שלום וביטחון מנקודת־המבט המקראית

אנשים רבים מתייחסים אל הנטייה המסתמנת לאחדות עולמית גדולה יותר,‏ ואל השלום והביטחון שהיא עשויה להביא בכנפיה,‏ כמוֹת שהם.‏ הם מקווים כי מגמה זו תוביל לעולם טוב יותר.‏ אך,‏ כתבי־הקודש מראים שטמון בכך הרבה יותר ממה שנראה לעין.‏

לאנשים יראי־אלהים יש עניין מיוחד בנושא השלום והביטחון,‏ בגין מה שנאמר על כך בכתבי־הקודש במאה הראשונה לספירה.‏ הכתוב מנבא:‏ ”‏כאשר יאמרו הבריות:‏ ’‏שלום וביטחון!‏’‏,‏ אז יבוא עליהם שבר פתאום,‏ כצירי לידה על אשה הרה,‏ ולא יוכלו להימלט”‏.‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏3a‏)‏ פסוק זה מעורר שאלות חשובות.‏

שלום וביטחון — הקדמה למה?‏

אם נעיין בהקשר של הפסוק,‏ ניווכח כי מי שאומרים ”‏שלום וביטחון”‏ אינם אנשים יראי־אלהים הערים למתרחש,‏ אלא מי שהכתוב מתארם כ’‏ישנים’‏,‏ שאינם ערים למשמעות המתרחש סביבם.‏ הם שרויים בסכנה,‏ אך אינם מודעים לה משום שהם סבורים שפני־העניינים משתפרים.‏ אך,‏ הכתוב אומר על יראי־האלהים:‏ ”‏ועל־דבר העתים והזמנים‏.‏.‏.‏ אין צורך לכתוב לכם”‏.‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏1‏)‏ אכן,‏ אל נתעלם מלוח־הזמנים של אלהים.‏ זאת,‏ משום שהכתוב מנבא על ”‏שבר”‏,‏ המכונה גם ”‏יום יהוה”‏,‏ שיבוא לפתע־פתאום,‏ ”‏כגנב בלילה”‏.‏ — תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏2‏.‏

מה כרוך בדיבורים שנחזו מראש על ”‏שלום וביטחון”‏?‏ ללא ספק,‏ אין אלה רק דיבורים בעלמא.‏ אנשים דיברו על שלום כמעט מאז שהחלו מלחמות.‏ מן ההיגיון,‏ איפוא,‏ שנבואה זו מצביעה על תקופה שבה ייראה לאומות שהן אכן משיגות שלום וביטחון מהותיים.‏ אך,‏ אין זה אלא למראית־עין.‏ שלום וביטחון המובילים להשמדה פתאומית,‏ אינם שלום־אמת וביטחון־קבע.‏

גם הנביא צפניה כתב על ”‏יום יהוה”‏ שיפרוץ בפתאומיות.‏ הוא תיאר אותו כ”‏יום עברה.‏.‏.‏ יום צרה ומצוקה,‏ יום שואה ומשואה,‏ יום חושך ואפֵלה,‏ יום ענן וערפל”‏.‏ (‏צפניה א׳:‏14,‏ 15‏)‏ כמו־כן,‏ דיבר עליו דניאל הנביא כ”‏עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא”‏.‏ — מתי כ״ד:‏21;‏ דניאל י״ב:‏1‏.‏

על־פי נבואות כתבי־הקודש,‏ אותו ”‏שבר”‏,‏ או ”‏עת צרה”‏,‏ לא ישאירו זכר לסדר־הדברים השטני השורר עלי־אדמות.‏ מכאן שאין הדיבורים על ”‏שלום וביטחון”‏ שנחזו מראש,‏ מציינים את שביעות־רצונו של אלהים,‏ אלא ההיפך מזה!‏ — השווה צפניה ג׳:‏8‏.‏

פרטים שנתגלו לגבי לוח־הזמנים

האם הצעדים הגלויים שנעשו לאחרונה כדי להשיג אחדות עולמית,‏ והתקוות לשלום וביטחון הנובעות מכך,‏ מגשימים את האזהרה הנבואית שנזכרה לעיל?‏ ובכן,‏ כשם שחוברת זו ציינה מעת לעת,‏ מאז שנת 1914 אנו עדים להתגשמות נבואות מקראיות רבות המתייחסות ל’‏עת הקץ’‏.‏ (‏דניאל י״ב:‏9‏;‏ ראה מתי פרקים כ״ד,‏ כ״ה;‏ טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5;‏ ההתגלות ו׳:‏1–8‏)‏ המקרא מציין ש”‏יום יהוה”‏,‏ בו תחול השמדה פתאומית על הרשעים,‏ יגיע באותו דור של אנשים שחיו בתחילת התקופה הזאת ב־1914.‏ — לוקס כ״א:‏29–33‏.‏

