המקרא — האם הוא מאת אלהים?
אין עוררין על כך שיש ליהוה, אל שאין גבול לכוחו וסמכותו, הזכות להיות בקשר עם יצוריו האנושיים בכל דרך שיחפוץ בה. אם הוא בחר להעביר להם מידע באמצעות המילה הכתובה, חיוני גם היה שישמור במהלך הדורות על החומר שהעניק להם. האם עשה כך במקרה של המקרא?
כ־500,1 לפה״ס, העת בה החלה כתיבת המקרא, היו קיימים כתבי־דת רבים אחרים. ברם, השימוש בהם נפסק וכולם נעלמו לבסוף. ארכיאולוגים חשפו אחדים מהם, והציגו אותם במוזיאונים. מאידך, הפרקים מהמקרא שנכתבו לפני למעלה משלושת אלפים שנה לא נשכחו, והעתקים מהם שרדו עד עצם ימינו. הדבר ראוי לציון, במיוחד לאור העוינות שנתגלתה כלפי המקרא במהלך ההיסטוריה. אף ספר אחר לא היווה יעד להתנגדות ושנאה כה מרושעות. קריאת כתבי־הקודש והפצתם הביאו עונשים כגון קנסות, מאסרים, עינויי־תופת, ולעתים קרובות אפילו מוות.
אך, כיצד יכול היה ספר פשוט לשרוד בתנאים כאלה? המקרא עצמו אומר לנו: ”דבר יהוה יקום לעולם”. (פטרוס א׳. א׳:25) הישרדותם ועמידותם של כתבי־הקודש עד היום מסייעים לנו לזהותם כדבר־אלהים הקדוש.
בנוסף לכך, ההיגיון מחייב שהמידע שאלהים מסר לאנושות יהיה בהישג־ידם של אנשים בכל רחבי תבל. האם אמנם כך הדבר במקרה של כתבי־הקודש? אכן כן! מעולם לא התקרב אף ספר לכתבי־הקודש מבחינה זו. תפוצת המקרא נאמדת בכ־000,000,000,3 עותקים. יתרה מזאת, אף ספר אחר לא תוּרגם לשפות כה רבות. ניתן להשיג כיום את כתבי־הקודש בשלמותם או חלקים מהם בלמעלה מ־900,1 לשונות. החברה האמריקנית לכתבי־הקודש מדווחת שעתה הוא בהישג־יד של 98 אחוז מכלל אוכלוסיית העולם. האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מכנה את כתבי־הקודש ”קובץ הספרים שייתכן שהשפעתו גדולה ביותר בתולדות האדם”. לא יהא זה מוגזם, איפוא, לכנות את המקרא כ’ספר הספרים’, הספר הגדול ביותר עלי־אדמות.
התיאום הפנימי המאפיין את כתבי־הקודש, מתחילתם ועד סופם, מהווה כשלעצמו הוכחה חותכת לכך שהם נכתבו בהשראת אלהים. האם הגיוני לצפות שכתביהם של כ־40 אנשים שונים, שחיו במשך תקופה של למעלה מ־600,1 שנה, יגלו תיאום מלא וישקפו נושא מרכזי אחד? זה היה בלתי־אפשרי אם יד־המקרה או חכמת אנוש היו מכוונות את כתיבתם. אך, זהו המצב במקרה של 66 הספרים המרכיבים את כתבי־הקודש. רק ישות בת־דעת על־אנושית, שהתקיימה במשך דורות רבים, יכולה היתה לעמוד אחרי תוצר ראוי־לשבח זה.
לא היסטוריה בלבד
החומר ההיסטורי שבמקרא מיוחד במינו. אולם, ערכו של מידע מאת אלהים המכיל חומר היסטורי בלבד יהא מוגבל עבורנו. אנו זקוקים להדרכה ולעצות נבונות מעשיות, וגם את אלה ניתן למצוא במקרא. לדוגמה, כתבי־הקודש מעודדים אותנו לטפח ”אהבה, שמחה, שלום, אורך־רוח, נדיבות, טוב־לב, נאמנות, ענווה, ריסון־עצמי” — מעלות שרבות נכתבו לזכותן בתוכם. (גלטיים ה׳:22, 23; קולוסים ג׳:12–14) כתבי־הקודש דוגלים בחריצות, ניקיון, יושר, נאמנות במסגרת הנישואין, כבוד ואהבה לזולת; והם מכילים מיגוון עשיר של עצות בתחום יחסי אנוש במסגרת המשפחה והחברה.
כאשר מיישמים את עצות המקרא, הוא מוכיח את יעילותו. הוא משחרר אותנו מבוּרוּת ומדיעות קדומות. (יוחנן ח׳:32) אין ערוך לחכמה המעשית המשתקפת בו. אכן, ללא כל ספק, המקרא מכיל חכמה אלוהית.
הטענה ש”דבר האלהים חי ופועל” תואמת את הדרך בה כתבי־הקודש אכן מחוללים שינויים באנשים. (עברים ד׳:12) בימינו, התגברו מיליונים על תכונות אישיות מזיקות, ושינו לטובה את אורח־חייהם המושחת הקודם, כשאימצו ללבם את ערכי כתבי־הקודש. — אפסיים ד׳:22.
