למד אורך־רוח מדוגמאות ראויות־לחיקוי
”אלהים... סבל באורך־רוח רב כלי־זעם מוכנים להרס”. — רומיים ט׳:22.
1. (א) כיצד משמש דברו הכתוב של אלהים לתועלתנו? (ב) בהקשר זה, מדוע נדון כאן בתכונת אורך־רוח?
יהוה אלהים, בוראנו הנשגב, העניק לנו את דברו הכתוב, כתבי־הקודש, כדי שישמש לנו ’נר לרגלינו ואור לנתיבתנו’. (תהלים קי״ט:105) כמו־כן, דבר־אלהים מכשירנו ”לכל מעשה טוב”. (טימותיוס ב׳. ג׳:16, 17) דרך אחת שבה הוא עושה כן היא, בהצבת דוגמאות ראויות־לחיקוי של גילוי אורך־רוח לנגד עינינו. מעלה זו היא חלק מפרי הרוח של אלהים, והיא חיונית כדי לזכות בבירכתו, וכמו־כן, כדי לחיות בשלום עם זולתנו. — גלטיים ה׳:22, 23.
2. מה פירוש המונח ”אורך־רוח”, ומי מציב את הדוגמה העליונה בגילוי תכונה זו?
2 אורך־רוח מוגדר כ”סבלנות, מתינות, ההיפך מ’קוצר־רוח’”. ביטוי נרדף, ”ארך־אפיים”, מוגדר כ”מושל ברוחו, מתאפק מלכעוס”. (המילון החדש, מאת אבן־שושן) בעל אורך־רוח מגלה שליטה־עצמית ואיפוק רב. ומי הציב את הדוגמה הראשונה במעלה של גילוי תכונות האיפוק והאורך־רוח? לא אחר מאשר יהוה אלהים עצמו. בשמות ל״ד:6, אנו קוראים על יהוה, שהוא ”אל רחום וחנון, ארך־אפיים ורב חסד ואמת”. בנוסף לקטע זה, המקרא מייחס תכונה זו, ”ארך־אפיים”, ליהוה שמונה פעמים נוספות. — במדבר י״ד:18; נחמיה ט׳:17; תהלים פ״ו:15; ק״ג:8; קמ״ה:8; יואל ב׳:13; יונה ד׳:2; נחום א׳:3.
3. אילו תכונות מצביעות על כך שיהוה הינו אל ארך־אפיים?
3 בעצם, אין זה אלא צפוי שיהוה אלהים יגלה אורך־רוח, ויתאפק מלכעוס, מאחר שכוחו וחכמתו הם אינסופיים, צדקתו מושלמת, והוא מהווה את התגלמות האהבה. (דברים ל״ב:4; איוב י״ב:13; ישעיהו מ׳:26; יוחנן א׳. ד׳:8) הוא מושל בתכונותיו ומפעילן תוך איזון מושלם בכל עת. מה מבהיר לנו דברו הכתוב באשר לסיבות לכך שיהוה גילה אורך־רוח כלפי בני־אנוש לא־מושלמים, והדרכים בהן עשה כן?
גילוי אורך־רוח למען שמו
4. מאילו סיבות גילה יהוה אורך־רוח כלפי אנשים חוטאים?
4 מדוע מגלה יהוה אורך־רוח? מדוע אינו מעניש חוטאים לאלתר? לא מפאת אדישות או חוסר קנאות לצדק. קיימות לכך סיבות מוצדקות ביותר שיהוה ארך־אפיים ונמנע מלהעניש מיד את החוטאים. סיבה אחת היא, ששמו ייוודע ברבים. סיבה נוספת היא, שנדרש זמן על־מנת ליישב את המחלוקת בנוגע לריבונותו של אלהים ולנאמנותם של בני־אנוש, עקב המרד שפרץ בגן־עדן. וסיבה אחרת לכך שאלהים מגלה אורך־רוח היא, כדי להעניק לאנשים חוטאים הזדמנות לתקן את דרכם.