הכתוב מתייחס גם לגורם הזמן.‏ הפסוק אומר:‏ ”‏כאשר יאמרו הבריות:‏ ’‏שלום וביטחון!‏’‏,‏ אז יבוא עליהם שבר פתאום”‏.‏ מלים אלה מראות בבירור,‏ שאותה ”‏עת צרה”‏ תתחולל בעוד הבריות מדברות על ”‏שלום וביטחון”‏.‏ ההשמדה תבוא כשיצפו לה פחות מכל — כגנב בלילה,‏ שלא מצפים לו מראש — בשעה שרוב הבריות יתנו את דעתן לשלום ולביטחון המיוחלים.‏ לפיכך,‏ אף שכרגע אין אנו יכולים לומר בפסקנות שהדיבורים הנוכחיים על ”‏שלום וביטחון”‏ אכן מגשימים את הנבואה דלעיל,‏ ולאיזה היקף יגיעו דיבורים אלה בעתיד — העובדה שמשוחחים על כך עתה באורח חסר־תקדים,‏ מדגישה ליראי־האלהים את הצורך לעמוד כל העת על המישמר.‏

‏’‏ההתנגחוּת’‏ בין מעצמות העולם

כאשר ניבא דניאל על ”‏עת צרה”‏,‏ התייחס גם הוא לגורם־הזמן.‏ הוא הראה ש”‏עת צרה”‏ זו תתחולל בתום מאבק ממושך בין שני גושי מעצמות — ”‏מלך הצפון”‏ ו”‏מלך הנגב [‏או הדרום]‏”‏.‏ (‏דניאל י״א:‏5–43‏)‏ למן תום מלחמת־העולם השנייה,‏ יוצגו שני הגושים הללו על־ידי ”‏מלך הנגב”‏ הקפיטליסטי ו”‏מלך הצפון”‏ הסוציאליסטי.‏

דניאל הנביא חזה כי היריבות הקשה בי שני הגושים הללו,‏ כפי שהבחַנּו בה בארבעים־וחמש השנים האחרונות,‏ תהא דומה ל’‏התנגחות’‏,‏ בדומה לשני שוורים הנאבקים כדי להשיג יתרון זה על זה.‏ לאחרונה נראה כי ההתנגחות פחתה.‏ במאי אשתקד הכריז שר־החוץ הסובייטי,‏ כי המלחמה הקרה נסתיימה.‏ בחודש יוני התייחס כתב־העת טיים לוועידת הפיסגה שבין ארצות־הברית וברית־המועצות,‏ וציין:‏ ”‏כמה מן ההסכמים לגבי צימצום הנשק והניסויים הגרעיניים,‏ היו נחשבים לפני מספר שנים להישגים מדהימים.‏ אך עתה,‏ אפילו כולם כאחד נראים כדבר מובן מאליו”‏.‏

רק הזמן יוכיח אם מה שנראה כיחסי־ידידות בין שתי מעצמות־העל,‏ הם בעלי אופי ארעי או תמידי.‏ דבר אחד ברור:‏ פרק־הזמן המכוּנה בכתבי־הקודש כ’‏עת הקץ’‏,‏ נמצא בשלב מתקדם למדי.‏ ומה שמתחולל בעולם מעיד על כך שקרובה התגשמות המאורעות הקשורים להכרזה על ”‏שלום וביטחון”‏ ול’‏עת הצרה’‏ שתפרוץ בעיקבותיה.‏ אף־על־פי שההתפתחויות הפוליטיות האחרונות התרחשו במידה מסוימת בבירכת מנהיגי־הדת,‏ הן לא יובילו לשלום־קבע.‏ הראיות מצביעות על כך שהן יוליכו אל ההיפך הגמור מזה לגבי אומות העולם.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

רק הזמן יוכיח עד מתי יימשכו יחסי־הידידות בין שתי המעצמות המובילות

‏[‏שלמי תודה]‏

USSR Mission to the UN