנה. ”העולם איננו יכול לשנוא אתכם”, אמר, ”ואילו אותי הוא שונא, כי אני מעיד עליו שרעים מעשיו”. לכן אמר ישוע לאחיו: ”עלו אתם לחג. אני אינני עולה לחג עתה”.
חג־הסוכות נמשך שבעה ימים והסתיים בתכנית חגיגית מיוחדת ביום השמיני. החג ציין את תום שנת החקלאות והיווה עת של שמחה גדולה והודייה. ימים אחדים לאחר שאחי ישוע יצאו לדרך עם עולים רבים אחרים, יצא ישוע בחשאי עם תלמידיו, בעודו מתחמק מעיני הציבור. שלא כרוב האנשים שהלכו דרך ביקעת הירדן, הם הלכו דרך שומרון.
מאחר שישוע ותלמידיו היו צריכים ללון בדרך באחד הכפרים, שלח הוא לפניו שליחים להכין לו מקום. אך, התושבים לא רצו לעשות למען ישוע מאומה כששמעו שפניו מועדות ירושליימה. עקב כך, הגיבו יעקב ויוחנן בחימה: ”אדוננו, רצונך כי נצווה שתרד אש מן השמים ותאכל אותם?” ישוע נזף בהם על שהציעו זאת, והם המשיכו בדרכם אל כפר אחר.
בדרך, פנה אליו סופר אחד ואמר: ”אדוני, אלך אחריך לכל מקום שתלך”.
”לשועלים יש מאוּרות ולעוף־השמים קנים”, השיב ישוע, ”אבל בן־האדם אין לו מקום להניח את ראשו”. ישוע המחיש בכך שהסופר יסבול קשיים אם יחליט להיעשות אחד מתלמידיו. לפי ההקשר נראה שהסופר היה גאה מכדי לקבל על עצמו דרך־חיים זו.
לאדם אחר שפנה אליו, אמר ישוע: ”לך אחרי!”
”אדוני, תן לי תחילה ללכת לקבור את אבי”, השיב לו האיש.
”הנח למתים לקבור את מתיהם”, ענה לו ישוע, ”ואתה לך הכרז את מלכות האלהים”. ככל הנראה, אביו של אותו איש טרם מת, שאם כן, הבן לא היה בא לשמוע את דברי ישוע. הוא ביקש, כנראה, להמתין עד מות אביו. הוא לא היה מוכן להציב את מלכות אלהים במקום הראשון בחייו.
בהמשך דרכם, פנה אל ישוע אדם אחר ואמר: ”אלך אחריך, אדוני, אבל קודם הניחה לי להיפרד מבני ביתי”.
בתשובה אמר ישוע: ”מי ששם את ידו על המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות האלהים”. אלה החפצים להיות תלמידי ישוע חייבים למקד את מבטם קדימה אל שירות המלכות. ממש כפי שהתלם יהיה עקום אם החורש לא יתמיד להביט קדימה, כך כל מי שמתבונן לאחור אל סדר־הדברים הישן הזה, יסטה ודאי מן הדרך המובילה לחיים. יוחנן ז׳:2–10; לוקס ט׳:51–62; מתי ח׳:19–22.
(מקור המאמר: 1988/3/15)
◆ מי היו אחי ישוע, וכיצד התייחסו אליו?
◆ מדוע נהגו השומרונים בישוע ותלמידיו בגסות, ועקב כך מה רצו יעקב ויוחנן לעשות?
◆ אילו שלוש שיחות ניהל ישוע כשהיה בדרך, וכיצד הדגיש הוא את הצורך בגילוי הקרבה־עצמית בשירות אלהים?