5, 6. מדוע גילה יהוה אורך־רוח בתגובתו למרד של האדם הראשון?
5 יהוה גילה אורך־רוח במגעיו עם הזוג הראשון בגן־עדן. כשהם הפרו את חוקו, שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, יהוה יכול היה להשמיד בו במקום גם אותם וגם את המלאך הבוגד שהטעה את חוה. אין ספק בכך שחוש הצדק המושלם של יהוה נפגע קשות, ושהוא כעס מאוד על שלושת המורדים. הצדק המוחלט יכול היה לדרוש את מותם ללא דיחוי. יהוה הזהיר את האיש הראשון, אדם, בזה הלשון: ”ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות”. (בראשית ב׳:17) באותו יום ממש בו חטא אדם, זימן אליו יהוה את מפירי החוק, על־מנת לקבל את הדין על מעשיהם, וגזר על כל אחד מהם פסק־דין מוות. מבחינה משפטית, ’מתו’ אדם וחוה באותו יום. ברם, בוראנו ארך־האפיים התיר לאדם להמשיך לחיות במשך 930 שנה. — בראשית ה׳:5.
6 במקרה זה, היו לאלהים סיבות טובות לגלות אורך־רוח, להיות ארך־אפיים. אילו היה ממית מורדים אלה מיד, הדבר לא היה מספק מענה לטענת השטן שאין יהוה אלהים ראוי שישרתוהו, ושבני־אדם לא יישארו נאמנים לו בכל מצב ובכל הנסיבות. יתרה מזאת, מספר שאלות נוספות היו נותרות ללא מענה: באשמת מי חטאו אדם וחוה? האם ברא אותם יהוה מלכתחילה כה חלשים מבחינה מוסרית, עד כי לא היו מסוגלים לעמוד בפני פיתויים, אך בכל זאת הענישם על כך? תשובה ברורה לשאלות הללו ניתנת בספר איוב, פרקים א׳, ב׳. בכך שהתיר לגזע האנושי להתרבות, העניק יהוה לבני־אדם הזדמנות להפריך טענות אלה מצד השטן.
7. מדוע לא השמיד יהוה את פרעה מיד?
7 כאשר עמד יהוה לגאול את עם־ישראל מעבדותם במצרים, שוב הוכיח עד כמה ארך־אפיים הוא. יהוה יכול היה להשמיד את פרעה וחילותיו מיד. ברם, במקום לעשות כן, מוכן היה לגלות כלפיהם סבלנות לעוד זמן מה. מאיזו סיבה מוצדקת? ובכן, ככל שחלף הזמן, התקשה יותר לבו של פרעה, בסירובו להתיר לבני־ישראל לצאת את מצרים כמשרתי יהוה בני־חורין. בכך הוכיח מעבר לכל ספק שהוא ’כלִי זעם’ וראוי להשמדה עקב בזיונו כלפי יהוה. (רומיים ט׳:14–24) ברם, במקרה הזה, היתה סיבה חשובה מזו לכך שיהוה גילה אורך־רוח. דרך משה, הודיע לפרעה: ”כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותיכחד מן הארץ. ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ”. — שמות ט׳:15, 16.
8. מאיזו סיבה לא המית יהוה את בני־ישראל המורדים במדבר?
8 כמו־כן, יהוה הפגין בצדק את אורך־רוחו במהלך נדודיהם של בני־ישראל במדבר. עד כמה העמידו הם את סבלנותו של יהוה במבחן כאשר עבדו את עגל הזהב, וכאשר גילו חוסר־אמונה מחפיר עקב הדיווח השלילי שמסרו עשרת המרגלים! יהוה לא מחה אותם בתור עמו, משום ששמו היה מעורב בכך. בכך גילה יהוה אורך־רוח כלפיהם למען שמו הקדוש. — שמות ל״ב:10–14; במדבר י״ד:11–20.
גילוי אורך־רוח למען בני־אדם
9. מדוע גילה יהוה אורך־רוח בימי נוח?