מהי התוצאה כשאנשים מתעלמים מערכי המקרא? הם סובלים מצער־לב ואומללות, ממלחמות, מעוני, ממחלות־מין ומבתים הרוסים. אין פלא בכך, מפני שהתעלמות מכתבי־הקודש משמעה דחיית הדרכתו של אלהים, בורא האדם, היודע היטב את צרכיו.
כמו־כן, המקרא גילה את העתיד, דבר שהוא בלתי־אפשרי לבני־אנוש. עלייתן וירידתן של מעצמות־העולם, מבבל הקדומה ואילך עד לימינו, נחזו מראש בכתבי־הקודש. (דניאל פרקים ב׳, ז׳, ח׳) בנוסף לכך, לפני כאלפיים שנה, תיארו כתבי־הקודש בדייקנות את המצב העולמי המאפיין את המאה ה־20 הנוכחית. (מתי פרקים כ״ד, כ״ה; מרקוס פרק י״ג; לוקס פרק כ״א; טימותיוס ב׳. ג׳:1–5; פטרוס ב׳. ג׳:3, 4; ההתגלות ו׳:1–8) הרשימה הארוכה של הנבואות בכתבי־הקודש שהתגשמו, מבטיחה לנו שהתוחלת לעתיד מאושר יותר המתוארת על־גבי דפיו מהימנה.
אחריותנו בנדון
ראיות אלה מוכיחות מעל לכל ספק שאלהים אכן יצר קשר עם האנושות. אמת, אלהים העביר את הודעותיו באמצעות אנשים לא־מושלמים. אך, אין זו סיבה להסיק שהמקרא היה מהימן יותר אילו נמסר מלה־במלה מפי אלהים, או אילו הועבר באמצעות מלאכים, או אילו נכתב בדרך־נס בשמים ונמסר לבני־אדם עלי־אדמות.
ברם, הכרה במקורו הקדוש והאלוהי של המקרא מטילה עלינו נטל אחריות. בצדק יהוה מצפה מאיתנו שנקרא בדברו בקביעות. (תהלים א׳:1, 2) על־מנת שקריאת כתבי־הקודש תניב פרי, חיונית גישה נכונה. יש לזכור תמיד שאל לנו לקרוא את המקרא כאילו הוא יצירה ספרותית ותו לא. עלינו להתייחס אליו ”לא כדבר בני־אדם, אלא כפי שהוא באמת — דבר אלהים”. — תסלוניקים א׳. ב׳:13.
יתכן שדברים מסוימים בכתבי־הקודש קשים להבנה. אך, קריאה קבועה תקנה לקורא הבנה מלאה יותר ותמונה שלימה יותר באשר לרצונו ומטרתו של אלהים. (עברים ה׳:14) אפשר שטרם השתכנעת לחלוטין שהמקרא הינו דברו הקדוש של אלהים. אולם, התוכל להביע אימון או חוסר־אימון במקרא, מבלי לבחון אותו בקפידה?
חרף הספקנות הנפוצה כיום באשר למקורו האלוהי של המקרא, בחינה מדוקדקת של הספר הניעה אנשים הוגים רבים להצהיר, בדומה לשליח פאולוס: ”צריך שיוכר כי האלהים נאמן וכל אדם כוזב”! — רומיים ג׳:4.
(מקור המאמרים: 1991/6/1)
[גרף בעמוד 4]
כתבי־הקודש עתה בהישג־יד של 98 אחוז מכלל אוכלוסיית העולם
תפוצתו של אף ספר אחר מעולם לא התקרבה לזו של כתבי־הקודש — 000,000,000,3. האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מכנה את כתבי־הקודש ”קובץ הספרים שייתכן שהשפעתו גדולה ביותר בתולדות האדם”
[תמונות בעמוד 4]
המקרא שרד, בו בזמן שכתבי־דת אחרים אינם אלא תגליות המוצגות במוזיאונים
למעלה: סיפור אשורי על המבול
מימין: תפילות לאל המצרי, רא
[שלמי תודה]
שתי התמונות מופיעות ברשות המוזיאון הבריטי
[תמונה בעמוד 5]
כ־40 אנשים תרמו לכתיבתם של כתבי־הקודש במהלך תקופה בת 600,1 שנים, אך מאחד אותם נושא אחד מתחילתם ועד סופם. רק ישות בת־דעת על־אנושית, שהתקיימה במשך דורות רבים, יכולה היתה ליצור ספר כה נפלא
[תמונה בעמוד 5]
עלייתן וירידתן של מעצמות־העולם, מבבל הקדומה ואילך עד לימינו, נחזו מראש במקרא. (דניאל ב׳, ז׳, ח׳)
מימין: הקיסר אוגוסטוס
[שלמי תודה]
מוזיאון התרבות הרומית, רומא
[תמונה בעמוד 6]
לפני קרוב לאלפיים שנה, כתבי־הקודש חזו מראש בדייקנות את התנאים השוררים כיום. (מתי כ״ד, כ״ה; מרקוס י״ג; לוקס כ״א; טימותיוס ב׳. ג׳:1–5; פטרוס ב׳. ג׳:3, 4; ההתגלות ו׳:1–8) מהימנותם הבלתי־שוגה של נבואות המקרא מבטיחה לנו שתתממש מטרתו של אלהים לכונן גן־עדן עלי־אדמות
[שלמי תודה]
צילום מסוכנות רויטרס־בִטמאן