9 יהוה גילה אורך־רוח למען האנושות כבר מאז שפגע אדם קשות בזכויות צאצאיו העתידים להיוולד, בגרמו להם עוול גדול עקב חטאו. אורך־רוחו של אלהים איפשר תיקון עיוות זה בכך שהעניק די זמן לבני־אדם להתרצות לפניו, עקב חרטה על מעשיהם הפסולים. (רומיים ה׳:8–10) כמו־כן, יהוה אלהים גילה את אורך־רוחו כלפי אנשים בימי נוח. על אותה עת המקרא מוסר: ”וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום”. (בראשית ו׳:5) אף־על־פי שיכול היה למחות את הגזע האנושי ברגע שהבחין במצב, פסק יהוה שיביא קץ לשחיתות זו כעבור 120 שנה. (בראשית ו׳:3) ביטוי זה של אורך־רוח איפשר לנוח להוליד שלושה בנים, וכמו־כן העניק זמן לבנים אלה להתבגר ולהינשא, ולבני־המשפחה לבנות את התיבה לישועתם הם ולהצלת בעלי־החיים. בדרך זו, התאפשר מימושה של מטרתו המקורית של אלהים עבור כדור־הארץ.
10, 11. מדוע היה יהוה כה סבלני כלפי עם־ישראל?
10 הגדרה נוספת של המונח ”אורך־רוח” מתייחסת בצורה מיוחדת למגעיו של אלהים עם משרתיו. ניתן לכלול בהגדרה, ”סבלנות לנוכח עוול או התגרוּת, בתוספת הסירוב לאבד תקווה לשיפורים במערכת־היחסים המעורערת”. (Insight on the Scriptures [הבנה מכתבי־הקודש], כרך ב׳, עמוד 262) הדבר מצביע על סיבה נוספת לכך שיהוה היה כה סבלני כלפי עם־ישראל. שוב ושוב הם היפנו לו עורף ועקב כך נכבשו בידי עמי הגויים. בכל זאת, גילה הוא אורך־רוח כלפיהם בכך שגאלם מיד אויביהם והעניק להם הזדמנות לחזור בהם. — שופטים ב׳:16–20.
11 רוב רובם של מלכי ישראל הנהיגו את נתיניהם בפולחן אלילי. האם נטש אלהים מיד את עמו? לא, הוא לא ויתר מהר על התקווה שיחול שיפור במערכת־היחסים שהשתבשה, אלא גילה ארך־אפיים. בגלותו אורך־רוח, העניק להם שוב ושוב את ההזדמנות לחזור בתשובה. אנו קוראים, למשל, בדברי־הימים ב׳. ל״ו:15, 16: ”וישלח יהוה אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו, השכם ושלוח, כי חמל על עמו ועל מעונו. ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, עד עלות חמת יהוה בעמו, עד לאין מרפא”.
12. מה מציינים כתבי־הקודש המשיחיים באשר לאורך־רוחו של יהוה?
12 גם כתבי־הקודש המשיחיים מספקים ראיות לכך שיהוה מגלה אורך־רוח במטרה לעזור למשרתיו התועים. לדוגמה, השליח פאולוס שאל משיחיים שסטו מן הדרך: ”שמא אתה מזלזל בשפע טובו ואורך־רוחו וסבלנותו, ואינך מבין כי טובו זה של אלהים מדריך אותך לתשובה?” (רומיים ב׳:4) באותו הקשר, כתב פטרוס: ”אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו; אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה”. (פטרוס ב׳. ג׳:9) בתואם עם כך, עודד אותנו: ”ואת אורך־רוח אדונֵנו חישבו לתשועה”. (פטרוס ב׳. ג׳:15) ברור, אם־כן, שיהוה מגלה אורך־רוח לא מתוך רגשנות או אדישות, אלא משום ששמו הקדוש ומטרתו מעורבים בכך, והוא רחום ואוהב.
דוגמת אורך־הרוח שהציב ישוע
13. אילו הוכחות מכתבי־הקודש יש לכך שישוע גילה אורך־רוח?
13 הדוגמה השנייה במעלה הראויה־לציון של גילוי תכונת האורך־רוח, היא זו שהציב ישוע המשיח, בנו של יהוה. באופן ראוי־לשבח הפגין הבלגה בכך שאף פעם לא נקט בצעד נקמני פזיז חרף כל ההתגרויות בו.a הנביא ישעיהו חזה מראש גילוי תכונה זו מצד המשיח, במלים אלה: ”ניגש והוא נענה; ולא יפתח פיו. כשה לטבח יובל, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו”. (ישעיהו נ״ג:7) השליח פטרוס אישר את התגשמות הנבואה, בזה הלשון: ”אשר חרפוהו ולא השיב חירוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק”. (פטרוס א׳. ב׳:23) עד כמה העמידו תלמידי ישוע את סבלנותו במבחן, בסיכסוכיהם החוזרים ונישנים באשר לשאלה, מי הגדול מביניהם! אך, באיזו סבלנות והתאפקות המשיך הוא להתייחס אליהם! — מרקוס ט׳:34; לוקס ט׳:46; כ״ב:24.
14. מה צריכה דוגמת אורך־הרוח שהציב ישוע להניענו לעשות?
14 עלינו בתור משיחיים לחקות את דוגמת ישוע בגילוי אורך־רוח. פאולוס כתב: ”ובסבלנות נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו, בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה, אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב [עמוד־ההוקעה, ע״ח] ובז לחרפה, וישב לימין כסא האלהים. התבוננו אל האחד שסבל התנגדות כזאת מאת החוטאים, כדי שלא תתעייפו ולא תירפו בנפשכם”. — עברים י״ב:1–3.
15. כיצד יודעים אנו שישוע הוכיח אורך־רוח ושעמד ברצון במבחנים?
15 דוגמה מהותית לגילוי אורך־רוח וכוח־סבל מצד ישוע ניתן למצוא בגישה שהפגין בעת מעצרו. לאחר שגער בפטרוס על ששלף את חרבו כדי להגן על אדונו, אמר ישוע: ”שמא חושב אתה שאינני יכול לבקש מאבי ומיד ימציא לי יותר משנים־עשר לגיונות מלאכים? אבל כיצד יתקיימו דברי הכתובים שכך צריך להיות?” — מתי כ״ו:51–54; יוחנן י״ח:10, 11.
דוגמאות נוספות של אורך־רוח
16. כיצד מגלה לנו המקרא שיוסף הוכיח אורך־רוח?
16 אפילו בני־אדם בני־תמותה, חוטאים, יכולים לגלות אורך־רוח. התנ״ך מוסר פרטים על דוגמאות של גילוי מעלה זו לנוכח מעשי עוול. חשוב, למשל, על יוסף, בנו של יעקב — עד כמה הוכיח אורך־רוח עקב העוול שעשו לו אחיו־למחצה, וכן, אשת פוטיפר! (בראשית ל״ז:18–28; ל״ט:1–20) יוסף לא הירשה לנסיונות קשים אלה להותירו ממורמר. הדבר משתקף מדבריו לאחיו: ”אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה; כי למחייה שלחני אלהים לפניכם”. (בראשית מ״ה:4, 5) איזו דוגמה נהדרת של גילוי אורך־רוח!
17, 18. איזו ראיה לגילוי אורך־רוח מוצאים אנו במקרה של דוד?
17 דוד הוא משרת אלהים נאמן נוסף אשר בסבלנות נשא מעשי עוול, תוך גילוי אורך־רוח. כשהמלך שאול הקנאי רדף אותו כמו חיה, היו לו שתי הזדמנויות לנקום בו ולהרגו. (שמואל א׳. כ״ד:2–23; כ״ו:1–25) אולם, דוד המתין שאלהים יפעל, כשם שניתן להבין מדבריו לאבישי: ”יהוה יגפנו [את שאול]; או יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד וניספה. חלילה לי מיהוה משלוח ידי במשיח יהוה!” (שמואל א׳. כ״ו:10, 11) בכוחו של דוד, אמנם, היה לשים קץ למירדף של שאול אחריו, אך בחר להפגין אורך־רוח.
18 כמו־כן, חשוב על מה שאירע כשדוד נס מפני אבשלום, בנו הבוגדני. שִמעי בן־גרא, אחד מבאי ביתו של שאול, ידה אבנים בדוד, וקרא לו בשמות גנאי, בצעקו: ”צא, צא, איש הדמים ואיש הבליעל!” אבישי ביקש להרוג את שמעי, אך דוד סירב לנקום. תחת זאת, גילה שוב את תכונת האיפוק. — שמואל ב׳. ט״ז:5–13.
למד מדוגמת פאולוס
19, 20. כיצד גילה השליח פאולוס אורך־רוח?
19 בכתבי־הקודש המשיחיים אנו מוצאים דוגמה מעודדת נוספת של גילוי אורך־רוח מצד בן־אנוש לא־מושלם — השליח פאולוס. הוא גילה סבלנות, כוח־סבל ואורך־רוח, הן לנוכח מתנגדיו הדתיים והן כלפי יחידים שהתיימרו להיות משיחיים. למשל, פאולוס הוכיח אורך־רוח חרף הדברים שאמרו עליו כמה מחברי הקהילה בקורינתוס: ”איגרותיו אמנם מרשימות ותקיפות, אך בעמדו לפנינו בגופו הריהו חלש ודברו חסר־ערך”. — קורינתים ב׳.י׳:10; י״א:5, 6, 22–33.
20 פאולוס צדק בדבריו אל הקורינתים: ”בכל דבר אנחנו מציגים את עצמנו כמשרתי אלהים: ברוב סבלנות, בצרות, במחסור, במצוקות, במכות, בבתי־כלא, במהומות, בעמל, בלילות ללא שינה, בצומות, בטהרה, בדעת, באורך־רוח, בנדיבות לב, ברוח־הקודש, באהבה אמיתית”. (קורינתים ב׳. ו׳:4–6) בנימה דומה, יכול היה פאולוס לכתוב לטימותיוס, עמיתו לשירות יהוה, את המלים הבאות: ”אתה הלכת בעקבותי בהוראה, בהתנהגות, בתכלית, באמונה, באורך־רוח, באהבה, בסבלנות, ברדיפות ובסבל... ומכולן הצילני האדון”. (טימותיוס ב׳. ג׳:10, 11) איזו דוגמה חיובית של אורך־רוח הציב בפנינו השליח פאולוס!
21. כיצד יעזור לנו המאמר הבא?
21 ברור, אם כן, שכתבי־הקודש שופעים בדוגמאות נאותות ביותר של אורך־רוח. יהוה ובנו האהוב הם הדוגמאות העיקריות. אך, כמה מעודד לציין שתכונה זו באה לידי ביטוי גם אצל בני־אדם לא־מושלמים, כגון יוסף, דוד והשליח פאולוס! המאמר הבא מיועד כדי לעזור לכולנו לחקות דוגמאות ראויות כגון אלה.
(מקור המאמר: 1991/5/15)
[הערת שוליים]
a סבלנות משמעה יותר מאשר היכולת לשאת סבל. אדם הסובל עקב עוולה לאורך תקופה ממושכת, המתמרמר או החש תיסכול מפני שאינו מוצא דרך להתנקם בגורם למצוקתו, אינו סבלן.
כיצד תשיב?
◻ מהו אורך־רוח?
◻ מה הן הסיבות העיקריות לכך שיהוה גילה אורך־רוח?
◻ באילו דרכים הוכיח ישוע שהוא ארך־אפיים?
◻ איזו הוכחה מקראית אנו מוצאים לכך שבני־אדם לא־מושלמים יכולים לגלות אורך־רוח?
[תמונה בעמוד 22]
ישוע גילה אורך־רוח כלפי תלמידיו